ליקוטי מהרי"ל על בראשית שמות ד

חי עיין רש"י שפירש דהוא לשון נופל על לשון ולכאורה קשה למה נקרא שמה חוה בוא"ו הי"ל לקרא שמה חי' ביוד ונראה דכמה מיני חיות יש בעולם יש חיות טוב כמעלת הצדיקי' ההולכים בתורת השם דהנה בתורה הוא השורש והחיות לכל העולמות דע"י התורה נבראו כל מציאת העולמות וא"כ הצדיקים אינם הולכים חוץ מגדר התורה והמצות והתורה היא אצלם מרכז האמצעי אשר על זה סובב והולך כל מיני עשיותם כמו הדיבור והשמיעה והראי' וההליכה הכל הוא ע"י דרכי התורה וא"כ הם דבקים בחי העולמים וזהו בחי' מלאפום שהנקודה היא באמצע אות ר"ל שהם דבוקים במרכז האמצעי שהיא התורה אשר היא הנקודה הפנימיית וחיות העולמות אבל נמצאו כמה בני אדם אשר הם מורידים חיות מן העולמות למטה וח"ו עד עפר ישפילנה מחמת שהם יוצאים מגדר התורה והמצות וא"כ איך יכולים להיות דבוק בחי העולמות כיון שכל חיות העולמות הוא ע"י התורה והמצות והם נפסקו משורש התורה וא"כ מאין יבוא עזרם וחיותם מחמת שהם הורידו החיות תחת העולמות וזה בחי' חירק שהנקודה הוא תחת האות והאות רוכב על הנקודה דבאמת הנקודה הוא החיות של האות כיון דהנקודה הוא מנהיג את האות וכשאדם משפיל החיות של כל מדות הקדושים אז הוא משפיל הנקודה תחת האות ואין תקנה לאנשים אלו לחזור לשרשם כי אם כשישים אל לבו באמת ובתמים האיך הוא נפסק משורש החיות של העולמות והאיך הוא למטה מכל הנמצאים שבעולם ואין לו על מי להשען כי אם על רחמיו וחסדיו יתברך ורצון מחשבתו אשר קדמה לבריאת העולם כשאחז"ל דכשרצה הקב"ה לברוא את האדם אמרה התורה לפניו והלא עתיד לחטוא לפניך והשיב לה הש"י וכי למגנא אתקרינא ארך אפים הלא תשובה קדמה לבריאת העולם דהנה הוא יתברך היה צופה ומביט מיד כשעלה ברצונו לברוא העולמות עד סוף כל הדורות וממכון שבתו השגיח איך שיהי' נמצא בעולם כמה בני אדם שיהיו נפסקים מחיות העולמות ויצאו מגדר התורה והקדים הש"י להם צרי ורפואה למכתם כשיחזרו בתשובה שלימה לפניו וישובו לשרשם אז יקבלם הש"י וא"כ במחשבה זו של עולם התשובה שם יש לו מציאות וא"כ כשאדם רוצה לשוב ולתקן את אשר עשה צריך להבין בשכלו איך שהוא מרוחק מכל חיות העולמות ואין לו שום תקנה במציאות כי אם שם במחשבה הקדומה אשר קדמה לכל העולמות והוא השורש של חיות כל העולמות וכל האותיות ושם יש לו מציאות וא"כ הוא דבוק בבחינה עליונה דהוא האם והשורש של כל חיות דהוא התשובה עילאה וזהו נקודת חולם שהנקודה הוא למעלה מן האות ונמצא מה שהי' מקודם בבחי' התחתונה למטה מן העולמות והאותיות דהוא בבחי' חירק ועכשיו נתעלה למעלה להיות הנקודה עולה ויושב בראש הוא"ו וזהו בחי' חולם ומזה נתהפך ונעשה מוחל ומשם ממשיך מחילה על כל חטאיו וזה כוונת חז"ל במקום שבע"ת עומדים אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד שם כי מעלת השב בתשובה הוא רם ונשא ממעלת הצדיק כי איך יוכל הצדיק לעמוד על בחי' זו מחמת שלא טעם טעמא דאיסורא ולא יצא חוץ מגדר התורה והמצות ואז הוא תמיד דבוק וקשור בחי העולמות וצריך לחזק א"ע ולדבוק נפשו במעלה ורצון הקודם אבל מכל מקום אף שהוא דבוק שם בעולם המחשבה כיון שהוא למטה בעולם המציאות צריך להמשיך לעצמו חיות ממקור החיים ושורש השרשים לתוך העולמות וזה בחי' קו הוא"ו המורה על המשכה מנקודת היוד מרצון עליון נמשך דרך קו הואו חיות לתוך העולמות ובזה יש לכוון פירוש של הפלוגתא בש"ס במס' ר"ה חד אמר כובש וחד אומר נושא והוא דמא"ח ומא"ח ול"פ דזה מדבר מבחי' השב איך שהוא בא לידי דבקות עליון אל המחשבה עילאה וזה בחי' נושא שהקב"ה מסתכל בכח והמעשה אשר הגיע מזה הענין שע"י שחטא ושב עי"ז בא לידי מעלה הגבוה ונתדבק בעולם עליון בשורש התשובה שהוא למעלה מחיות העולמות וזה הפי' נושא עון שע"י העון בא התנשאות לאדם שנדבק בה' עילאה בחי' תשובה תשוב ה' וח"א כובש זה מדבר מבחי' המשכתה אח"כ מדביקות עליון לתוך מציאת העולמות הורדת השפע למטה וזה תענוג עליון שהקב"ה משפיע וזה כובש ע"ד יכבוש עונותינו ר"ל שע"י העבירה בא כבישת השפע למטה והבן

והנה קודם שחטאה חוה והחטיא את האדם אז הי' דבוקים בחי עולמים במרכז האמצעי באותיות התורה משא"כ לאחר שחטאו ועשו תשובה ואז נדבקו בעולם עליון ברצון הקדוש והוא השורש והחיות של כל העולמות וז"ש ויקרא אדם שם אשתו חוה שנעשה מיו"ד וא"ו ע"י שהמשיך חיות מעולם התשובה הוא המחשבה קדומה לתוך העולם התחתון לכך נקראת חוה כי היא היתה אם כל חי ר"ל שע"י החטא שעשתה והוצרכה לשוב עי"ז נדבקה באם והשורש של כל חי והבן

במדרש רבה פרשה ב' והארץ היתה תהו ובהו אלו מעשיהן של רשעים ויאמר אלקים יהי אור אלו מעשיהן של צדיקים אבל איני יודע באיזה מהן חפץ אם במעשה אלו ואם במעשה אלו כיון דכתיב וירא אלקים את האור כי טוב הוי במעשיהן של צדיקים חפץ עכ"ל המד' והמדרש זה הוא פליאה וכי אפשר לומר שהקב"ה חפץ במעשיהן של רשעים ח"ו אך נראה לפרש לפי שיש דרך פשוט בעבודת הבורא לעשות כל המצות לאמתן ולהתפלל כנבור ובזמנה ולהתרחק מכל