לוח ארז חלק א קה

במזיד כ"א חטאו בשוגג. אכן הש"י ביום הדין לא יקבל טענה זו שע"כ חטאו ומעלו בה' על אשר לא למדו כי זה גופא פשע שלא למדו כמ"ש חטאתי כי לא ידעתי זהו בעצמו חטא אם לא ידעתי אם גם האבות לא לימדום בכ"ז הלא ספר התורה פתוח לפני כל איש ואיש וקרא בו כל ימי חייו כתר תורה כל הרוצה ליטול יבא ויטול וגם בזה לא יוכלו להתנצל שכל כך שקעו ביון מצולת החטאים עד שלא ידעו עוד שחסר להם דבר ואחרי שדרך כל איש ישר בעיניו גם את זה לא ידעו שהמה הולכים בדרך רע עקש ופתלתל וכל כך הוכו בעוורון ובסנורים עד שלא חסר להם מאור השמש בצהרים הוא אור התורה ולא ידעו במה יכשלו זו אינה טענה משני טעמים הא' עפמ"ש בפ' אני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך דהו"ל למימר בהמה מאי בהמות דקאמר ואמנם תכלית הידיעה שנדע שלא נדע ע"כ אם הכסיל ידע שהוא כסיל עכ"פ ומכיר בחסרונו הוא רק בתואר בהמה אבל אם גם את זה לא ידע שהוא אינו יודע אז כפלים לתושי' להתיש כחו כי לא ידע כאחד הכסילים וגם אינו מכיר את ערכו השפל ע"כ הוא בהמה בכפלים ר"ל משני צדדים וזהו ואני בער וגם זאת שאני בער לא אדע אז לא לבד כבהמה כ"א גם בהמות בלשון רבים הוא כנ"ל בדרך הלציי ועכ"פ ראינו שאם החוטא יאמר שלא ידע שחטא הוא מכביד נחושת עונו על אחת כמה וגם מטעם אחר אינו יכול החוטא לבוא בטענה זו שלא ידע שחטא אחרי שבכל עיר ועיר יש אנשים העומדים על המצפה הולך וקרוא יום יום מוכיחים בשער את בנ"י הסירו רוע מעלליכם שובו שובו בית ישראל הלא רעה נגד פניכם וכדומה דברים כאלה קשים כגידין אשר בכחם לעורר ישנים מתרדמת הזמן ואם בכ"ז לא ישובו ולא יטו אזן לקול מוכיח אז אין להם התנצלות שלא ידעו בחטאם אחרי שקול המעיר הי' באזנם תמיד קול נאה קול משובח ואטמו אזנם משמוע דבר ה' זו תוכחה. והנה כבר פי' לעיל פי' נח את הפסוק כי דבר ד' בזה הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה שמי שמבזה לקול התוכחה זהו אות ומופת חותך שנפשו היא החוטאת לא רק גופו לבד ואחרי שעוונה בה בנפש ולא רק בגוף אז אין תרופה למכתו וזהו כוונת המדרש שאלו לנבואה חוטא מה עונשו והשיבה הנפש החוטאת היא תמות כי הנביא הוא העומד על המשמר להוכיח בעים רוחו את הפושעים והמורדים ואם אחרי שמעם דבריו היורדים חדרי בטן ובכ"ז חוטאים אז אין להם התנצלות הנ"ל שלא ידעו שחוטאים וזהו שאלו לנבואה חוטא מה יהא עונשו מה יהא עונש החוטא אם גם יש אתו נביא ומוכיח ולא שמע לקול מלחשים והשיב אחרי שלא יטה אזנו לתוכחת חיים א"כ אינו חוטא רק בגוף כ"א גם הנפש עוונה בה ואז אין תקוה עוד כי ישוב ורפא לו כי הנפש החוטאת היא תמות ותכרת מעץ החיים וז"כ המדרש שהתחלנו אוי לנו מיום הדין כי בודאי פחדו חטאים ליום הדין כי יבא ה' לשפוט עמהם על מה הוספתם סרה לעבור את פי ה' והיא לא תצלח אבל הי' להם התנצלות לומר שלא ידעו שחטאו ע"ז כפל דבריו אוי לנו מיום התוכחה ע"י שהי' להם מוכיחים שגילו על עוונם והורו עליהם באצבע הסירו את אלהי הנכר אשר בקרבכם עי"ז אוי ואבוי. והנה אחי יוסף היו ג"כ יכולים להתנצל שטחו עיניהם מראות גודל העולה שעשו במכירת אחיהם שלא הי' להם מי שיוכיחם על פניהם לאמור להם למה תעשו כזאת לאחיכם ע"כ אמר להם יוסף העוד אבי חי העוד יאיר עליכם מאור שמש צדקתו ויופיע עליכם נהרה עד שראיתם בכל עת ושעה גודל צדקתו ותום דרכו ובכ"ז לא למדתם ממעשיו ולא הי' לכם חייו חיי תם וישר נקי וחף מפשע למוסר מועיל וכששמעו זאת לא יכלו לענות אותו שום התנצלות ונבהלו מפניו אחרי שהי' להם ממי לקבל תוכחה ושפיר סמכו לזה במדרש