ליקוטי מהרי"ל על ויקרא במדבר דברים פד

פסיק בין תיבת אליו לתיבת כל ונ"ל כך שידוע שרצון הבורא ב"ה וב"ש הוא להטיב לישראל ומשרע"ה היה דבוק ברצון הבורא ב"ה וב"ש לכך משה גי' רצון ובכל דבר שהי' מצוה מהקב"ה לדבר עם ישראל המשיך להם השפעות טובות הן רוחניות והן גשמיות וי"ל כך דבר בגי' עם הנקודות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן והיינו דבר אל ב"י שימשוך להם בחי' ע"ב, ס"ג מ"ה ב"ן אך ע"י מחלוקת היה אפשר צריך לקשר אותם מחדש בבחי' אברהם יצחק ויעקב ובבחי' הוי' אדני ובבחי' הוי' אלקים והוי' אקי' שג' יחוד' גי' נר וי"ל לכך הוא פסיק בין תיבת דבר לתיבת אל כי פסיק גי' נר והיינו שנפסקו משרשם וצריך לחזור ולקשר ובאמת פסיק יש שני פרושים נפסק משורש ר"ל וגם דבוק בשרשם ע"ד פסיק לשון אזור כידוע שאיתא במשנה ולא בפסיקי'. והנה אזור מרומז לדביקות ע"ד כאשר ידבק האזור וכו' והיינו דבר אל וכו' להמשיך בבחי' דיבור בחי' ע"ב ס"ג וכו' אך לקשר אותם מתחיל' בבחי' הגי' נר הנ"ל לכך יש פסיק בין תיבת אליו לתיבת כל כי ע"י הנתינה של המטות נתקשרו בשורש הנ"ל וגם י"ל רמז המקיף בין תיבת אל לתיבת בני כי בני עם הנקודות ועם המקיף גי' ק"ח ומרומז חיי בני ומזוני כי בעולם הוא ו' קצוות ו' פעמים ח"י הוא קח וגם חק לשון מזוני כידוע וגם שני פעמים בן עם האותיות גי' ק"ח וי"ל דבר אל ב"י דבר מלשון ידבר עמים וגו' לשון הנהגה להנהיג ולהמשיך לישראל בחי' בני עם מקיף גי' חק והיינו חיי בני ומזוני וקח מאתם מטה הנה בעת הזאת הוא כמשמעה ולכל עת י"ל כך כי אדם אין צדיק בארץ וגו' רק על הכל מהני תשוב' וידוע בע"ת צריך להיות נכנע והיינו וקח מאתם מטה ל' הכנעה ע"ד דאיתא בס' נ"א של אמו"ר על פסוק מה זה בידך ויאמר מטה ופי' לשון הכנע' עי"ש והנה כפל לשון מטה מטה י"ל דיש שני מיני הכנעה א' אם באמת עדיין אינו כראוי ואף כשמכשיר מעשיו צ"ל הכנעה מחמת רוממת גדלות אל ב"ה וב"ש כמ"ש משרע"ה ונחנו מה לבית אב נ"ל כך דאי' בס' נ"א של אדמ"ו שצריך לקשר א"ע באבו' ע"ש ונ"ל מסבר' שצריך לקשר א"ע מתחל' בי"ב שבטים משני טעמים א' כי א"י מאיזה שבט הוא ב' כי השבטים כ"א כלול מחבירו ואח"כ יש לקשר א"ע באבות נמצא כשאדם מקושר בי"ב שבטים ואח"כ באבות ואח"כ בשורש האבות ואח"כ מקושר ברצון הבורא ב"ה וב"ש והיינו הפי' לבית אב מאת כל נשיאיהם לבית אבותם י"ב מטות ע"ד הנ"ל איש את שמו שמו בגי' רצון כידוע תכתוב על מטהו היינו בשביל הכנעה תזכו להיות מקושר ברצון הבורא ב"ה וב"ש וכתיבה על התקשרות וגם י"ל תכתוב לבחי' הרל"א שערים מן האלפא ביתות כידוע

וידבר משה אל ב"י ויתנו וכו' הנה על וידבר משה נקוד קדמא ואזלא ובין תיבת אליו לבין תיבת כל יש פסיק נ"ל כי משרע"ה רצה לקשר אותם באבות וכנ"ל והנה קדמא ואזלא עם ב' תיבות גי' יעקב עם ד' אותיות ובנתינתם למשרע"ה נעשה יחודים הנ"ל שגי' נר לכך נקוד פסיק בין אליו ובין כל כי פסיק גי' נר וכנ"ל: פ' חקת

זאת חקת התורה ופירש"י לפי שאו"ה מונין את ישראל מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה לכך נאמר חקה גזירה הוא מלפני ואין לך רשות להרהר וכו' הנה הקושיא מפורסמת הלא תיכף ומיד מביא רש"י בשם ר' משה הדרשן טעם על כל מעשה הפרה מקטן עד גדול ואיך יקוים אין לך רשות להרהר ונרא' כך כ' מה שאו"ה מונין את ישראל אין כוונתם להגיד להם טעם אך כוונתם להזכיר עון העגל כי כאשר ישיבו להם הטעם תבוא פרה ותכפר על עון העגל ממילא יהי' נזכר עון העגל ח"ו וכוונתם לעורר דינים על עם בני ישראל ח"ו ולזה צוה השי"ת אם ישאלו לכם או"ה טעם על הפרה תשיבו להם גזירה הוא ואין רשות להרהר ותופר עצתם אבל לעם ב"י ידוע היטב הטעם כאשר יבואר בדברי רמ"ה וזה כוונת הכתוב בתהלים ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי כו' אם ראית גנב ותרץ עמו ועם מנאפים חלקך פיך שלחת ברעה ושלש עבירות האלו ר"ת עג"ל עריות גניבה לה"ר היינו מי שיש בו שלש עבירות הללו הוא מזכיר עון עגל וזה כוונת הכתוב באמרו מה לך לספר חקי ר"ל מה לך להעלים הטעם של הפרה ולומר חקה הלא ברוב עונך ממילא יזכר עון העגל אם לא תשוב עליהם

זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו וכו' הנה יש פסיק בין תיבת דבר לתיבת אל וכו' ונ"ל כך כי עיין באוה"ח הק' שהקשה כמה דיקדוקים בזה ע"ש ונ"ל לפרש כך דמצינו בפסו' כמה פעמי' ה' אל משה לאמור הנה הוא כפל וידבר לאמור ומפרש בגמ' לאמור שרשות לו לאמר מכאן ראי' לאומר דבר לחבירו שהוא בבל יאמר עד שיאמר לך אמור עיין בגמרא יומא ול"נ עוד ע"ד מאמרם כה תאמר לבית יעקב ותגד לבני ישראל לנשים לומר בלשון רכה ולאנשים בלשון קשה כגידין ולפ"ז שפיר כתיב בכל מצוה וידבר ה' אל משה לאמר שני לשונות דיבור לשון קשה ואמירה לשון