לוח ארז החדש תכח

י"ל כי האיש הפחות אשר האנשים מורגלים שהוא ישנה מוצא שפתיו פעם לבלתי יכלתו לקיים את מאמרו אשר גזר ופעם לבלתי רצותו לקיימו, הוא אינו צריך לשמור כ"כ את לשונו מלהבטיח לחבירו דבר, אחרי שחבירו איננו מובטח כ"כ שיקיים דברו, בידעו שאין בכל פעם ביד חבירו לקיימו, לא כן האדם הגדול אשר ברשותו לקיים את כל אשר יגזור, א"כ אם הוא יבטיח איזה דבר, המובטח ההוא יבטח עליו כעל עמוד ברזל ואין לו התנצלות שלא הי' ביכלתו לקיים ע"כ הוא בודאי דברת פי מלך שמור צריך לשמור את דברו טרם יוציאהו מפיו, וזהו לדעתי כוונת איוב "שרים עצמו במלין וכף ישימו לפיהם" כלומר איש הפחות א"צ לשמור כ"א את לשונו אבל שרים עצרו במלין הם יעצרו ולא ידברו רק מה שברור להם שיקיימו. והטעם כי כף ישימו לפיהם כלומר למוצא פיהם אשר ידברו ישימו ג"כ הכף והוא כלי המעשה להוציא אמירתם לפועל ואוו מונע אותם מלהוציא מחשבתם לפועל ע"כ סומכים על הבטחתם כעל עמוד חזק לא ירופף, וא"כ צריכים לשמור מוצא שפתיהם שלא יבטיחו רק את אשר בודאי יקיימו. ובאמת כל א' כשידור דבר מה לא יאמר מה בצע לי כי אדור הלא אם ארצה אקיים ולא ארצה לא אקיים, אלא הדבר הנאמר מפיו יהי' לו כאלו כבר עשה את אשר אמר. והנה נדר הוא האומר הרי עלי ובנדבה הרי זו וכשמנדב כבר נתקיים כאשר אמר וז"ש מוצא שפתיך תשמור והטעם שיהא בעיניך נדבה אשר דברת בפיך כנזכר:

השב תשיב לו את העבוט וגו' ולך תהיה צדקה לפני ה' אלקיך – כי נאמר מי הקדימני ואשלם שבכל מצוה שאדם עושה כבר הקדים לו הקב"ה שכרו במה שנתן לו את הדבר שיוכל לעשות בו המצוה, כמ"ש כי ממך הכל ומידך נתנו לך. וכבר נתן לו הקב"ה בן בטרם קיים בו מצות מילה, ובית בטרם עשה מזוזה לפתחו. אבל אחז"ל כתיב לה' הארץ ומלואה וכתיב והארץ נתן לבני אדם כאן קודם ברכה כאן לאחר הברכה, שעל ידי הברכה נעשה הדבר שלו. וכמו כן י"ל אם עשה כבר את המצוה פ"א בדבר אשר ניתן לו מן השמים כבר קנה את הדבר ע"י המצוה ונעשה שלו ואם עושה בו עד הפעם מצוה אז כבר עשה המצוה בשלו כי כבר קנה הדבר ע"י מצוה הראשונה שעשה בו. והנה אם הלוה לעני בשעת דוחקו שקיים כבר מצות ג"ח היותר גדולה אם מחזיר לו אח"כ את המשכון עושה מצוה בשלו ולא שייך בו תו מי הקדימני ואשלם, כי כביכול הוא מקדים לפני ה', וז"ש ולך תהי' צדקה לפני ה' אלקיך לא שהיא מקדים לך כ"א אתה מקדים לו כביכול ועושה צדקה קודם ולפני ה' אלקיך. וזהו ע"י שתשיב לו את העבוט שכבר עשית בו פ"א מצוה וקנית אותו ע"כ רק לך הצדקה:

לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו ער אבות איש בחטאו יומתו ונ' ע"פ המד"ר ס"פ בראשית. מצינו לאחרונים בזכות ראשונים מניין לראשונים בזכות אחרונים שנאמר ונח מצא חן בעיני ה' באיזו זכות בזכות תולדותיו שנאמר אלה תולדות נח. ועוד אמרו במדרש כי אאע"ה ניצול מכבשן בזכות יעקב שנאמר כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם. נמצא שלפעמים זכות אבות מגין על הבנים ואם גם הם רעים במעלליהם לא יומתו כי ינוצלו בעבור תולדותיהם היוצאים מהם כאז"ל שני פרידות טובות עתידין לצאת, וזהו לא יומתו אבות ויחוס הש"י עליהם ובעבור הבנים שיולדו להם, ופעמים להיפך בנים ע"כ לא יומתו אף שהי' מן הראוי שנפשם החטאת תמות הוא נושא עוונם בגלל אבות ועובר על פשעם. רק אם עוונותיהם ועוונות אבותיהם יחדיו יספו שאוחזים מעשה אבותיהם והם רשיעי בר רשיעי וזהו איש בחטאו כל אחד מהם הן האבות הן הבנים יחטאו רק אז ימותו:

זכור את אשר עשה לך עמלק – בילקוט ר' לוי פתח גערת גוים זה עמלק שנאמר ראשית גוים עמלק אבדת רשע זה עשו שנאמר וקראו להם גבול רשעה אם יאמר לך אדם אף יעקב בכלל אמור לו רשעים אין כתיב כאן אלא רשע זה עשו הרשע:

שמם מחית לעולם ועד כי מחה אמחה את זכר עמלק (הך קרא דפ' בשלח מייתי בילקוט ושוח"ט תלים ט' ולא כגירסת ילקוט בפרשתנו דמייתי קרא דפרשתנו תמחה את זכר עמלק ובע"כ ט"ס הוא דהא דריש שאם מחית דקאי אקב"ה וע"ז שייך קרא דמחה אמחה דקאי ג"כ על הקב"ה). והוא תמוה וכי ס"ד שיעקב יהי' ח"ו בכלל, עיין זית רענן וזרע ברך בפרשתנו. ולחומר הנושא אפשר לומר, כי רבים מילידי זמנינו אומרים שרק עי"כ שונאים אוה"ע לישראל על אשר נבדלים מהם במהלכם ונימוסם