לוח ארז החדש תכד

כל תעלומות להורותנו דרך חכמה, מה לנו לחבוק אשה זרה, טוב שנתעלס באהבים ויעלת חן דדי' ודודי' ירוונו בכל עת הפוך בה דכולה בת. והנה המילה היא להכניסנו בבריתו של הקב"ה ע"י שנסיר הערלה מבשרנו נסתרה המחיצה המפסקת בינינו לבין אבינו שבשמים ושלא נאמר שעדיין צריכים אנו למודעי לחקור ולהתפלסף למען דעת את ה', ע"כ ניתנה לנו הפריעה להורות ולרמז שאחרי שהוסר המסך המבדיל כבר הכל גלוי וידוע ופרוע לפנינו אין מן הצורך לצלול בים החקירה או לעלות על מרומי הדרישה למען דעת את ה', כ"א מבשרי אחזה אלקי לא נפלאת היא ולא רחוקה כ"א הברית קודש נגלה ונראה לעין כל אם נשמור ולעשות את כל דברי התורה, ע"כ לא נצטרך לא לאם ולא לבניה, רצוני לא לעסוק בחכמות חיצוניות להוליד מהם זרע קודש כי התורה לבדה באורה נראה אור בהיר בשחקים מינה לא נזוע. משא"כ אברהם אבינו ע"ה שלא הופיע עליו עדן אור התורה מסיני כ"א הוא בחכמתו ובחקירתו הוצרך לחפור באר אשר ממנו יצאו נוזלים מים קרים על נפש עיפת ורק רוח מבינתו אלפהו לעלות למדרגת ידיעת ה' ע"כ "לא ניתנה פריעה לאברהם אבינו" שאצלו לא הי' עדיין דבר ה' גלוי וידוע לעין כל כי הוצרך לשדד עמקים ולחקור ולדרוש עדי הסירו את הלונה והמנסה. ע"כ הוא הי' מוכרח לדרוש ולחקור בחכמות למען יגיע על ידיהן ללקח טוב. אבל אנחנו שכבר הכל גלוי וידוע לפנינו בספר התורה ואנו קיימנו כבר מילה ופריעה שהברית קודש כתוב מפורש באר היטב וראהו כל בשר יחדיו. ע"כ לא נקח האם על הבנים, לא נצטרך ליקח לה את האם היא החכמה הזרה כנ"ל ולא את תולדות", ואם לאו והיא בימי אברהם אבינו ע"ה שלא היתה עדיין פריעה בגלוי כ"א כספר החתום הי' דבר ה' והי' מן הצורך ליקח את שאר החכמות לרקחות ולטבחות כדי שמהם ומהמונם בן יולד לנו אשר זרע קודש מצבתו אז מזהירך שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך אחרי לצרכך אבל האם שלח מעל פניך:

לא תקח האם על הבנים וגו' למען ייטב לך והארכת ימים – במד"ר כי יקרא וגו' הה"ד כי לוית חן הם לראשך רבנן אמרי נעשה ד"ת חן לרשיותך. ופי' במ':

לימי זוקנתיך כי אז נעשה אדם רש ותש כח. כיצד אדם בן תורה בשעה שהוא מזקין הכל באין ומסבבין אותו ושואלים אותו דברי תורה, וצריך להבין ההמשך לדרשא זו עם מצוות שילוח הקן, ונראה עפמ"ש לפרש הפ' בפ' חיי שרה ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל ויאמר אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו שים נא ידך תחת ירכי" כי הזקנים לרוב אינם מרגישים עוד להשתתף א"ע עם הצבור להיטיב להם כ"א הם מתבודדים ולכבוד עצמם לבד הם דורשים ונקראים בשם "עגאסיסטען" ע"כ אז"ל אין ממנין זקן בסנהדרין ובצעירי ימים הוא להיפך שהם ברתיחות דמם ובהרחבת לבם ברצונם לתקן עולם ולהשתדל עבור כל איש ואיש עד שישכחו לעשות עבור עצמם ובשרם, ומי כהחכם יודע פשר לחבר את שתי המדות יחד לעשות טובות נצורות בשביל אחרים אבל גם לעצמו ידרוש טובתו ואשרו, ע"כ סיפר הכתוב אף שאברהם כבר הי' זקן בא בימים ומדרך הזקנים להיות משתדלים רק לטובת עצמם ולא לטובת אחרים, בכ"ז אאע"ה ברוח נדיבתו, ה' בירך אותו רק בכל, אם הי' יכול לברך את כל אשר יקרב אליו רק אז הרגיש בעצמו הברכה האמתית אם בברכתו יתערבו זרים, אבל אליעזר הזקן הוא הי' כדרך הזקנים שהי' רק תמיד מושל בכל אשר לו, שרק מה שהי' קנין שלו זה הי' התל שהי' פונה אליו שאמר שלי שלי אבל לא פנה אל אחרים, ורצה אאע"ה שבנו יחידו יתערבו בו במזג השוה ב' המדות האלה, שלא יהי' רק כא"א שעושה הכל בשביל אחרים וישכח להשתדל לתועלת עצמו כ"א רוח נדיבה שלו יהי' ממוזג ברוח העגאיסמות של עבדו אליעזר, ע"כ אמר אחרי שיש לחוש שיוצאי ירכי וחלצי יהי' כמוני רק לחשוב מחשבות בעבור אחרים ואת עצמו לא יזכור ע"כ שים נא ידך וכחך זה אשר בו תחוש לעצמך גם תחת ירכי שיוצא חלצי ג"כ יהיה בו קצת ממדה זו, והנה הרמב"ן האריך כי מצות שילוח הקן תכליתה לנטוע בלבנו מדת הרחמנות ביתר שאת ויתר עז, ולפי זה בימי נערותו של אדם שהוא בלא"ה רך הלבב ולבו יהמה וירגיש עם כל נכאה ונדכה אינו צריך כ"כ למצוה זו לחזק בו מדת רחמנות אבל בימי זקנותו בהגיע העת אשר אין לו חפץ להתערב עם הבריות אז נראה וניכר גודל תועלת מצוה זו, וז"ש למען ייטב לך בעת אשר תאריך ימים על האדמה ותגיע לגבורות אשר מדרך הטבע שיחלש בך מדת טובך ורחמנותך אבל ע"י מצות שילוח הקן