ליקוטי מהרי"ל על ויקרא במדבר דברים פב

אותו אלא שבית אביו מקרבים אותו ואח"כ גם בית אביו שונאים אותו כי הוא בעיניהם כשוטה אמנם כשעובד ה' באמת ואינו משגיח על בניו ומשפחתו ובית אביו ששונאים אותו ה' לו בעוזרו שאויביו נהפכים לאוהבים וזהו שנאמר ברצות ה' דרכי איש פי' כשאדם מתחיל לעבוד את הבורא ב"ה באמת גם אויביו פי' גם לרבות נתרב' עליו אויבים וסוף שישלימו עמו כמו שמצינו בא"א ע"ה כשהתחיל להכיר את הבורא מתחיל' נמרוד וסייעתו מריבין עליו ותרח ומשפחתו מחפין עליו ואח"כ גם תרח עם משפחתו היו מסכימין עם נמרוד וסוף היו משלימים עמו והא ראי' תרח עשה תשוב' לבסוף והשתא ניחא סדר הכתוב מתחיל' מארצך כי מתחיל' בני ארצו נעשו לו שונאים כנ"ל וזהו שנאמר ויאמר ה' אל אברם פי' לכ"א הרוצה להכיר את בוראו לעבוד אותו לך לך מארצך שלא תלך בדרכיהם אע"פ ששונאים אותך אל תפנה לזה אלא עשה. דברים לפיעלם וסוף הכבוד לבוא שהכל נהפכים עליך לאוהבים ואח"כ תפרוש גם ממולדתך ומבית אביך שלא תעשה כמעשיהם אם גם הם עוסקים בהבלי עולם כ"ש ושכחי עמך ובית אביך ויתאו המלך יפיך וסוף יהי' שהכל ישלימו אתך וזהו שנאמר נשא את ראש בני גרשון גם הם וגם הוא מיותר כי אצל בני מררי לא נאמר גם לכך נ"ל ע"ד הפשוט בני גרשון נקראים אותם בני אדם העובדים את ה' באמת מפני שבני משפחתו מגרשין אותם וזהו שנאמר נשא את ראש בני גרשון פי' אע"פ שהם בני גרשון שבני אדם מגרשין ושונאים אותו סוף שיתרוממו ויתנשאו גם הם לבית אבותם למשפחותם פי' שיהי' להם נשיאות חן בעיני משפחתם ובית אבותם ודו"ק

זאת עבודת משפחות הגרשוני לעבוד ולמשא ונ"ל בני הגרשוני נקראים הצדיקים היודעים ומכירים את גלות השכינה ע"ד שנא' כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' ואיתא כל הדר בא"י דומה כמי שיש לו אלהי וכל הדר בח"ל דומה כמי שאין לו אלהי ופשוטי עם אינם מכירים זאת אבל הצדיקים יודעים ומכירים את הגרות והגלות השכינ' כי אין באפשרות לעשות את העבדות כמו בא"י כי בח"ל אנו משועבדים תחת השרים אבל א"י אינה תחת שר כביכול הקב"ה [הוא השר] לכך נקראים הצדיקים בני הגרשוני כמובן וזהו שנאמר זאת עבודת משפחות הגרשוני פי' זאת עבדות הצדיקים לעבוד ולמשא פי' לעבוד את הבורא ב"ה יומם ולילה כמ"ש ובתורתו יהגה יומם ולילה בלי שום הפסק כי אם תעזבני יום יומים אעזבך ולמשא פי' גם זאת מוטל על הצדיק לשאת ולרומם קרן ומזל של ישראל ועוד פי' לשון משיאין משואות פי' שמוטל על הצדיקים להאיר כל דבר ודו"ק

ואיש את קדשיו לו יהי' איש אשר יתן לכהן לו יהי' ויש לדקדק בתחילת הכתוב כתיב ואיש ובאמצע הכתוב נאמר איש הלא מתחילה היה צריך לכתוב איש ואח"כ שייך לומר ואיש לכך נ"ל ע"ד שאיתא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא ע"מ לקבל פרס פי' שאינו ראוי לעבוד את הבוב"ה לשום תקות פרס אפילו לעבוד את ה' כדי לקדש עצמו ולתקן את נשמתו גם זה חשוב פרס ודעו כי פרס לשון פרוסה פי' שיש לעבדות כזה סוף ותכלית שמקדש עצמו ומתקן את נשמתו ותו לא אבל עיקר ושורש העבדות הוא שלא לעשות שום דבר גדול או קטן להנאתו אלא כוונתו יהיה לעבוד את הבורא כדי לחבר נשמתו שהוא חלק אלוה ממעל אל מקום שנחצבה משם שלא תפול ולא יחסר שום ניצוץ מן הקדושה זאת תהי' כוונתו ולא להנאת עצמו וגם בכל שיעשה יכוון כדי להגיע תענוג להבורא ב"ה וזה הוא עיקר העבדות כי כל מצוה אי אפשר לעשות בעצמו כי אם עם ה' כשמתפלל השכינ' מתלבש בו כמו שנאמר כי רוח אלהים דבר בו וכן כל מצוה שאדם עושה כביכול השכינ' מתלבשת בו בשעת עשיית המצוה נמצא שהקב"ה עושה המצו' ולהבין מה שאיתא מי הקרוי איש זה משה שנאמר והאיש משה נמצא משה הוא קרוי איש וכן כל צדיק שבדור הוא בחי' משה וקרוי איש כדאמרינן משה שפיר קאמרת ומי שאינו מתוקן כ"כ במעשיו הוא קרוי ואיש כי תיבת ואיש הוא מדריגה קטנה ממדרגת איש (אות יתירה מורה על מדרגה קטנה ממדרגת איש כמו שאיתא בזהר שתי עשר עשתי עשר אות יתירה ומנינה פחות משתי עשר ודו"ק) והשתא ניחא מה שנאמר בתחיל' הכתוב ואיש פי' מי שהוא בבחי' ואיש שאין עובד שלא ע"מ לקבל פרס ומכוון במעשיו לקדש א"ע את קדשיו לו יהי' הקדשים פי' זאת יפעל בעבודתו שיקדש א"ע ותו לא ויש לזה תכלית אבל עיקר לעבוד את ה' ע"מ שלא לקבל פרס כדי להגיע תענוג להבורא ב"ה וזהו שנאמר אשר יתן לכהן פי' שהוא בבחי' איש מדרגת משה והקב"ה נקרא כהן כמו שאיתא אלהיכם כהן הוא וזהו שנאמר איש אשר יתן לכהן פי' שמכוון בכל מעשיו שיגיע תענוג להבורא ב"ה ולא לתקות שום דבר לו יהי' ממון הרבה כמו שפירש"י ז"ל שהרבה מתקן במעשיו כהנה כי הוא מכוון במעשיו שיגיע תענוג להבורא ב"ה שהוא אין סוף גם הוא מתקן במעשיו הרבה עד שאין סוף למעשיו ועבדותו ודו"ק