לוח ארז החדש ת

כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה אשר ה' אלקיך נותן לך פתח בלשון רבים וסיים ביחיד, ונראה כי הטעם שישראל הוצרכו לשהות י"ד שנים בכיבוש וחילוק הארץ הוא על אשר לא נזדככו ונתלבנו עדן כל הצורך שיהיו ראוים ומוכשרים לרשת את ארץ הקדושה ע"כ הוצרכו לנוד ולנוע עוד השנים הללו עד שיהיו זכאים ושלימים כראוי, אבל אחרי שבודאי רוב ישראל כבר היו ראויים אם הקב"ה הי' מנחיל אותם את הארץ בעבור זכות הרבים לא היו צריכים עוד לטלטל טולטולא דגברא, רק אחרי שרצה הקב"ה לזכות את ישראל שכל א' וא' יכנס בזכות עצמו לארץ ע"כ הוצרכו להמתין כל השנים האלו, וז"ש כי לא באתם עד עתה אל המנוחה אף שבודאי רובכם כבר מוכשרים לקבל טהרת א"י מ"מ אי אפשר לכם עוד לנוח כי לא עבור זכות הרבים כ"א אשר ה' אלקיך נותן לך לכל אחד ואחד בזכות עצמו ולא זכה עדיין כל יחיד ויחיד:

השמר לך פן תעזוב את הלוי כל ימיך על אדמתך– כי צדקה תציל ממות אבל לא ממיתה בעוה"ז כי זה כל האדם סופו למות רק למען יאריכון ימיך ביום שכולו ארוך אז פעולת צדקה לחיים, אבל מי שמקמץ בצדקה וקופץ את ידיו בטעותו שרק בעוה"ז יחי' ואינו מאמין בחיי עד בעולם הנשמות, כאשר עשה כן יעשה לו וגמולו ישוב לו בראשו שכאשר דמה כן יהי' לו שלא יזכה לחיות בעולם הנצחי כמ"ש האומר אין תחיית המתים מן התורה אין לו חלק לעוה"ב, ע"כ אם העושה צדקה בכל עת יתהלך לפני ה' בארצות החיים בזה ובבא, זה שמונע מלעשות צדקה לא יחי' כל ימיו רק בארץ הנשמה הלזו כצל עובר ולא יזרח עוד הפעם שמשו אחרי שקעה בארץ, וז"ש השמר לך פן תעזוב את הלוי, שאם תעשה כן אז לא תחי' עוד ימים של שמחה אחרי עזבך את הארץ כ"א כל ימיך לא יחיו רק על אדמתך אבל אחרי שתעזוב את האדמה לא יהיו לך עוד ימים טובים מאלה, אבל אם לא תעזבנו כ"א עזוב תעזוב עמו אז לא יהיו כל ימיך על אדמתך לבד כ"א כל ועיקר ימי חייך יהי' בעולם העומד לנצח:

כי ירחיב ה' אלקיך את גבולך ואמרת אוכלה בשר בכל אות נפשך תאכל בשר במדרש תנחומא "הה"ד אתן אדם ירחיב לו כשרדף אברהם אחרי המלכים יצא מלך סדום לקראתו ואמר תן לי הנפש והרכוש קח לך אמר אברהם הרימותי ידי אל ה' אם אקח מחוט ועד שרוך נעל אמר הקב"ה בו בלשון אני אומר לבניך מה יפו פעמיך בנעלים". כי רבים אומרים שההשתדלות אחרי הרכוש והשתדלות להשלים את הנפש צרות הנה כי כל מה שיוסיף בקניינים הגופניים ימעוט בקניינים הנפשיים. וי"ל ע"ז "אל תיגע להעשיר מבינתך חדל" אם תיגע להעשיר מה שאתה מפזר כחך בזה אתה מחדיל ומגרע מהבינה וחכמה, אבל באמת נוכל להשוות ביניהם כמ"ש "בצל החכמה בצל הכסף", והיינו אם כל מה שאוצר מקנייני הזמן הוא מקדיש לה' ליהנות ממנו בדרך היתר ולעשות על ידו תושיה וצדקה כמ"ש שכר מצוה מצוה ע"י השכר נוכל ג"כ לעשות מצות חדשות, והמלך סדום הוא הממון ששלט שם כי לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל כנאמר כי מלאה הארץ חמס, והוא אומר אל אברהם שהוא צדיק תן לי הנפש והרכוש קח לך אם תתן את נפשך ובנפשך תביא לחמך אז תוכל ליקח לך רכוש אבל הנפש והרכוש יחדיו א"א לך לקנות, ע"ז השיב אברהם אבינו ע"ה לא כן הוא כי אני ביכלתי להתאימם יחד ע"י שהרימותי ידי לה' אם אקח, כלומר אם אקח וארכוש מנכסי עוה"ז גם שם אני ארים ידי לה' בידעי כי ממנו הכל. והנה מי שנהנה מעוה"ז לש"ש לו הורחב הגבול שרשאי ליהנות יותר מאחרים שאין הנאה שלהם לצורך נשמתם רק לצורך גופם, כי הם צריכים לקדש עצמם במותר להם פן יעברו חקו גבול ונחשב להם לחטאת, אבל מי שכל הנאתו לש"ש אין מן הצורך לצמצם א"ע. והשל"ה הק' פ' אך אשר יאכל לכל נפש הוא נפש הבהמית ונפש הרוחנית, וז"ש כי ירחיב ה' אלקיך את גבולך ואמרת אוכלה בשר, כלומר אז הורחב גבולך שתוכל לאכול יותר מן הגבול המצומצם, אם בכל אות נפשך תאכל, לא לבד נפש החיונית תהנה מאכילה כ"א גם הנפש העליונה, וז"ש מתן אדם ירחיב לו ע"י שעושה צדקה ברכושו הורחב לו הגבול ליהנות מעוה"ז. וע"ז מייתי מאברהם שאמר ג"כ הרימותי ידי כנ"ל. והנה להתענות בט"ב ויוכ"פ לש"ש אין כאן רבותא אבל האדם צריך להקדיש כל הנאותיו הנאות הגוף ג"כ לש"ש. ע"כ לא לבד בעת שאסור בנעילת הסנדל צריך האדם לילך בדרך ה' כ"א כל השנה כולה בהיותו מהלך בין