לוח ארז החדש תלט

כי היו בו עד להפליא שתי מדות של אבותינו הקדושים כשמו כן הוא, יעקב אברהם שמו הקדוש וה' בו מדת אמת ליעקב שהוא תורה בנגלה שכל אדם מחוייב להגות בה יומם ולילה כי היא חיינו ואורך ימינו והמקיים מצות והגית בו יומם ולילה אינו עושה אלא מאמת שבועת הר סיני שנשבענו להגות בה, אבל למדת הנסתר אין כל אדם מוכשר ונקראת רק תורת חסד ורק החסידים שעושין לפנים משורת הדין ומתחסדים עם קונם המה יכנסו לפרדס. וע"ד זה פירשתי הפסוק בפ' וירא "וה' פקד את שרה כאשר אמר ויעש ה' לשרה כאשר דבר" עפמ"ש באה"י לפרש פ' ועשית עמדי חסד ואמת. כי חסד הוא מה שמבטיח לעשות טובה מבלי שמחוייב ועומד לכך אבל אחר שכבר הבטיח אז מה שמקיים הבטחתו שלא יכזב זה אינו מתואר בתורת חסד רק אמת לאמת הבטחתו עיי"ש. כמו כן נאמר מה שהבטיח הקב"ה לפקדה בהריון ולידה זה הי' רק חסד ומדת הרחמים אבל אחרי שכבר הבטיח אותה אז מה שיקיים את מאמרו אף מדת הדין מסכמת כי לא איש אל ויכזב. והנה אמירה הוא לשון רכה מדת הרחמים וכל מקום שנאמר דבר הוא לשון קשה מדת הדין. וז"ש וה' פקד את שרה מה שפקד וזכר אותה להבטיחה בזרע של קיימא זה הי' רק כאשר אמר בלשון רכה ובמדת הרחמים. אבל מה שקיים מאמרו ויעש ה' כן לשרה לא הי' במדת הרחמים לבד כ"א כאשר דבר שגם מדת הדין הקשה הוצרך להסכים לזה. ע"כ אחרי שרבינו ז"ל עסק בנגלה ונסתר קיים חסד ואמת מדות "אברהם ויעקב". וגם הוא הי' עמוד העבודה שבלב זו תפלה אשר עד להפליא היתה תפלתו בקדושה ובטהרה אשר לא נשמע כמוהו בדור הזה, וזו מדת **(מדת חסד היתה לו לאמצעי להמשיך את בני אדם לעבודת הבורא ית"ש כמו שנער קטן רק בחבלי אהבה יומשך לשמוע בקול הורים כמ"ש כי נער ישראל ואוהבהו. כמו כן הביא הוא את בני דורו תחת עול האמונה על ידי שהראה להם את גודל טובו וחסדו של הקב"ה, אבל אחרי שנתפרסם כבר מדת טובו יש לפחוד פן יתמוך החוטא על מדת רחמנותו של הקב"ה לחטוא בתקותו שאב הרחמן יסלח ויכסה על פשעיו, כמ"ש בפ"ק דחגיגה אם יאמר לך יצה"ר חטוא והקב"ה מוחל לך אל תבטחו בריע. ע"כ הוצרך יצחק להורות לבני דורו מדת הדין המעניש לרשעים ופוקד עליהם כחטאם למען יפחדו וירהו מחרון אפו ומשבט עברתי, ע"כ הי' הוא ע"ת צריך להחזיק במעוז מדת הדין המתיחה על החוטא. אבל אחרי שנתבסם כבר העולם ע"י אבותינו אלה אברהם ויצחק וידעו שיש דין ורחמים בא השלישי המובחר שבאבות במדת האמת לומר שה' אלקים אמת נותן לאיש כמפעלו וכל א' וא' יקבל חלקו כראוי לו ייטיב לטובים וירע לרשעים וזה מדת האמת לשלם לאיש כגמול ידו יעשה לו אם שבטו אם לחסד יוציאה והנה באברהם אע"ה הי' מדת הרחמים אבל לא נתקיים כ' בא יצחק אחריו בתוקף ועוז להורות שהקב"ה בא בדין על בריותיו מטעם הנ"ל שלא יבטחו על מדת הרחמים יותר מדאי. אבל כשבא יעקב מכאן ולהלן נשאר לעולמי עד מדת הרחמים לדור ודור. וז"ש "והנה ה' נצב עליו" (פ' ויצא) ר"ל ה' שהוא מדת הרחמים נצב ונשאר קיים לעד על יעקב. "ויאמר אני ה' אלקי אביך אברהם" הן אמת שכבר אצל אברהם הי' מדת הרחמים אבל לא נשאר כן כי העולם טעו וסמכו שהקב"ה ותרן הוא. על כן אם גם באברהם אביך הייתי ה' אלקי אבל ביצחק חמק ועבר מדת הרחמים, ונשאר רק "ואלקי יצחק" ולא נזכר עליו מדת הרחמים, אבל מיעקב אבינו ואילך ה' הוא מדה"ר נצב עליו לעולם לא ימוש לנצח. והוסיף לבאר שיהי' תמיד רחמים ודין. "והיה זרעך כעפר הארץ" שרומז על הגליות כמ"ש רמב"ן ז"ל. וזהו דין קשה אבל "והשיבותיך אל האדמה הזאת" אשר הוא רמז לקיבוץ גליות זהו רחמים, ולא תאמר שהקב"ה האב הרחמן יהי' בכל עת תמיד כולו רחמים. לזה אמר כי לא אעזבך, מלשון עזוב תעזוב עמו שהוא לשון ישועה ועזר, כלומר לא אהי' עמך לעזרך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך, כמו בכ"מ שדיבור קשה. כמו אמר הקב"ה לא אהי' בעזרך להיות ישראל נושע בה' תשועת עולמים אשר אם כליתי חצי בהם, מעיקרא חשוכא והדר נהורא ורק אחרי דנתי אותם בשילוחין וגירושין רק אחרי כן ארחמם. וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי כי מעת שפרסם יצחק אביו את תוקף מדת הדין לא ידעתי שיש בחי' ה' מדת הרחמים במקום הזה ורק עתה נודעתי כן. אבל גם ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה, שגם הדין שולט כי תתן אמת ליעקב. מדת אמת כלולה מחו"ג לפעמים דין ולפעמים רחמים:

)**