ליקוטי מוהר"ן יט:ז

וּמִי שֶׁיָּכוֹל לְהִתְעוֹרֵר הִתְנוֹצְצוּת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁבְּכָל מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר, אֲזַי אֲכִילָתוֹ וּשְׁתִיָּתוֹ וְכָל תַּעֲנוּגָיו אֵינוֹ אֶלָּא מֵהִתְנוֹצְצוּת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁבַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, בִּבְחִינַת (רות ג׳:ז׳): וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיִּיטַב לִבּוֹ. וַיִּיטַב לִבּוֹ, הַיְנוּ בְּחִינַת הִתְנוֹצְצוּת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל ל"ב [שְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם] אֱלֹקִים שֶׁבְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר.

וְזֶהוּ: וַיִּיטַב לִבּוֹ, אֵין טוֹב אֶלָּא אוֹר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית א׳:ד׳): וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב. וְזֶהוּ: וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיִּיטַב לִבּוֹ, שֶׁהָיְתָה אֲכִילָתוֹ וּשְׁתִיָּתוֹ מֵהֶאָרַת וְהִתְנוֹצְצוּת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל ל"ב אֱלֹקִים שֶׁבִּסְעֻדָּתוֹ שֶׁאוֹכֵל.

וְזֶה: וַיִּיטַב לִבּוֹ – זֶה בִּרְכַּת הַמָּזוֹן (זוהר ויקהל קיח. ומ"ר רות פ' ה), שֶׁהָיְתָה אֲכִילָתוֹ וּשְׁתִיָּתוֹ מֵהִתְנוֹצְצוּת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּהָאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, כִּי הַמָּזוֹן נִתְבָּרֵךְ עַל־יְדֵי שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, עַל־יְדֵי שֶׁמְּעוֹרְרִין וּמְאִירִין אֶת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר, וּמִשָּׁם צְרִיכִין שֶׁתִּהְיֶה עִקַּר הָאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּשְׁאָר הַתַּעֲנוּגִים כַּנַּ"ל: