לוח ארז החדש שצז

מילתא זוטרתי ופריך שפיר מיראת ה' אוצרו וכנ"ל שוב מצאתי כדרך זה במהרש"א ח"א בברכות שם:

את ה' אלקיך תירא אותו תעבוד ובו תדבק הכוונה כי יש ב' מיני יראה א' היא יראת העונש והב' היא יראת הרוממות, והנה העובד את ה' מיראת העונש קראו בעל חו"ה עובד א"ע, מאחר שאינו עובד אלא למען לא יגיע לגופו ולנפשו נזק ואיננו נקרא עובד את ה', לזה הזהיר כאן את ה' אלקיך תירא אבל לא היראה הגרועה אשר בשבילה תקרא עובד את עצמך, כ"א אותו תעבוד והיא כשיהי' לך יראת הרוממות, וע"ז סיים ובו תדבק ע"ד שפי' בעל טל אורות לאהבה את ה' אלקיך ולדבקה בו כלומר שתדבק האהבה הנזכרת בו ית' ולא תהיה אהבה התלויה בדבר עכ"ד. כמו כן י"ל ביראת העונש אינו ירא את ה' בעצמו אלא מפני העונש שישיגנו, אבל הכתוב הזהיר ובו תדבק כלומר תדביק היראה הנזכרת בו בהש"י בעצמו ולא בעונשיו וי"ל בזה יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו", כי האדם הבינוני יש לו להשתדל לאהוב את הקב"ה באהבה ולא מפני יראה אחרי שיש לו הרבה מחסורי וצרכי גופו בודאי יירא מהעונש לבלתי יסתום הקב"ה את הצנור המשפיע לו כל טוב ואין זו יראה שלימה אבל יראו את ה' קדושיו אשר לא יחסר להם מאומה ואין להם צרכים אחרי שהם קדושים ובהם תהי' יראה שלימה יראת הרוממות:

למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם כימי השמים על הארץ – י"ל עפמ"ש כבר בפרשתינו בפ' ושמרתם את כל המצוה אשר אנכי מצוך היום למען תחזקו ובאתם וירשתם את הארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה ולמען תאריכו ימים על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם". כי כצל ימינו עלי ארץ ואנו רק עוברים בעמק הבכא, אבל מי שעושה גדולות ונפלאות כל ימי חייו בעוה"ז, זה יחי' לעולם לא יראה המות כי מעשיו המה זכרונו עלי חלד, כמארז"ל משה לא מת יעקב אבינו לא מת, וע"ז נאמר יראת ה' תוסיף ימים, שגם בעת אשר כבר עזב את ארץ הנשמה הלזו בכ"ז עודנו חי בין יושבי חלד, וז"ש למען תחזקו ע"י שמירת המצות ובאתם להחזיק את הארץ בתורת ירושה שאינה פוסקת לעולם אף שאתם רק עוברים שמה ובין לילה הי' ובין לילה אבד בכ"ז תאריכו ימים על האדמה שאתם חיים וקיימים לעולמי עד ולנצח נצחים, והראי' ע"ז שהרי נשבע ה' לאבותיכם לתת להם ופירש"י במקרא שלפנינו לכם לא נאמר אלא להם מכאן לתחיית המתים מן התורה, שאף שאבותינו קדושים אשר בארץ המה בכ"ז להם ניתנה הארץ למורשה, כי אף שעינינו אינן רואות אותם מהלכים בין החיים בכ"ז יתרון ארץ להם הוא שהם חיים וקיימים ומכאן שיחיו אף הם שכבר מתו בכ"ז הם חיים וקיימים, מן ועל ידי התורה שקיימו בעוד היו בחיים חיותם, וז"ש למען ירבו ימיכם וימי בניכם אף שכבר עליתם לגבהי מרומים לשמי השמים ושם תחיו תשבעו ותתענגו מנועם זיו השכינה עטרותיכם בראשיכם ותחיו ימי שמים, בכ"ז עוד גם על הארץ תהיו כי לזכר עולם יהי' צדיק עד שאם כבר יחי' חיים וימי שמים בחברת מלאכי עליון בכ"ז גם על הארץ יהי' איתן מושבו לעד, ומביא ראי' לזה אשר נשבע לאבותיכם לתת להם כפרש"י אף שכבר עזבו את הארץ בכ"ז להם ניתנה שאצלם ובצדיקים כיוצא בם ימי השמים וימי הארץ תואמים יהיו יחדיו ולא יפרדו:

פרשת ראה ראה אנכי נותן לפניכם היום וגו' – (לשבת שמברכין בו אלול פ' ראה) בטור הביא פרקי ר"א בר"ח אלול אמר הקב"ה למשה רבינו עלה אלי ההרה לקבל לוחות שניות והעבירו שופר במחנה משה עלה בהר שלא יטעו עוד אחר ע"ז ובאותו שופר נתעלה הקב"ה שנאמר עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר לכן תקנו חז"ל לתקוע שופר בחדש אלול כדי שיחזרו ישראל בתשובה שנאמר היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו אם תהי' רעה בעיר וה' לא עשה. והנה אף לנו קורא הקב"ה בחודש אלול לקבל לוחות שניות אחרי שהראשונות שברנו בעוונינו בכל השנה, ע"כ גם עלינו לתקוע בשופר, ואף שלא שייך בנו ע"ז כי יצרא דע"ז בטל ולא שייך הטעם שלא נטעה אחר ע"ז, בכ"ז כמו שישראל חטאו בעגל הזהב, כמו כן אנו בעוה"ר משתחוים לכסף וזהב עשינו לבעלינו הוא המושל בנו וזה עבודה זרה שלנו, שהשופר מעורר אותנו שלא נטעה אחריו, וגם נצמח מאהבת וחמדת כספנו עבודה זרה ממש, והוא חילול ש"ק המצוי