למודי ד' ריד

בלימוד ל"ב כתבתי מה שהשיב לי הרב הכולל רחימ' דנפשין אביר בתורה כמהר"ר יעקב ן' נאיים נר"ו. ונ"ב זה כתבתי כפי הרשום בזכרוני וכעת מצאתי פתקא א' מכתב ידיו קדש הם אשר שלח אלי בהיותו פה תונס יע"א ומתוכה אעתיק השייך לענינינו איידי דחביבא לי וז"ל ומה שהק' כת"ר על מה שחילקתי דא"ה מה פריך פ' מי שמתו מגדול כ"ה שדוחה ל"ת לישני ההיא בשאינו מפו'. קל לעלות לישוב כמו שרמז כת"ר. ודעדיפ' הי"ל להק' ממ"ש רבי' אבל דבר שאיסורו מדבריהם וכו' ואם איתא מאי ארייא מדברי' ומוכרח לדחוקי נפשין דכל שאינו מפו' קרי דבריהם ואעפ"י שהוא מפורש בלא תסור לא מיקרי מפור' ונדחה

וחמותי ראיתי אור דאיהו דידיה אמר דיש לחלק בין התחיל בהיתר וכו'. נאים הדברים למי שאמרן. אלא דק"ל ממ"ש מור"ם בשם תה"ד בכהן שהיה שוכב ערום בסי' שע"ב סעיף א' ויליף לה מכלאים ולפי חילוקו לא דמי ולא אשתמיט לומר דהר"ם לא ס"ל הכי ומה שחילק בין עשה ללאו מה שהוק' לחילוקן אנן בדידן מלשון הר"מ בכלאים ק' נמי לחילוק זה אדהכי והכי רווחא שמעתתא מניה דמר ומני תסתיים. דברי אחיו נאמן אהבתו ע"ה יעקב ן' נאיים ס"ט

בלימוד ל"ג הבאתי ראיה לתי' ה' שע"ה להר"ן ונ"ב וזה נ"ל כוונת ה' מ"ק ול"ק מה שהק' לו הנז' שם ע"ש. ובכן א"ש מ"ש מהריב"ל בס' ב' בתשו' סי' מ' על מלך שתפס יחידים וראובן יכול להציל א' מהן ומתייר' שמא יקחו אחר תחתיו דכיון דס' הוא אין ס' מוציא מידי ודאי ואם לחשך אדם דהא משום ס' דשמא יעבירנו מבטלין מ"ע דשופר ולולב בשוא"ת וה"נ דכוותה. יש לחלק דהתם מבטלין מ"ע שמא יבא לחלל שבת החמור אבל בנ"ד דשקולים הם וכו' אין ס' מוציא וכו' עכ"ד ולכאורה מה הוק' לו משופר ולולב דהתם ה"ט משום דלא בקיאינן וכו' ולפי מ"ש ניחא. ועיין בתשב"ץ ח"ב סי' רי"ג ע"ש

בלימוד ע"ז הבאתי מה שהק' התו' פ' נערה ע"ש. ונ"ב עתה ראיתי לה' מש"ל פ"ג דעבדי' דין י"ד רצה לישב דבגלל הדבר וכו' אלא ירע לבבך קאי ע"ש. ופשטא לא משמע כן דכי בגלל וכו' הוא נ"ט אלא ירע דומי' נמי דלא יקשה בעיניך וכו' כי משנה וכו' דהענקה. וכ"נ מדברי הרמב"ן בס' המצות במצות ששכח הר"מ מצוה י"ז שמנה לא ירע לבבך ללאו לפי שהוא יתב' ישלם לנו וכו' ע"ש ואני תמה עליו למה לא ימנה ג"כ לא יק' בעיני' ועיין בפירש"י קדושין די"ד ד"ה להרצא' ע"ש. ותו מה יענה ה' מש"ל במ"ש עשר בשביל שתתעשר ולפי דעת מרן בב"י בי"ד סימן רמ"ז דה"מ במעשר ע"ש הא א"ש וכ"נ דעת התוס' פ"ק דר"ה גבי האומר סלע זו לצדקה שהק' מאל תהיו כעבדים וכו' ע"ש ואי ס"ל כדעת הטור שם מאי ק"ל צדקה שאני וכדאמרי' פ"ק דתענית חוץ מזו דכתיב ובחנוני וכו' ואי ס"ל כמרן ניחא. ואני תמה על מרן שלא נסתייע מדבריהם ואפשר לחלק בין להתעשר בין ע"מ שיחיה בני. ואח"ז רב ראיתי כן ברצוף אהבה ומלשון הסמ"ג לאוין ד' קצת נראה כמרן ע"ש. וראיתי בביאורי מהרש"ל שם הק' דלמ"ל לר"י פ"ק דתענית להביא לו מק' דבחנוני תסגי לי' בעשר תעשר ע"ש מ"ש. ול"נ דאי מהא י"ל דהבטחה קאמר ולא למימרא עשר אדעת' להתעשר וכדא"ל ומי שרי לנסויי. עי"ל לעולם תעשר הבטח' וא"ל ינוק' מנ"ל הא לדרוש בזה שאפ' שיוכחש במציאות וא"ל זיל נסי וכלפי שא"ל ומי שרי לנסוי אצטריך קרא דבחנוני

בלימוד פ"ז בד"ה כתב הקשיתי להר"ם ונ"ב ונ"ל דראייה שאני דאדם ובהמה גופ' מוחלקין הן אבל מלח שהוא בגופו של קרבן הבאתו בלא מלח מעשה רבה הוא

בלימוד פ"ט ישבתי מה שהקשה בתשב"ץ להר"ן ונ"ב עתה ראיתי לריא"ז בשה"ג פ' ח' שרצים בשם הרשב"ץ ע"ש: