לוח ארז החדש תנט

לבד אנשים יחידים דגולים מרבבה כ"א כולם הם בגדר קודש, ע"כ אתא לישראל בשביל שרבבותיו קודש המה. והנה האומות טוענים עלינו אחרי שאנחנו המעט מכל העמים הי' לנו לילך אחרי רבים המון גוים רבים לנטות אחריהם ח"ו. אבל אחרי שאנו רואים שאתנו רבבות קודש ואצלם רק יחידי סגולה נקראים בשם אדם האמתי ע"כ לא נירא מרבבות עם כי אף שהם רב בכמות מ"מ אנו רבים באיכות ורבים הם אשר אתנו. וזה כוונת המסורה כיון שאנו רבבות קודש ע"כ לא אירא מרבבות עם כנ"ל:

תורה צוה לנו משה וגו'. בילקוט כיון שנסתלק משה רבינו ע"ה אמרו התחתונים, תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב. הכוונה עפמ"ש במדרש כיון שבא מרע"ה לברך את ישראל באה התורה לברך אותם שנאמר וזאת הברכה ואין וזאת אלא תורה שנאמר וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל. כי מרע"ה הי' רועה את צאן קדשו ארבעים שנה במדבר ולא פעל להם מאומה במעמדם הגשמי לא נתן להם נחלת שדה וכרם, כ"א גם בעת פרידתו עדיין הי' תועים במדבר ארץ לא זרועה וא"כ מה זו הברכה שהניח להם אבל באמת אע"ג שלא הוריש אחריו מהצלחות מדומות בכ"ז הניח אחריו ברכה מהצלחות האמיתית לא תסולא בכתם פז וזהב אופיר ועוד לה כפלים לתושי' כו ברכת נכסים כסף וזהב לא יכול להוריש לכולם בשוה כי רק לעשיר יפרוצו נכסיו ולרש אין כל לא כן הצלחת התורה כולם יהנו ממנה עשיר ורש נפגשו יחדיו יהנו ממנה, כי התורה ניתנה במדבר כמשאז"ל שהיא הפקר וכתר תורה כל הרוצה ליטול יבוא ויטול וז"ש תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, כלומר הירושה שהניח אחריו משה היא תורת אלקים חיים ולה יתר שאת משאר ירושות המדומות כי הוא מורשה קהלת יעקב ממנה יהי' כל הקהל קטן וגדול שם הוא חלק כחלק יאכלו. וזה כוונת הכתוב בקהלת טובה חכמה עם נחלה ויותר כלומר יתרון החכמה הוא כי היא לכל רואי שמש בלי הבדל בין עשיר ועני כולם יספחו לה, וז"כ הדרוש כיון שבא משה לברך את ישראל לא הניח אחריו בנכסים ארציים כ"א באה תורה לברך את ישראל. וזהו כיון שנסתלק משה אמרו התחתונ' כלומר אנשים שהם במדרגה התחתונה שהם ענים אמרו כי יש להם יתר שאת מירושתו שהניח להם כי גם הם ינחלו אותה וזהו שאמ' תורה וגי' מורשה קהלת יעקב:

ברך ד' חילו ופועל ידיו תרצה מחץ מתנים קמיו ומשנאיו מן יקומון י"ל עפמ"ש בילקוט יואל ב' "וה' נתן קולו לפני חיל בראש השנה כי רב מאד מחנהו אלו ישראל כי עצום עושה דברו שהוא מעצים כחן של צדיקים שעשו רצונו" עפמ"ש ז"ל במדרש על פסוק ה' אורי וישעי אורי בר"ה וישעי ביה"כ. כי מאהבת ה' את עמו קול דודי דופק על פתח לב בני ישראל בהגיע עת משפט לדין את עמו אם לחסד אם לשבט לעוררם להחזירם בתשובה כי הוא רוצה בתשובה ולא ידח ממנו נדח ע"כ ציה עלינו לתקוע שופר בקול בראשית החודש להעיר ולהחריד את הלבבות והעם ההולכים בחשך יראו אור גדול ויבינו כי דרך אנשים באפלה לא ידעו במה יכשלו ועתה באור פני מלך עליהם יראה יזכרו וישובו אל ה' כל אפסי ארץ יעזבו דרך רשע וחיש להם ישע כמ"ש אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון. שהתרועה מודיעתם שהלכו עד עתה דרך חשך ואפילה ומכאן ולהלן חושבנא ילכו באור פניך ה' כי רציתם. וז"ש ה' אורי בר"ה ע"י שה' יאר לנו בר"ה להמש חשך מעשינו עי"כ ישעי ביוה"כ כי אחרי חמותי ראיתי אור בר"ה נודעתי כי נכשלתי בעווני ושבתי ונרפא לי מנגעי והוא רחום יכפר ביוה"כ, אבל אם לא הי' מאיר לי ה' ולא הי' מגיה חשכי בר"ה ולא הייתי יודע כי ברע אני אז ח"ו אבד מני ישע ביה"כ. והנה החילוק בין חיל ומחנה הוא כי מחנה נקרא העם בעת חנייתו השקט ובטוח בלי שיעשה הכנת למלחמה ויום קרב כ"א שקט ושאנן על שמריו הוא יושב. אבל חיל הוא בעת אשר כבר יתאזרו ויכינו א"ע למלחמה לעשות חיל וגבורה נגד אויביו אז יקרא בשם חיל. ואחרי שרוב בני אדם הס שוכנים שלוים שאנן ואינם זוכרים את המלחמה הנוראה שיש להם בימי הדין נגד כל הקמים עליהם לרעה, ע"כ ה' נתן קולו בר"ה לזרזם שיעמדו על נפשם. והטעם לפני חילו בטרם שיחגרו כלי מלחמה איש חרבו על ירכו קול דודי דופק עליהם לעוררם ולהעירם והוא ית"ש מוכרח להעיר אותנו כי רב מאוד מחנהו אלו ישראל בשביל שרוב ישראל הם דומים ליושבים במחנה שקט ושאנן ואין מחריד ע"כ עצום עושה דברו שהוא בטובו מעצים כחו של צדיקים הוא