לוח ארז החדש שפ

אם הם חוטאים ח"ו, גם הראש ישא חטאו עמם, וזהו הם חטאו יחדיו עם הראש אחרי שנתנה ראש הם בעצמם מנו אותם עליהם, ועי"כ אם כל לבב דוי והם העם שהם לב האומה גם הראש לחלי ולמ"ל מתנחמים בראש שנאמר ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם:

לא אוכל לבדי שאת אתכם וגו' איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם כפל הלשון ג"ל עפמ"ש רז"ל בפ' אלופינו מסובלים סובלים אין כתיב כאן אלא מסובלים שקטנים סובלים את הגדולים, כי לא די שהמנהיג ינהיג בתבונת כפיו את העם כ"א צריך שגם הם יסבלו עמו ויהיו מסייעים שיש בהם ממש עד שהוא נישא מהם, וע"כ נאמר באליהו ז"ל "רכב ישראל ופרשיו" להורות אף שרוב פעמים הוא דומה לרכב המנהיג את העגלה בכ"ז לפעמים הוא מונהג מן העם עד שדומה לפרשיו המונהגים מן הרכב כמ"ש לעיל פ' מסעי וז"ש לא אוכל לבדי שאת אתכם שרק אני לבדי אשא ואנטל אתכם מבלי שתסייעו גם אתם לפעמים שאת גם אותי, אבל איכה אשא לבדי רק באופן זה אפשר לי לשאת אותם אם גם אתם תטרחו ותשתדלו, עשאכם שגם אתם תשאו אותי, וריבכם שגם אתם תריבו לה' אלי אז אוכל שעת:

לא תכירו פנים במשפט כקטן כגדול תשמעו לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלקים הוא והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי ושמעתיו – י"ל עפמ"ש הכרת פניו ענתה בו כי הפנים הוא מראה הנפש וכל רגשות הנפש יתראו החוצה הן לטוב או לרע הפנים הוא עד נאמן להמון התרגשות אשר הלב מלא מהם עד שהיו כבר בימי קדם חכמים שהעמיקו והרחיבו חכמת הפייינאמיע ושפטו בדעתם שידעו לשפוט מישרים על תכונת בן אדם אם לשבט אם לחסד ע"י הסתכלות על פרצוף פנים שלו, אבל באמת לא קלעו אל המטרה מבלי לחטוא וא"א לסמוך על הכרה זו כי הן אמת הם ישנם בלבם של אדם הרגשים עצומים בעניינים נכבדים אז ישליכו ניצוצי זהרם על פניו החוצה אבל בדברים שאינם נכבדים כ"כ לאדם ואינם חשובים כ"כ בעיניו לא יתרגשו כ"כ עד שיתראה החוצה, ועוד שרק באדם פחות הערך נוכל לדון מברו על תוכו ופנימיותו אבל האדם הגדול המשכיל הוא ימשול בעים רוחו שלא ישלוט על מראית פניו, כמאמר החסיד, הפרוש צהלתי בפניו ודאגתו בלבו, וגם הדיפלאמאט המהולל טאלייראנד אמר שהלשון ניתן לאדם להצפין בה מחשבותיו ומכל שכן שיוכל החכם לשלוט ברגשותיו שלא יפעלו על ראות פניו, ע"כ אמר הכתוב לא תכירו פנים במשפט אל ידמה הדיין בנפשו כי ישפוט מישרים לקרוא מעל הכרת פני הבע"ד אם הצדק עמו או לא, כי לפעמים הדבר אשר עליו הם דנין הוא קטן מהכיל שלא יפעל על מראה הפנים ולפעמים אף אם הדבר נכבד בכ"ז הנידון הוא אדם גדול שידע למשול ברוחי לבלתי עשות רושם הנראה על פניו. וז"ש ע"כ אמרתי שלא תסמוך על הכרת פנים במשפט שתענה בי צדקתו או כחשו כי כקטן כגדול תשמעון לפעמים הדבר קטן הערך ולא יפעול ולפעמים האדם הוא גדול וג"כ לא יתראה על פניו. ובאמת האדם יראה לעינים ורק ה' יראה ללבב ובוחן כליות וקרב. ע"כ אם גם הדיין ע"פ הכרת פניו יסבור לזכות ולחייב ובכ"ז הדין תורה אומר להיפך לא יהי' הדבר הזה רחוק בעיניו ויירא אולי טעה בדיני המתנגד למראה עיניו אשר ישפוט מהכרת פניו כי יסמוך על הש"י אשר צוה את דברו חק נתן ולא יעבור ע"י משה עבדו וע"כ מה שהוא רחוק בעיניו הטועים יהי' לקרוב. וז"ש לא תגורו מפני איש. אם חתכתם את הדין לזכות או לחייב ופני איש הוא מורה להיפך מאשר גזרתם ע"פ חוקי התוה"ק לא תירא פן טעיתם, כי ידוע תדע שהמשפט ודין תורה לאלקים הוא ורק הוא בוחן גנזי נסתרות ויודע מה בלבי של אדם אבל כל האדם כוזב אם למראה עיניו ישפוט וע"כ הדבר אשר יקשה מכם שסותר הכרת פניכם לדין שחתכה התורה וע"כ הדין הזה הוא רחוק בעיניכם, תקריבון אלי ושמעתיו עי"ז תקרבו אותו אל השכל בידעכם נאמנה כי אני שמעתיו מפי הגבירה ית"ש ובודאי הדין דין אמת לאמתו והכרת פנים שלכם לא מעלה ולא מוריד:

ראה נתן ד' לפניך את הארץ עלה רש כאשר דבר וכו' אל תירא ואל תחת, כי אחרי שארץ ישראל ירושה היא מאבותינו כמ"ש זאת הארץ אשר תפול לכם בנחלה א"כ לא הי' מן הצורך ללחום מלחמה לרשת אותה כמו שא"צ בעד