ליקוטי מהרי"ל על ויקרא במדבר דברים צב

השגתך יהי' על סוף ותכלית תשמעון לשון הבנה כמו לא תשמע לשונו ורצ"ל תבין את המצות ורוחניות שלהן על תכלית'

והיה עקב תשמעון וכו' ושמר וכו' לך וכו' יש לדקדק שלעיל קאמר תשמעון היינו לשון רבים ובכאן לשון יחיד ושמר ה' כו' לך וכו' ויובן עפ"י דאיתא ובאזניו ישמע ובלבבו יבין ושב ורפא לו והנה ע"י השמיעה ממילא מקושר בשורש השמיעה ויוכל להתמשך כח התשובה ונתעורר בלב אהבת הבורא ויראתו ונמצא מקושר האדם בהבורא ע"י לימוד התורה לעשות רצון בוראו ומה שציווה שלא לעשות אינו עושה ונמצא כיון שמקושר האדם בהבורא ב"ה הוא דבוק באחדות ע"ד כי אחד קראתיו ואברכהו הנאמר באברהם אבינו לגודל אהבתו לבוראו ב"ה וב"ש לפי זה יובן הפסוק והי' עקב תשמעון את המשפטים וכו' והיינו ע"י שמיע' זוכה ושמרתם זו משנה ועשיתם אותם ואזי באים ישראל לידי מדרגת האחדות ושייך שפיר ושמר ה' אלקיך לך וכו' ומ"ש משפטים היינו לא מבעי' כשחשמעון את החוקים דהיינו המצות שאין טעמם גלוים כל כך, ואפשר לומר ג"כ שמרומז על סודות התור' מלשון חקיקה וגם שצריך האדם להלביש סודות התור' כמו חוקה שלא יאמר בפרהסיא כל כך וא"כ כשאדם שומע אף שלכאור' כיון שאינו ידוע הטעם כ"כ עם כל זה שומע מחמת ניצוץ הקדוש אשר בתוכו בוודאי זוכים ושמרתם ועשיתם אותם ולכל הברכות המבוארים ואפי' אם תשמעון המשפטים היינו מצות שכליות שהשכל נותן לעשות כן (כמו שמצינו בא"א שקיים כל התורה עד שלא ניתנה שלגודל אהבת הבורא השיג רצון הבורא מה שרצונו לעשות והיינו אפי' חוקה) א"כ לכאורה היה אפשר לומר שאין שכר כל כך, עם כל זה נזכה לשמור ולעשות ולכל הברכות המבוארים עוד נרא' לומר והי' עקב וגו' דאיתא ועתה ישראל וכו' כי אם לירא' ואיתא בגמר' אטו יראה מילתא זוטרתי היא אין לגבי משה מילתא זוטרתי הוא והקושי' מפורסמת דהאיך שייך כיון שלגבי משה היא מילתא זוטרתי לכך אמר בזה הענין לישראל ונ"ל כך דאיתא בזה"ק לית פולחנא קמי קב"ה כמו רחימו א"כ אהבה הוא עיקר עם כל זה גם יראה הוא העיקר ע"ד וה' בהיכל קדשו כי מן הירא' שלא לעבור על מצות בוראו בא האדם לידי אהבת הבורא ב"ה ובלא יראה ח"ו א"א לבוא לידי אהבה וכשאדם מקושר באהבת הבורא ב"ה אזי עושה רצון הבורא ב"ה באהבה רבה והבורא ב"ה מתפאר בזה האדם ע"ד ישראל אשר בך אתפאר והנה איתא בזוה"ק משה ויעקב אבינו בחד דרגא זה מלגו וזה מלבר נמצא לפי מדרגת משה רבינו שהבורא ב"ה וב"ש התפאר בו שהי' עושה רצון הבורא א"כ היה זה מדרגת הירא' מילתא זוטרתי וכנ"ל וכן בכל איש ישראל לפי ערכו וקאמר הגמר' שפיר לגבי משה שמרומז על מדת התפארת וכו' היינו מילתא זוטרתי הירא' עם כל זה גם היראה העיקר וכנ"ל וכן בכל איש ישראל ולא קשה מידי ולזאת קאמר והי' עקב היינו הירא' ע"ד עקב ענוה יראת ה' עי"ז זוכים ישראל לשמור המשפטים ולשמור ולעשות ויקוים בנו כל הברכות המבוארים

עוד נראה לומר והי' עקב וכו' ע"ד דאיתא בגמר' חד אמר בניסן עתידין ליגאל וחד אמר בניסן נגאלו ותשרי עתידין וי"ל הפשט מה שאמר בניסן נגאלו ובתשרי עתידין ליגאל ולא קאמר בפשוט בתשרי עתידין ליגאל וי"ל שמרמז שיהי' הגאולה בחסד וברחמים לישראל כי ניסן מרומז על החסד ובית שלישי בזכות יעקב שהוא מדת הרחמים א"כ הגם שתשרי מרומז לכאורה באותיות תשר ולכאור' על דין ר"ל אך זה אינו כיון דהדינים נמתקין הוא יותר טוב והיינו דקאמ' בניסן נגאלו והיינו ברוב חסד וא"כ זה החסד מתנוצץ בודאי כידוע הרואה מקום שנעשה בו נס אומר ברוך וכו' כי הנס מתנוצץ עוד כמו ששמעתי וכידוע ובכן אמר בתשרי עתידין ליגאל היינו ברוב חסד כמו שהי' בניסן ונראה לי שמרומז בזה לדעת בתשרי יהי' הגאולה מרומז והי' זה הצירוף הקדוש הוא בתשרי והיה עקב היינו הסוף מן הגליות ויהיה הגאולה ברחמים

הן לה' אלקיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה רק באבותיך חשק ה' לאהבה את' וכו' ונ"ל ע"ד הפי' שאיתא נודע בשערים בעלה לפום שיעורין דילי' פי' לכל אדם לפי שמשער עצמו בשכלות את אלהות י"ת ונ"ל פי' סיפי' דקרא בשבתו עם זקני ארץ רצ"ל כשמשער עצמו לילך בדרכי אבותיו היינו עפ"י התו' הק' כי האבות נקראו זקנים כמ"ש ואברהם זקן ויהי כי זקן יצחק ועיני ישראל כבדו מזוקן וכן פי' זה הפסוק הן לה' אלהיך הן בל' יון אחת זת כשתהי' לך כל עשיותך וכוונתך אחת רק לה' אלקי' פי' שלא תעבוד את הבורא ב"ה ע"מ לקבל פרס ולא לתקות שום דבר אלא כוונתך לעשות רצונו באמת ע"ד בא חבקוק והעמידן על אחת צדיק באמונתו יחי' וזהו הן לה' אלקי' וכשתעשה כן אז יהי' לך הכל השמים היינו רחמים ושמי השמים היינו רחמים גמורים הארץ וכל אשר בה אפי' הגשמיות הצריך לך רק באבותיך חשק שתלך בדרכי האבות עפ"י התורה ולא תלך בדרכים לפי שכלך ח"ו וראי' לדברי שאיתא במדרש מעשה באיש