ליקוטי מהרי"ל על ויקרא במדבר דברים סו

המכונה בשם משא ג"כ יראה האדם שיהי' מעלה לשורש אפי' למקום גבוה שנקרא בשם השלכה נחזור לעניננו לפרש הפסוק והסיר את מראתו היינו העבירה בנוצתה שיהי' העבירה מאוס אצלו והשליך אותה אצל המזבח היינו שיעלה למקום גבוה שנקרא השלכה שיעלה אותה למקום גבוה היינו אצל מלשון אצילות מזבח ג"כ מרומז מקום גבוה קדמה היינו מדרגת אהבה ע"ד מי העיר ממזרח וכו' היינו על אברהם אבינו אל מקום הדשן היינו כי אאע"ה לגודל אהבתו לבורא ב"ה נפתחו לו שערי החכמה ע"ד מאחז"ל כליותיו נובעות חכמה והיה מחזיק א"ע כעפר כמו שאמר ואנכי עפר ואפר וזה יוכל בעל תשובה לפעול ויהי' עבירות נעשים כזכיות ובכן יה"ר שיטה לבבינו לאהבה ונשוב בתשובה שלימה בחסד ברחמים ויתרבה כבוד שמים לעולם ולעולמי עולמי' אמן סלה: דרוש לשה"ג

עבדים היינו וכו' ויוציאנו וכו' ואילו לא הוצי' את אבותינו ממצרי' הרי אנו וכו' משועבדי' וכו' וכל המרבה וכו' ה"ז משובח הנה רבו בכאן הדקדוקים א' כיון שאמר ויוציאנו אמאי קאמר אח"כ ואילו לא הוציא וכו' את אבותינו ב' למה נקט את אבותינו הוה לי' למימר אבותינו ג' הלא איתא בג' אין קורין אבות אלא לשלשה ואמאי קאמ' בכאן אבותינו על אותן שהיו במצרים ד' למה נקט במה שהוציא דהיינו ביד חזקה ובזרוע נטויה יהי' איך שיהי' כמו כן יש דיקדוק דנקט בהגדה לקמן ר' יהוד' היה נותן בהם סימנין דצ"ך וכו' קש' סימנים למה ה' גם נקט ר"ג היה אומר כל שלא אמר שלשה דברים וכו' ואלו הן פסח וכו' מנינא למה לי ו' גם מה ראי' מייתי פסח וכו' שנאמר ואמרתם וכו' וקשה הא כתיב בתורה והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם ואמרתם וכו' א"כ מוכח רק כששואל הבן צריך להשיבו ומנ"ל בלא שאלה שיש לומר ז' על מצה ומרור היכי מוכח שיש לומר ח' ידוע מאחז"ל והיה הוא לשון שמחה וזה הפסוק היינו שאלת בן רשע ששואל מה העבודה הזאת לכם ומה שמחה בבן רשע ט' קשה על הילל שהי' כורך פסח מצה ומרור לענין מה היה כורך י' קשה מה קאמר מצה על שום שלא הספיק בצקם וכו' שנאמר ויאפו וכו' אשר הוציאו ממצרים וכו' וקשה לענין מה היה אוכלים במצרים מצה והכתוב מפורש בהדיא בערב תאכלו מצות ולענין מה אכלו במצרים מצות ובע"ה נ"ל כך דאיתא בספרים חמץ מרומז ליצה"ר ומצה מרומז ליצ"ט גם שאור מרומז לגבהות שעולה למעלה ומצה מרומז להכנעה וענוה ואמרנו רמז לזה מצה אותיות מה צדיק מה היינו ענוה כדאית' ונחנו מה ואיתא בש"ע בשם מהרי"ל ומט"מ ומנהגים דיש להגעיל ג' ימים קודם לפסח עכ"ל וקשה לי למה דוקא ג' ימים ונ"ל כך דרמז בהגעלה שצריך אדם להגעיל א"ע ג"כ ואיתא כלים כפי תשמישן כך הכשירן תשמישו בחמין מגעילו בחמין תשמישו בצונן די בשטיפה תשמישו על ידי אור צריך ליבון ואיתא בש"מ להשטיף הכלי אחר הגעלה במים קרים עכ"ל ומסתמא הטעם לזה כי ע"י הגעלה פולטת הכלי מה שבלעה ונשאר הפליטה על הכלי לכך צריך שטיפה וי"ל רמז להאדם דהנה יש א' שחוטא ע"י יצה"ר ויש א' שחוטא ע"י מסית שאדם מסיתו ואיתא אין טוענין למסית וי"ל טעם כי זה ענין גדול שהלא בלאו הכי יש לאדם יצה"ר וזה איש מסית ג"כ והשכל נוטה שיש קצת קולא להחוטא מחמת מסית מחמת שיש לו יצה"ר ומסית ומקילין העונש מהעובר ונותנין על המסית וי"ל רמז כל שתשמישו ע"י אור היינו ע"י יצה"ר שבוער כאש לזה צריך ליבון היינו תשובה חמורה ומי שתשמישו ע"י חמין דהיינו שנתחמם ע"י אור ומרומז על חטא מצד המסית די בחמין תשובה קטנה מע"י ליבון ותשמישו ע"י צונן היינו עצלות עי"ז בלע היינו שעבר עבירה כי זריזות ממדות טובות שמביא לידי פרישות וההיפך עצלות והכשירו בצונן היינו תשובה יותר קלה ואיתא בזה"ק שר' אלעזר בר"ש אמ' שאביו לא רצה לשמוע תפיל' מש"ץ אם לא קאים עליו שלשה ימים קודם ר"ה לדכות אותו ולזה י"ל רמז בחז"ל שצריך להגעיל ג' ימים קודם לפסח והיינו לזכור בעצמו להגעיל א"ע ג"כ מבית ומחוץ שיהי' לב טהור ומבחוץ ג"כ היינו הרגילות שהי' רגיל בענין שטותים כי כיון שהלב רוצה עכשיו לנהוג בטוב רק שלפעמים עושה אדם שטות מחמת הרגל זה נקרא מבחוץ אך טוב לפרש על הזה"ק אמאי דוקא היה צריך הש"ץ לעמוד לפניו ג' ימים וי"ל כך כדי לחזור בתשובה שלימה ולקשר א"ע במידות האבות בכל יום בחי' אחת והנה בענין הגעלה ושטיפה הנ"ל יש רמז בתורה ואם בכלי נחושת בשלה ומורק ושוטף במים ואיתא בגמרא מריקה בחמין ושטיפה בצונן לכך יש רמז שאנחנו עושים הגעלה ושטיפה וי"ל רמז במריקה ושטיפה היינו מרומז ליעקב אבינו שהוא חמין וצונן וי"ל ע"ד רמז בפסוק ואם בכלי נחושת בשלה היינו שיעקב מרומז בשם נחושת כדאיתא במדרש והנה כלי מרומז על מחשבה וי"ל כך ואם בכלי היינו במחשבה נחושת בשלה היינו מלשון שול תשולו מלשון שכחה ומורק ושוטף במים והיינו ע"י שני ענינים חמין וצונן כנ"ל היינו שיראה להחזיק