ליקוטי מהרי"ל על בראשית שמות ז

נתגלו לו ומתוך התיבות נתבארו לו כונת הענין ורצון הש"י והנה כל דיבור אלקי סובל כמה פירושים ויכול האדם לפרש בו כפי נטיית מחשבתו והנה כשנאמרה לו הנבואה זו של לך לך מארצך כפי הכתוב בתורה מיד עמד נגדו היצר בפתח מחשבתו להטותו מן הדרך הישר והסביר לו פירוש הדברים של ענין הנבואה הזו שזהו הדיבור של לך לך הוא פי' הכל להנאתך ולטובתך ונתן לו פי' על כל תיבה היכן מרומז טובתו בכל תיבה וז"ש לו מ"ש הש"י ואעשך לגוי גדול כונתו בכאן אי אתה זוכה לבנים אבל שם יהי' לך בן ובודאי ראוי שתתקיים הליכה זו מארצך עבור טובת בנים שיגיע לך שמה חוץ שאר טובות אשר יצמח לך והוא ואברכך בממון ואגדלה שמך שאודיע טבעך בעולם ותהי' מפורסם בשם טוב והי' ברכה שתברך למי שתרצה והכניס במחשבתו טובות העוה"ז שיגיע לו מזה הליכה אשר נפשו של אדם חומד ומתאוה להם אבל אברהם אבינו בגודל צדקתו ונקיית מחשבתו הבין שזה לא מעיקר העבודה הוא לקיים פקודת המלך עבור צפוי הטובות שיצמח מזה הדבר א"כ לא הוי עובד ה' רק א"ע עבור טובתו ומיד הפך אברהם במחשבתו פירוש הדברים לדבר אחר לעבודת הבורא ולכבוד השם ולא הפן ליצר רק כיון במצות הליכה זו על כונה אחרת להיות הלוכו בקדושה מ"ש הקב"ה ואברכך ז"ש אלקי אברהם ר"ל שתתגלה ותתפרסם אלקותו יתברך בעולם ע"י מדת החסד של אברהם וכן ואגדלה שמך ז"ש אלקי יצחק שתתגלה מדת יצחק ויעקב ויהי' פירסום אלקות בעולם וזהו שסיפר בשבחו שבאמת הי' אברהם ביכולתו לקיים מצות הליכה זו אף אם הי' במחשבתו איזה כונה אחרת לטובתו ואעפ"כ לא עשה רק מחמת כבוד השם לקיים דיבורו לבד וזה לא הי' גלוי לשום בן אדם זולת לפניו יתברך לבדו אשר לפניו נגלו כל תעלומות לב הוא ית"ש ידע באמת לבו הטהור אשר לא עשה לשום הנאת עצמו זולת למען שמו וז"ש ומצאת את לבבו נאמן לפניך והבן וזהו שהכתוב מעיד עליו וילך אברם כאשר דבר אליו ה' ר"ל שהלך בזה הבחינה וכונה של הש"י ולא כאשר הכניס היצר בלבו לפתותו מן הדרך הישר ומן המחשבה נכונה וזהו באמת נסיון גדול ועבודה גדולה להיות עבודה זכה בלי שום פני' ונטי' אל כונה אחרת רק לקיים דיבורו ולפרסם אלקותו בעולם והוא ית' יזכנו להיות מעובדי שמו יתברך באמת ובתמים

וינגע ה' את פרעה וכו' על דבר שרי אשת אברם הקשה בספר בחי' בשם רבינו סעדי' גאון מה הי' פרעה חייב הלא סבור הי' שאחות אברהם היתה עיין בבחי' ונראה בעז"ה ע"ד שפירש"י בפ' וירא על פסוק הנה נא מצא עבדך וכו' פן תדבקני וכו' כשהייתי אצל אנשי סדום הי' הקב"ה רואה מעשי ומעשה בני העיר והייתי נראה צדיק וכו' וכן אמרה הצרפית לאליהו ע"ש ולפ"ז הנה ידוע שהמצרים שטופי זימה הי' כדפירש"י על פסוק קח ולך והנה בודאי הי' פרעה ג"כ רשע דאם היה צדיק היו משרתיו צדיקים כידוע מושל מקשיב על דבר אמת כל משרתיו צדיקים ואפילו ראי' אינו צריך לזה שפשוט מסתמא הי' רשע ובכן לפ"ז כשהצדקת הנביאה שרה אמנו באתה לבית פרעה הי' הקב"ה רואה מעשה הצדקת שרה ומעשה פרעה וביתו ולכך הביא ה' נגעים על פרעה ועל ביתו מטעם עבירותיה' שהי' בעלי עבירות ומקודם לכן כשהי' הקב"ה דן את פרעה הי' דן אותו לפי ערך עמו היינו המצרים כידוע מלך וצבור מלך נכנס תחלה לדין וכו' משא"כ עכשיו כשבאת הצדקת שרה לביתו הי' לזכרון עונות של פרעה וקאמר הפסוק שפיר וינגע ה' את פרעה וכו' על דבר שרי אשת אברם היינו שהיתה צדקת גדולה וגם אשת אברם דאשת חבר כחבר לכך היתה מביאה על פרעה זכרון עונותיו ובהכי ניחא שזה שנתן פרעה לאברם לא החזיר לו היינו צאן ובקר וכסף וכו' כדכתיב ולאברם הטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר וכו' ולא מצינו שהחזיר לו אדרבא כתיב ויעל אברם ממצרים וכו' ואברם כבד מאד במקנה וכו' ולכאורה הי' כמו מתנה בטעות שהי' סובר שאחותו היא ובפשוט לא קשה דאיתא בח"מ סימן ס"ו דהיכא דמקח אינו מקח הוי על המעות ש"ש וש"ך סובר דהוי לוה ונמצא לפ"ז לא הי' צריך להחזיר דהפקעת הלואה מותר עוד י"ל דמטעם צער שמצער את שרה אע"פ שלא נגע בה מ"מ הי' לה צער בלקחו אותה לביתו והנה בחובל הוי הדין נזק וצער וכו' וכאן אפילו בלא חבלה עכ"פ כיון שהי' לה צער א"כ כל מה שנתן צאן וכו' אין די לגודל צערה וצער אברם ועוד אפשר לומר דידוע בעכו"ם מחשבה רעה הקב"ה מצרף למעשה אבל מחשבה טובה של נכרי אין הקב"ה מצרף למעשה ונמצא בפרעה שהי' חושב ליקח את שרה לאשה זה המחשבה שהיא עבירה באמת הוי כמעשה והמחשבה טובה היינו מה שהי' סובר שהיא אחות אברהם לא הוי כמעשה ולפי הנ"ל יש לומר עוד דכוונת הפסוק היא כך ולאברם הטיב בעבורה היינו הש"י הטיב לאברם בעבור שרה היינו כשנלקחה לבית פרעה נזכר אברהם לטובה כי מדה טובה מרובה ולפי הנ"ל שפרעה נענש בנגעים כי נזכרו עונותיו וכו' מכ"ש שנזכרו אברהם ושרה לטובה ע"ד יתרון האור מן החושך ונמצא לפי ערך עונותיו של פרעה וכשבאת הצדקת שרה לביתו נזכרו מעשי' ומעשה אברהם ובלאו הכי הי' ג"כ שכרה גדול וצדקותיהם עד למאוד ומכ"ש לפי ערך מעשה פרעה ולכך אמר הכתוב ולאברם הטיב בעבורה והיה לו צאן ובקר וכסף וכו' היינו הש"י הטיב לאברם

וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו פירש"י ז"ל כל זמן שהרשע עמו הי' הדיבור פורש ממנו וברש"י