ליקוטי מהרי"ל על ויקרא במדבר דברים צא

ע"ד את גדלך ואת ידך החזקה פירש"י שאתה כובש ברחמים את מדת הדין החזק' ונ"ל שהוציא רש"י זאת כדי לתרץ כי מצינו אלקי יצחק ואלקי יעקב ובאלקי יצחק לא נכתב ואו לכך פירש"י ז"ל שאתה כובש ברחמים את מידה הדין החזק' אשר מי היינו ע"י הדרגה דאיקרי מי כנ"ל אזי יוכל לפעול אדם כמעשיך וכגבורתיך היינו כמו שמצינו באליהו הנביא ובאלישע וכנ"ל וידוע שהקב"ה קראו ליעקב אל והנה כיון שע"י זה המדרג' יוכל צדיק לפעול פעולות נוראות כשממשיך זה העולם ובכן עתה כשנתגל' מקור החסד שכבשתי סיחון ועוג וכנ"ל אעבר' נא היינו אעבור למדרג' גדולה שהוא יותר גבוה ממקום התפיל' הגם שהתפל' עומד ברומו של עולם הלא יש יותר מקום גבוה ואעברה נא נא היינו לשון תפל' וארא' את הארץ הטוב' וכו' והיינו שמשה רבינו עיקר חשקו הי' לבוא לבית המקדש והנה הי' חושב לפי מדת ענוה שהי' יותר מכל האדם לא הי' מחזיק א"ע שכדאי ואמר כך שיבוא לארץ ישראל וזכות ארץ ישראל יהני לי' היינו יהי' לו תועלת שירא' הבית מקדש והיינו וארא' את הארץ הטוב' תיבת את היינו פי' עם דעם הארץ הטוב' דזכות ארץ ישראל יהני שארא ההר הטוב הזה והלבנון היינו בית המקדש

עלה ראש הפסגה ושא עיניך ימה וצפונ' וכו' ורא' בעיניך וכו' הנה רבו דקדוקים א' דהול"ל ימה ותימנה ומזרחה וצפונה או יאמר כך ימה וצפונה ומזרחה ותימכה ואמאי נקט כך עוד דקדוק בתיבת וראה בעניך הלא למעל' אומר ושא עניך וכו' ומה קאמר תו וראה בעניך וגם אם הוי קאמר וראה מסתמא הוא בעינים ונרא' כך דהנה מש"ר הי' חושב שהכל הוא בשביל מי מריב' מה שלא דיבר אל הסלע ובאמת הי' עוד טעמים כמבואר בספרים היינו בשביל דור המדבר שיזכו עמו ע"ש והנה ימה וצפונה ותיענה ומזרחה מרומז על צירוף אלול והנה עינים מרומז על שכל וחכמ' כמו שמצינו עיני העדה אלו סנהדרין ומעלתם הי' בשביל השכל והחכמ' ואמר הכתוב כך עלה ראש הפסגה היינו מקום גבוה ועוד היינו מדרג' גדול' ושא עניך ימה וצפונה וכו' היינו הגשמיות ארץ ישראל וגם שא עניך היינו עיני שכליות וימה וצפונה היינו בבחי' אלול היינו עת רצון וראה בעניך היינו שתבין מעצמך כי לא תעבור את הירדן הזה שתבין בעצמך שכך הוא טובה גדול' וטעמים המבוארים הנ"ל ואת הירדן הזה היינו רק גשמיות הירדן לא תעבור לבוא לארץ ישראל

הפטרה נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם ע"ד הפסוק שוש אשיש בה' תגל נפשי באלהי פי' כמו כשאד' רוא' איז' כלי נאה אז יש לו שמח' ותענוג מן הדבר אעפ"י שהכלי אינו שלו ואם הכלי שלו בודאי יש לו שמחה יותרו יותר כך פי' הפסוק שוש אשיש בה' כשאני רואה שיש אלקים אמת בעולם יש לי שמחה תגל נפשי באלהי וכ"ש שה' הוא אלהי אזי יש לי שמח' יותר ויותר וזהו פי' הפסוק נחמו נחמו עמי פי' כשאתם תתנחמו בזה שאתם עמי יאמר אלהיכם פי' אז יתפאר הקב"ה שהוא אלהיכם ע"ד את ה' האמרת וה' האמירך: פ' עקב

והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם ע"ד הפסוק והי' העטופים ללבן והקשורים ליעקב הנה ידוע שזאת התור' שאנו רואין אינו אלא כמו לבוש כי לא היה באפשרות לירד התור' לעוה"ז אלא בתוך לבוש ופנימיות ורוחניות התור' המקושר בתוך הלבוש הם סודות נעלמים שאין לשער וכן האדם לא זה האדם שאנו רואין את הגוף העיקר של אדם הוא פנמיות המקושר בתוכו חלק אלקי ממעל המתאוו' לעשות רצון הבורא ב"ה זאת הוא תורת האדם ואיתא שחורה אני ונאווה זהו ת"ח שמשחירים את פניהם בהלכ' בעוה"ז הם נאוה לעוה"ב ואותם ב"א שאין משחירים פניהם בהלכ' נקראים בחי' לבן וזאת רימז לנו הכתוב העטופים ללבן העטופים הוא לשון לבוש פי' אותן ב"א שאין משחירים את פניהם בהלכ' למסור נפשם על עבודת הבורא ב"ה הם אינם משיגים ומבינים רק הלבוש של התור' והקשורים ליעקב פי' הפנמיות והרוחניות של התור' ליעקב פי' לצדיקים שהם בחי' יעקב יוד עקב יו"ד ע"ש המחשב' נקראת פי' הם רואים מה שיהי' סוף ותכלית הדבר ע"ד איז' חכם הרוא' את הנולד כי עוה"ב נקרא נולד כדאיתא למה נקרא עוה"ב שנולד ובא בכל שעה ורגע מה שעוש' יותר מצות ומע"ט בא לו שכר יותר לכך נקרא עוה"ב ונקרא נולד כי עוה"ז נקרא בחי' מיתה כדאיתא ויום המות מיום הולדו מיום שנולד מוכן למות ודבר שמוכן בוודאי להיות הרי הוא כמו שכבר הי' לכך עוה"ז בחי' מיתה והא ראי' שה' אמר לאדה"ר ביום אכלך ממנו מות תמות אעפ"י שלא מת ביום ההוא אלא שמוכן למות והרי הוא כאילו היה מיד וזה רימז לנו הכתוב והי' עקב פי' שעיקר