לוח ארז החדש שצט

אינו התכלית בעצם כ"א שע"י הקול אנו יודעים כדת מה לעשות את אשר יצוה המדבר, וזהו עלה אלקים בתרועה, אם חושבים שהתרועה היא כבר התכלית בעצם אז אלקים מדת הדין גובר ח"ו, אבל ה' הוא מדת הרחמים בקול שופר דייקא אם אנו יודעים שהשופר הוא רק הקול המעורר אותנו לעבוד את ה' בכל עת ועונה:

ע"כ יאמר אם יתקע שופר בעיר והם סוברים שבזה כבר יצאו י"ח ולא יחרדו להיות ירא וחרד על דבר ה', אז ח"ו אם תהי' רעה בעיר הטעם הוא כי הצדיקים מהפכים מדה"ד למדה"ר ע"כ בידינו לעשות ע"י השופר ממדת הדין מדת הרחמים אבל אם אין חרדים מקול השופר אז ע"כ ח"ו תהי' רעה בעיר בשביל וה' לא עשה כלומר העם לא עשה ממדת הדין השם של רחמים, ע"כ חושו נא והתעוררו לחזור בתשובה ואז יקויים בנו ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה ודרשו רז"ל זה שבת, כי אם נקיים את השבת כראוי אז לא יהי' עוד עצב בקרבנו קרעו לבבכם ואל בגדיכם:

ונתת את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על הר עיבל דהלא המה בעבר הירדן אחרי דרך מבוא השמש י"ל עפמ"ש שכר מצוה בהאי עלמא ליכא כ"א למחר לקבל שכרה. והראשונים דמו את המיתה כמו שהולכים על נהר לעבור דרך מן עוה"ז אל עוה"ב כמו כן עוברי בעמק הבכא בעזבם ארץ חייהם ללכת אל ארץ הנשמות יעברו דרך הנהר המפסיק בין עוה"ז לעוה"ב כדאמרינן פ"ק דע"ז ווי לה לאילפא דאזלא בלא מיכסא, לזה אמר הכתוב ונתת את הברכה, ושלא תאמר שהברכה והקללה בעוה"ז ע"כ אמר הלא המה בעבר הירדן, אחרי שעשה האדם את הדרך אחרי בא שמשו עלי ארץ אז הגיה מחדש בעולם הנשמות לקבל ברכתו:

לשכנו תדרשו ובאת שמה. היל"ל ותבא שמה. ונראה עפמ"ש בקדושה כבודו מלא עולם משרתיו שואלים זה לזה איה מקום כבודו הכוונה עפמ"ש לפרש מאמר המגיד "וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח", כי האיש הכפרי כשיבוא לעיר כל דבר חדש אשר יראה הוא לפלא בעיניו והערני ילעג עליו ויאמר לו שהוא פתי כי אצלו אין זה חדשות כי כבר כסה באלה, כמו כן איש אשר איננו יודע בחכמת הטבע הוא יחשוב לפלא דבר אשר לאיש מבין בחכמה ההיא ידוע שהוא דבר טבעי כי הוא מבין דבר לאשורו, נמצא לפ"ז המרבה לספר בנס ופלא הוא ללעג וקלס כי יורה בזה אשר לא בינת אדם לו, לא כן בנסי ה' שהם באמת פלאים עצומים אז הוא להיפך כי איש בער לא ישוג כ"כ החכמה והפלא העצום שיש בנסי הש"י כמו האיש היודע ומבין את הכל ובכ"ז לא יוכל לקרב אל שכלו מופתים אשר עשה ה', זהו ישיג נס העצום, כמ"ש שלמה המע"ה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני כלומר כל מה שאני אחכם יותר אני יודע יותר שמעשי ה' המה רחוקים משכלו, וז"ש המגיד שלא תאמר כי לבוז ולדראון יחשב לך אם תרבה להפליג ולספר בעזוזי ה' אשר עשה כי יאמרו סכל אתה שהכל נחשב בעיניך לפלא, אלא אדרבה כל המרבה וכו' מורה בזה כי הוא משובח בחכמה. וי"ל בזה מאמר דוד המלך ע"ה "נפלאים מעשיך ה' ונפשי יודעת מאד" כלומר לא כשאני בער בלא דעת וחכמה אז נראים לי מעשיך נפלאים, אלא נפלאים מעשיך גם אז אם נפשי יודעת מאד ונהפוך הוא איש בער לא יבין את זאת כ"א כאשר נפשי יודעת מאוד שהיא מלאה ידיעות וחכמות רק אז אני מבין לאשורו שנפלאים מעשי ה'. ע"כ אחרי שאנו אומרים כבודו מלא עולם והגענו כבר לידיעה הלזו רק אז אנו עומדים במדרגה לשאול איה מקום כבודו, אבל אם נפשנו אינה יודעת עוד אין בידינו גם לשאול, וז"ש אחרי שבאת כבר שמה לבית המקודש ושבעת מטובו והואצל עליך מהודו אז יהא בכחך לדרוש ולשאול לשכנו כפי' רמב"ן איה כבודו אבל בטרם תבא שמה לא תדע גם לשאול:

לא תעשון כן לה' אלקיכם פרש"י וכי תעלה על דעתך שישראל נותצין את המזבחות אלא שלא תעשו כמעשיהם ויגרמו עונותיכם למקדש שיחרב. לפ"ז י"ל שהכתוב מרמז שאם כלך בדרך הישר ונעשה רק הטוב לא למענו נעש מאומה כי מה מידך יקח אלא אם צדקת צדקת לך אחרי שאם לצת לבדך תשא שעוונות גורמים שיחרב ביהמ"ק, ויהי' מלת כן מלשון כן בנות צלפחד דוברות וכוונתו לא תעשון הן והיושר לה' אלקיך לא לו ית' יהי' התועלת כ"א רק לכם ולא לו, והראי' שהרי אם תחטאו אתם גורמים למקדש להיות חרב ע"כ הכן והיושר תעשו לא לה' תעשו כ"א לכם לטובתכם: