ליקוטי מהרי"ל על ויקרא במדבר דברים קה
Likkutei Maharil (vayikra bamidbar dvarim) 105 · ליקוטי מהרי"ל על ויקרא במדבר דברים · free full Hebrew text
Open in the reader →הי' בגדלות ובזה הוא הקרוי איש אלף לשון אין שלא הי' נחשב בעיניו לכלום וכשהי' צריך להתפלל הי' בעיניו יש וזה איש ר"ת אין יש ואין לא נאמר אלא א' כלומר שהי' עניו כל כך עד שלא הי' ידע שהוא עניו וזהו שנאמר ויקרא באלף זעירא כי יקרא היא אותיות איש וי' ק' ר' הוא שוין ואלף זעירא הוא לשון אין וכתיב זעירא שהוא בעצמו לא ידע שהוא עניו וד"ק
משנה כל ישראל יש להם חלק לעה"ב וקשה בעה"ב הוה לי' למכתב ונראה כי ישראל יונקי' מסטרא דקדוש' ע"י מצות ואוה"ע יונקי' מסטרא אחרא וכתיב כי חלק ה' עמו שישראל יש להם חלק אלקות שעי"ז עושה מצות וזהו פירוש כל ישראל יש להם חלק אלקו' וזה מביא אותן לעה"ב וד"ל
בגמרא מסכת חגיג' אין בין מים העליונים למים התחתוני' אלא כמלא נימא נ"ל ביאור הענין כי ידוע כי תורתנו הקדושה נקראת מים הוי כל צמא לכו למים ויש בלימוד תורתנו שני בחי' א' מי שלומד כראוי ביראה עצומ' היא העולה למעלה ב' מי שלומד כדרך מצות אנשים מלומדה אין פחד ויראת ה' נגד פניו נשארת למטה אין לה כנפים לעוף למעלה כמבואר כמ' פעמי' בזה"ק גם חכמי הש"ס דברו מזה כדרשתם והי' אמונת עתך כו' יראת ה' היא אוצרו אי אית בי' יראה אין אי לא לא הגם כל אנשים לומדים התורה העיקר היא אם לומדה כראוי ביראה כו' והנ' המילואי' ממלת נימא המה עולים כמספר יראה צא וחשוב ותמצא והוא המבואר בגמרא הנ"ל אין בין מים העליוני' היינו התורה העולה לרום למים התחתוני' היינו התורה הנשארת למטה אלא כמלא נימא היינו מילואי' של מלת נימא העולה מספר יראה אם לומדה כן אז עולה למעל' בלי שום מניעה ומעכב ופועל' שמחה ושעשועים ודו"ק
בגמרא מסכת ביצה אי לאו האי יומא כמה יוסף איכא בשוקא נראה לי כי אנו מברכין במוצאי שבת המבדיל בין קודש לחול וכו' ודע אם לא הי' תורה לא הי' הבדלה כ"ש כי אם לא בריתי יומם ולילה וכו' ולא הי' בין קודש לחול כי לא הי' שבת ואנו אומרים קוד' לימוד תורתנו הקדוש' מודה אני לפניך ששמת חלקי וכו' הם משכימים ואנו משכימי' הם משכימי' לרעה ואנו משכימי' לתורה אבל אם לא הי' תורה לא הי' אנחנו גדולי' מהם וזה שאמר רב יוסף אי לאו האי יומא כמה יוסף איכא בשוקא ואין אנו גדולי' מהם כי אנו שוים משכימי' ודו"ק
פירוש על מה שאמרו חז"ל אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות מיד הי' נגאלין והנה אנחנו שומרי' כמה וכמה שבתות ואין אתנו יודע עד מה אך הענין הוא דהנה נשאלתי מאדם אחד דבזה"ק כתב דשבת איקרי קודש וי"ט איקרי מקרא קודש והלא בפ' אמור כתיב גם גבי שבת מקרא קודש ונראה דהנ' בלוחות הראשונות כתיב זכור את יום השבת וכו' כי ששת ימים עשה כו' היינו זכר למעשה בראשית ובפ' ואתחנן בלוחות האחרונו' כתיב שמור את יום השבת לקדשו כו' וזכרת כי עבד היית בארץ מצרי' ויוציאך וכו' דהוא זכר ליציאת מצרי' והענין דהנ' כל הימי' צריכי' להיות להם התחברות זה לזה דאי לא לא הי' יכולי' להיות ימי חול כלל בזה העול' והנ' שבת הוא מקבל ראשון מאחדות הפשוט ולכן נקרא רק קודש בכל מקום וי"ט הוא מקבל קדוש' משבת וחול המועד יש לו התחברות עם יו"ט וימי החול הם מקבלי' מימי חולו של מועד ובזה יבואר מה שאמרו חז"ל ע"פ וספרת' לכם ממחרת השבת ואמרו חז"ל דהוא יום שני של פסח וא"כ למה כתיב ממחרת השבת ולדרכינו ניחא כיון דכל הימי' הם מקבלי' זה מזה ופסח הוא מקבל ראשון משבת לכן גם הוא כמו שבת לכך כתיב ממחרת השבת ולפ"ז ניחא דיום שבת בעצמו הוא נקרא קודש ולכן לא נכתב בשום מקו' בשבת מקרא קודש רק בפ' אמור שכלל כל המועדי' בהדי שבת והוא משפיע לכל הימים ועי"ז הוא ג"כ מקבל תענוג כמו הזכר שמשפיע ועי"ז גם הוא מקבל תענוג לכך כתיב בפ' אמור מקרא קודש גבי שבת ולכך בלוחות הראשונות כתיב זכר למעש' בראשית דהוא העיקר שמקבל מאחדות הפשוט אבל בלוחות האחרונו' כתיב ליציאת מצרי' דהיינו ע"י שהשבת מתחבר עם כל המועדי' וידוע דהמועדי' עיקרם זכר ליציאת מצרים ולכן בראשונו' כתיב זכור דבאמת שבת בעצמו הוא בבחי' דכורא כי לכל ימי החול יש להם בן זוג אבל שבת הוא יום השביעי הוא יחידו דהוא המרכז שש' קצוות כנודע וזה סוד זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו ולפ"ז ניחא דאמרו חז"ל אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות מיד הי' נגאלין היינו ע"ז האופן רמזו דישמרו זכר למעשה בראשית וזכר ליציאת מצרי' והבן וד"ק
פירוש על מאמרם מצאתי לדוד היכן מצאתי בסדו' דהנ' מה שאנו עכווני' ביעננו ביום קראנו ר"ת יבק ענינו הוא שהשם הזה גי' אהי' הוי' אדנ"י שהוא בחי' מחשבה קול דבור שאהי' הוא בחי' מחשב' לשון עתיד שיצא מהלב מכח אל הפועל והקול הוא בחי' הוי' לשון הו' הקול הוא עדיין בגרון והדיבור הוא בחי' אדנ"י הוא מלכות פה ואם כן כשאדם מכוון במחשב' וקול ודיבור בוודאי יעננו ביום קראנו ובזה יש לפרש מאמרם ז"ל היכן