לוח ארז החדש תמד

בכל השנה כולה, וסיים במדרש הנ"ל, והעבירו שופר במחנה כדי שלא יטעו עוד אחרי עבודה זרה, והקב"ה נתעלה באותו שופר שנאמר עלה אלקים בתרועה. הכוונה כי רוב עוונינו ענו בנו הוא רק בשביל שאין אנו רואים בעינינו טוב קיום המצוות וההמנע מהעבירות והפושעים רק למראה עיניהם ישפוטו ואומרים ימהר יחישה מעשהו למען נראה, וכבר הנחש הקדמוני אמר כן ונפקחו עיניכם והייתם כאלקים יודעי טוב ורע רק מה שעיניכם רואות בזה תוכלו להבחין בין טוב ובין רע. "וירא העם" בשביל שרצון העם רק לראות בעיניו ע"כ "וינועו ויעמדו מרחוק" מהר ה'. אבל באמת ע"ז נאמר ולא תתורו אחרי עיניכם זו מינות, ונאמר "טוב מראה עינים מהלך נפש גם זה הבל ורעות רוח" מי שאומר שרק מראה עיניו הוא טוב מה שבעיניו רואה בו יבחר ויקרב יותר ממה שמהלכת הנפש אחרי עין לא ראתה איש כזה בודאי ילך אחרי ההבל ורעות רוח, והרי גם גוף אדם עצמו אין האדם משיגו ומבינו על בוריו ואז"ל רמ"ח אברים כנגד רמ"ח מצות עשה ושס"ה גידים כנגד שס"ה ל"ת והאיך יבין את התוה"ק. וע"ז נאמר בפרשתנו כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך, כלומר אינה נפלאת ונסתרת יותר ממך מגופך ועצמך. וארז"ל דע מה למעלה "ממך" כלומר מעצמך ומגופך תוכל לידע אמתת הדברים העומדים ברומו של עולם כי "עין רואה ואזן שומעת" את זה אתה מבין למה לך עין ואוזן אבל שאר אבריך אין אתה יודע מה צרכם כמו כן תדע וכל מעשיך כל אבריך וגידיך שהם כלי המעשה כולם "בספר נכתבים" בספר התורה ישנם מצות כמו מנין אבריך, כמ"ש גלמי ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו, ע"כ העיקר היסודי באמונתנו שלא להלך אחרי עיני בשר כ"א רק השמיעה והקבלה מאבותינו שהורישו לנו התורה לנחלה הוא אבן היסוד שלא נחטא אבל אם יתור רק אחרי עיניו אז בודאי יחטא. ויש להמליץ ע"ז מ"ש "והיית משוגע ממראה עיניך אשר תראה" כי החוטא נכנס בו רוח שטות ושגעון שמחליף עולם עומד בעובר וכל השגעון הזה נצמח ממראה עיניך אשר רוצה אתה את הכל לראות בעיניך הכהות, ע"כ אבן פנת דתנו הוא שמע ישראל כלומר רק השמיעה והקבלה היא תהי' יסוד דתנו וע"כ ג"כ מצות שופר היא נכבדה כ"כ כי כל כחה אינה אלא שמיעה כמו שמברכים לשמוע קול שופר, בזה אנו מורים כי אנו מקבלים עלינו רק לשמוע ולא לראות דוקא בעינינו. והנה כשעשו ישראל את העגל אמרו עשה לנו אלקים אשר ילכו לפנינו, רצו ג"כ לראות בעיניהם את אלקיהם. ואז"ל במדרש שהקב"ה אמר להם אחרי מעשה העגל "אבדתם נעשה שמרו נשמע אחרי שאבדתם נעשה תשמרו נשמע שלעתיד לא תרצו דוקא לראות. וע"כ תקעו בשופר שעיקר השמיעה שלא יטעו עוד אחרי ע"ז לרצות דוקא לראות בעיני בשר להם. והנה כשאנו רוצים דוקא לראות בעינינו בזה ח"ו משפילים כבוד שמים כי אנו מחשיבים אותו כבו"ד שצריכין להבין טעם צוויו ולהתחקות על שרשו, אבל כשאנו תוקעים ואומרים כי די לנו בשמיעה עי"ז אנו מורים שהקב"ה גבוה מעל גבוה ואין ביכלתנו להשיג טעמי מצוותיו, עי"כ עלה אלקים בתרועה, הוא מתעלה ומתרומם לעילא כביכול, וסיים אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם, הכוונה עפמ"ש תמים תהיה עם ה' אלקיך וכתיב חלקי ה' אמרה נפשי ופירשתי במק"א שהכוונה שרק אז נוכל להיות שלימים ותמימים במעשינו אם אנו יודעים ומשיגים שרק אם אנו דבקים בה' אז אנו דבר שלם ולא חלק, זהו אתם נצבים היום כולכם רק אז יהא לכם עמידה וקיום אם תדעו אשר "כלכם" רק אז אתם כל ולא חלק אם תהיו לפני ה' אלקיכם:

אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל. י"ל עפמ"ש באברהם אע"ה שלא הי' צריך סעד לתמכו נאמר בו התהלך לפני ובנח שהי' צריך סעד נאמר בו את האלקים התהלך נח. והוא מי שלבו בריא אולם וכבר נשרש על אדמת הקודש עד שכל הרוחות שבעולם לא יזיזו אותו הוא רשאי לילך למקום שאינו נודע בו עדיין כבוד השם. וזה נקרא מתהלך לפני ה' שהוא הולך לפרסם אלקותו ית"ש אף במקום שאין מכירין אותו עדיין. אבל מי שבעצמו אינו מובטח כ"כ שלא יסור מאחרי ה' אם יארח לחברת מרעים, לזה לא ניתן רשות להלך רק את האלקים במקום אשר כבר נודע אלקותו ית"ש והארכתי בזה במק"א. והנה קרח אמר כי כל העדה כולם קדושים ומדוע תתנשאו על קהל ה', כי אם כל העדה ברום המעלה אז א"צ לראש ונשיא לנחותם הדרך ילכו בו והנשיאות הוא אז רק לשם ולתפארת