ליקוטי מהרי"ל על כתובות וקידושין קכה

וכו' ולפ"ז יתורץ קושית מהרש"א שפיר על הרא"ש דהנה לכאורה לשיטת הפוסקים דגם בשכיר יום הוי ש"ם ולאו דוקא באומן דהיינו טעמא ג"כ בשכיר יום משום שלהנאתו הוא אצלו ליטול שכירות אזי הוא כש"ש א"כ לכאורה קשה ג"כ על אוקימתות דלעיל אמאי לרבנן אינה מקודשת בין אם פליגי במקדש במלוה בין אם פליגי בישנה לשכירות הא יוכל לקדש אשה כיון שהוא ש"ש לשיטת הפוסקי' הנ"ל דש"ש יוכל לקדש אשה אך הוצרך להיות ג"כ כנ"ל משום די"ל דרבנן סברי דהוי ש"ח וזה אין קשה אמאי מוקי במקדש במלוה או בישנה לשכירות ופליגי בשכיר יום אי הוי ש"ש או ש"ח זה אינו קושיא על הגמרא דהא גם להך אוקימתא ג"כ אין דוחק להעמיד פלוגתייהו בהכי וא"כ מה חילוק אך לכאורה זה קשה מה דחיק להעמיד פלוגתייהו בהוסיף לה נופך משלו לפליגי דרבנן סברי דהוי ש"ח ור"מ סובר דהוי ש"ש וא"ל כמו שתרצתי לעיל בע"ה די"ל דרבנן סברי דהוי כש"ש והא דאינה מקודשת משום דכיון דלרבנן הוי המעות פקדון מה שהוסיף לה וא"כ הוי שמירה בבעלים ז"א דהא אי איירי בשכיר יום א"כ אם הוי ש"ש אזי כל יום ויום כלתה שמירתו כמבואר בח"מ בש"ש לזמן כשהגיע זמן אזי כלתה שמירתו ולא הוי רק ש"ח והוא הדין נראה לי פשוט וברור ואין צריך ראי' דבשכיר יום אזי כל יום ויום כלתה שמירתו של היום רק דבאמת כל יום מתחיל שמירתו והוי יום אחד ש"ש ובכלות היום כלתה שמירתו וכל יום ויום כן הוא וא"כ קשה אף דאמרינן דהוסיף לה נופך משלו וזאת היא פקדון בידה והוי שמירה בבעלים זה שפיר על יום ראשון דשייך שפיר כיון שהוא מחוייבת לשמור פקדון שלו א"כ בשעה שהוא יהי' ש"ש הי' שמירה בבעלים דהא בשעת שקיבל על שמירתו אזי הוא עמו קרינא בי' שמחוייבת גם היא לשמור פקדון שלו משא"כ בכלות היום אזי נסתלקה שמירתו וביום האחר מתחיל שמירתו וא"כ לא הוי שמירה בבעלים אך ז"א דהא מ"מ היא עמו במלאכתו קרינא גם ביום האחר משום שבשעה שקיבל שמירתו אזי גם היא מ"מ חייבת לשמור הפקדון שלו וזאת אין חילוק אף שחיוב שמירתה התחיל קודם מ"מ אם גם בשעה שהתחיל שמירתו הוא עדיין הוצרך לשמור הפקדון הי' שפיר שמירה בבעלי' כמבואר בפוסקי' וא"כ לכאור' שפיר י"ל דרבנן סברי דהוי ש"ש רק דאינה מקודשת משום דהוי שמירה בבעלים וכנ"ל אך זה אינו דהא לפי מה שהוכחתי לעיל בעז"ה מן התוס' דאיירי ע"כ שנתאכל הפרוטה דאל"כ נשאר קושי' מה פרשו התוס' דאין להוכיח דישנה לשכרות הא מוכח שפיר כנ"ל אלא ודאי הוצרך להעמיד דאיירי שפיר שנתאכל הפרוטה וא"כ קשה שפיר דהא אם נתאכל הפרוטה אזי ודאי ביום שאחר כן לאחר שנתאכל הפרוטה הוא ש"ש שפיר דהא כל יום כלתה שמירתו ומתחיל שמירה אחרת כל יום וא"כ לאחר שנתאכל הפרוטה אזי ודאי הוא שומר שכר דהא אז לא הוי שמירה בבעלים דהא כבר נתאכל הפקדון ויש לו עליו מלוה וא"כ לא הוי שמירה בבעלים וא"כ קשה נהי דבאמצע המלאכה לא שייך לומר דתתקדש אף אם הוי שומר שכר דהא היא אינה רוצה רק בכל המלאכ' עכ"פ קשה ביום האחרון בעת שגומר המלאכה א"כ ודאי קשה דתקדש דהא הו' שומר שכר דלא הוי שמירה בבעלים דהא כבר נתאכל הפרוטה ואין לומר דמיירי דלא נתאכל הפרוטה דזה אינו דאם נאמר דהפרוטה הוא בעין ואפ"ה אמרי חכמים דאינה מקודשת והיינו טעמ' ע"כ משום דהיא אינה חוששה להתקדש במה שהו' בעין רק במלוה וא"כ נשאר קוש' הנ"ל על התוספ' הא יש להוכיח דהלכה דישנה לשכירות מדלא קא' דכ"ע אינה לשכירות וכו' ופליגי בהוסיף לה ובמלוה ופרוטה וכנ"ל אלא צריך להיות דגם רבנן מודו דבדבר שהו' בעין ודאי דעתה להתקדש וא"כ צריך להיות דאיירי שהפרוטה אינה בעין רק נתאכל וא"כ קשה הא הוי שומר שכר ואמאי אינו מקודשת דהא לא הוי שמירה בבעלים אך אם נאמר דמיירי באומן לא בשכיר יום א"כ הדין באומן שפיר דבאומן לא שייך כלתה שמירתו רק עד שנגמר הוי ש"ש וחל עליו חיוב שמירה מתחלת קבלת החפץ ומתחלתו הוי ש"ש עד שיגמור וא"כ שפיר לא קשה על אוקימת' במלוה ופרוטה פליגי לא קשה כלום דלא נרא' מוכח באמת דהלכה דישנה לשכירות דיש לומר דאין לשכירות אלא בסוף והא דלא מוקי פלוגתיי' בהכי דאין שייך כלל הסבר' שלי הנ"ל משום דחכמים מודים דדעתה להתקדש כשהיא בעין וא"כ אם אינה לשכירות אף דאם נאמר דמלוה ופרוטה דעתה אמלוה זה אין שייך אם אינה לשכירות וכנ"ל והא דסברי אינה מקודשת אף אם ישנה לשכירות היינו משום דמיירי דהפרוטה נתאכל ואין להקשות דהא הוי מ"מ ש"ש זה אינו דהוי שמירה בבעלים דהא באומן אזי עד גמר מלאכה היא ש"ש אם בא לידו בתורת שמירה ולא שייך כלתה שמירתו וא"כ כשנתן אז לידה הפרוטה א"כ אז כשהי' הפרוטה בעין אז לא בא לידו השירי' וכו' בתורת שמירה משום דהוי שמירה בבעלים וא"כ אף אם נתאכל הפרוטה מ"ע הא אצל אומן אינו מתחיל כלל שמירה חדשה רק כמו שהוא אצלו בשעת קבלתו לידו ואם אז הוי שמירה בבעלים אזי פטור ולא הוי שומר שכר כל זמן שהכלי בידו דהכל הולך