לוח ארז החדש תג

לא תוסיף עצב עמה ואין בה רק טוב, ע"כ נותן לו הש"י העשירות ובכ"ז לא יכבד לבו, וז"ש נתן תתן לו ולא ירע לבבך וגו' כלומר אל תירא שע"י שתתן צדקה תתעשר ותהי' קמצן וירע לבבך יהי' רע ואמיץ ויצא שכרך בהפסדך, לזה אמר דאין העשירות בא בדרך הטבע כ"א בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך וברכה מאת ה' לא תהי' עמה רע רק טוב כל הימים. ועד"ז פי' מדרש תנחומא פ' מקץ "הרואה גשמים יורדין בזמנן אומר ברוך אתה ה' הטוב והמטיב" כי לכאורה אף שהגשם ירד על הארץ להשביעה צחצחות עוד לא ידע הקוצר אם ישא ברנה אלומות לברכה כי עוד כמה הרפתקאות עדו על התבואה עדי תובא למלאות אסמים בר אולי יבא רוח קדים או שארי דברים המפסידים ומכלים את תבואת השדה, ע"כ לא הי' לו לברך עד שרואה בעיניו שכבר עבר קציר כלה קיץ ואסף מגרנו ומיקבו בלי מגרעת אז לו נאה לברך, אבל לא בשעת ירידת הגשמים שאין הברכה עדיין במילואה ושלימותה. אמנם אחרי ידענו שהש"י טוב ומטיב וכי מאתו לא תצא הרעות, ואם אמרו באיוב שכל הנוטל ממנו פרוטה מתברך על אחת כו"כ ברכת ה' ממקור הטובה בודאי לא תכזב ונאמנת וקיימת לעד, וכמו שאמרו טובתן של רשעים אינה שלימה הה"ד וק"ו להיפך טובתו של צדיקו של עולם היא בתכלית שלימות ולא תוסיף עצב עמה, וז"ש ע"כ יברך בעת ירידת גשמים אף שלא נגמרה עדיין ברכת שמים מעל בכ"ז יברך אחרי שהשי"ת הטוב הוא מטיב ומאתו לא תצא הרעות בודאי מברכתו יבורך גבר מעתה ועד עולם:

עוד י"ל בפסוק הנ"ל כי לכאורה אין הקב"ה צריך לשלם טובה לעושי צדקה אחרי כי ממנו הכסף והזהב ומידו נתנו לנו וכי בע"ח הפורע חובו נאה לו תודה וברכה, אבל באמת אם משלם לבע"ח רק המעשה יחשב ואין אנו רואים אם לבו עצב או שמח, לא כן מי שנותן צדקה אם לבו עצב אז באמת אין מגיע לו ברכה בעבור המעשה, כי לזה הי' מחוייב ועומד לעשות כן, אבל אם לבו שמח בעשיית הצדקה בשביל זה יבורך גבר ירא ה' אשר במצותיו חפץ מאוד, וז"ש ולא ירע לבבך בתתך לו רק יהא לבך שש ועלז על המצוה כי רק בעבור זה יברכך ה' אלקיך ולא בשביל המעשה בעצם אחרי שאתה מחוייב ועומד על זה. ובזה יש לפרש "ונא אל תצריכני לידי מתנת בשר ודם" כי אמרו טוב עין הוא יבורך כל הנוטל פרוטה מאיוב הי' מתברך, ואנו מתפללים שאם אנו מוכרחים לקבל צדקה יהי' מאותם האנשים אשר בלב שלם וברוח נדיבה יהוכוני אשר נותנים בידים ובלבם ואל תצריכני לידי' מתנת בשר ודם כלומר שלא נצטרך לצדקת הקמצנים שאין נותנים רק בידים ולבם בל עמם. עוד י"ל בפסוק הנ"ל עפמ"ש באבות ארבע מדות בנותני צדקה וכו' לא יתן ולא יתנו אחרים וכו' ותמהו המפרשים א"כ האיך קרי לי' נותן אחרי שלא יתן ולא יתנו אחרים, ותי' בס' נאוה תהלה פי' על תהלים מזמור ט"ו עפמ"ש מי שיש לו מאתים זוז לא יטול מן הצדקה ואם חסר לו זוז א' ממאתים מותר לו ליטול אפי' הרבה, ע"כ הוא הנותן רשע ערום שנותן לו זוז אחד שיושלמו לו מאתים זוז ולא יצטרך ליתן עוד הפעם, ע"כ אף שהוא מנותני צדקה בכ"ז כוונתו להרע שלא יתן עוד עכ"ד. ולפ"ז מי שנותן צדקה יוכל להיות שמטוב לבו הוא עשה אבל גם יוכל להיות שעושה כן מרוע לב בערמימות שלא יצטרך ליתן עוד ע"כ נותן לעני זוז אחד שלא יצטרך ליתן עוד בהיות שנשלמו לו המאתים זוז, אך אם ראינו שהוא נותן וחוזר ונותן אז נדע בטוח שלא מרוע לב עושה כן דא"כ לא הי' לו ליתן רק פעם אחד להשלים המאתים, אלא ודאי שטוב לב הוא. ולפ"ז כמו שדרשו חז"ל על הוכח תוכיח ועזוב תעזוב אפילו מאה פעמים ה"נ י"ל נתן תתן כמה פעמים ולא תסתפק בנתינה פעם א' דא"כ יש לחשדך שמרוע לבך וערמימות הנ"ל אתה נותן לדקה, אבל אם נתן תתן אפי' כמה פעמים אז נדע ולא ירע לבבך בתתך לו שלא מרוע לב אתה נותן כ"א מטוב לב:

עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה י"ל עפמ"ש "יבש חציר נבל ציץ ודבר אלקינו יקום לעולם" שע"כ נתן הש"י כח בטבע שיצמח בכל שנה מחדש החציר ואח"כ ימול וייבש ולא נתן לו קיום לעולם שכל צמח השדה יעמוד בלחותו ורטיבותו כל ימי היותו, למען ידעו הכל כי יד ה' מקיים הטבע ורק על פיו כל צבאו חי וקיים, ע"כ כליל יחלוף מדי שנה בשנה וצומח מחדש ע"י יוצר הכל במאמרו ית"ש, וז"ש ע"כ יבש חציר כבל ציץ להתוודע ולהגלות כי רק דבר אלקינו יקום ויקיים את העולם כולי. והנה האדם הי' יכול לומר מה לי לתת מעשר ומה שרכשתי בעמלי ויגיע כפי