ליקוטי מהרי"ל על בראשית שמות טו

פירש אומד זה למעשרות הי' ונראה דרש"י בא לפרש דהנה באמת אמרו חז"ל אין הברכה שורה בדבר הנמדד וכאן שהי' מדה וגבול ואיך נשתלח בה ברכה לכך פירש"י דאומד זה ה' למעשרות דהנה טעם דאין הברכה שורה בדבר הנמדד הוא משום דכיון דאדם מקפיד למנותו ונותן בו מדה וגבול אי אפשר להתברך ולכך פירש"י דהי' זה הענין עבור מעשר דהי' צריך לדבר שבקדושה קדושת מעשר וכיון שהשרה על התבואה חיות רוחנית של הקדושה וטבע של דבר רוחני להתפשט עד אין שיעור לכך ויברכהו השם

או י"ל דהנה בגשמיות המקום מקיף ומגביל את הדבר ההוא ואי אפשר לכנוס בתוכו יותר מן החלל של הכלי או המקום המקיפו אבל ברוחניות אין מקום אשר יכול להקיפו והוא מתפשט עד אין שיעור וערך והנה אמרו רז"ל חמשים שערי בינה נבראו בעולם וכול' היו ידועי' רק א' שלא השיג שנאמר ותחסרהו מעט מאלהים ואלו הנו"ן שערי בינה הם בכל חלקי הבריאה ואפילו בצומחים בכ"א כמוס כח ושכל רוחני מכל הנ' שערים ולכך י"ל דרך רמז בעבור זה שיעור תרומה גדולה היא תרי ממאה אחד מחמשים דכמו בנ' שערי בינה יש שער א' שאינו מתגלה לב"א ואפילו למשה רבן של נביאים כמוסין בכל הדברי' אשר כמוס בה כחות מכל החמשי' שערים כמו בתבואה ולכך אמרה תורה להפריש חלק א' מחמשים חלקים ויהי' קודש לה' דוגמת שער החמשים אשר הוא קדש קדשי' וטמיר ונעל' מבני אדם וזה נקרא תרומה גדולה שהוא א' מנון שערי בינה נגד נ' גדולה הכתובה בתורה בתיבת נוצר חסד שהוא מסטרא דבינה ושם הם אתוון רברבין כנודע וא"כ בכל דבר שהצדיק עושה למטה דוגמת הקדושה למעלה ופותח איזה דרך ושכל לכנוס אל החמשים שערים הנ"ל אז נעשה מזה העובדא ג"כ שער אחד כיון שהיא דוגמא של מעלה ונחשב כאילו הם כפולים ונמצא ע"י עובדות הצדיק הם מאה שערים כיון שמקשר הגשמי' עם הרוחני' ועושה עובדא למטה ומעורר שרשו המרומז נגד דבר זה למעלה ושורה על עשי' זו רוחנית הקדושה ואז ממילא חל על הדבר הזה ברכת השם וז"ש ויזרע יצחק בארץ ההוא שהי' מקום מוגבל ארץ הזו וגם שנה הזו והי' מוגבל בזמן ובמקום אך עי"ז שהוציא מאה שערים שהתעורר במעשיו החמשים שערי בינה העליונים וקשר אותם במעשה של מטה וכללו בקדושה הרוחנית ונעשה מאה שערים וע"י השרה ברכה על הזריעה זו וזה שאמר ויברכהו השם והבן

והי' כאשר תריד ופרקת עלו מעל צואריך. לכאורה יפלא איך עלה כזאת בדעת יצחק אבינו לברך את עשו מיד כאשר תריד יפרוק עלו הלא יש ב"א אשר מגמתם וחפצם לעבודת השם ולהגות בתורה ויש להם מניעות גדולות טרדת הזמן ועול הפרנסה אשר תטרידהו מעבדות השם אך נראה דאיתא בגמרא כ"מ שנאמר ויהי לשון צער והי' לשון שמחה וזה כונת יצחק אבינו והי' כאשר תריד היינו אם יהי' לאיש הישראל שמחה בהסרת עול התורה מעל שכמו ובהתרשלו בעבודת השם ב"ה וב"ש וזה והי' לשון שמחה אז ופרקת אבל כ"ז שיהי' לאדם צער ויאנח על אשר יקצר בעבדות השם ב"ה וב"ש ולא יוכל להגות בתורה אזי אין לו שום פתחון פה לקטרג עליו חלילה וחלילה

כנ"ל

(ויען כי דברי תח"ז מיוסדים על מאמר חז"ל אשר אמרו ויהי לשון צער והיה לשון שמחה אעתיק כאן מה ששמעתי בשם אא"ז פירוש המאמר הזה וז"ל

) הנה ידוע דהואו רומזת לרחמים כידוע לי"ח ונמצא ממילא מובן דברי חז"ל כי ויהי לשון צער כי יהי בלא וא"ו הוא ל' עתיד והואו מהפכת לשעבר ואילו הי' הכתוב מדבר כאן מלשון שמחה לא הי' הואו בא בתיבה זו להפכו לשעבר הלא טוב הי' שיהי' השמחה להבא אך ש"מ דהכתוב מדבר כאן מלשון צער והואו רומזת לרחמים ומהפכתו לשכבר שכבר הי' ומעתה יהי' כל טוב והשתא יובן והי' לשון שמח' כי הואו מהפכתו להבא כי הי' בלא ואו משמש לשון עבר ואילו הי' הכתוב מדבר כאן מאיזה צער חלילה לא הי' הואו בא בתיבה זו להפכה לעתיד כי הואו מדתה רחמים אלא ש"מ דהכתוב מדבר כאן מאיזה שמחה ולכך באה הואו בתיבה זו להפוך הדיבור לעתיד שיהי' עלינו כל טוב אמן סלה ועד

והיה כאשר תריד המפרשים נדחקו בפי' הכתוב ונראה דהנה יש לדקדק עוד דבברכה שבירך את עשו אמר לו הנה משמני ארץ כו' ואת אחיך תעבוד דלמה לא להזכיר זאת בברכה וגם יצחק אהב אותו כמ"ש ויאהב יצחק את עשו אך י"ל דהנה אמרו חז"ל ויתן ויחזור ויתן לכאורה קשה מדוע עושה הקב"ה ככה שנותן להצדיק פעם אחר פעם וכי קצרה ידו ח"ו ליתן לו בב"א אך דבאמת אם הי' נותן לו כל הצטרכות בפ"א הי' יכול לשכוח טובות הבורא כענין שנאמר וישמן ישורון ויבעט וזה מהטובות הבורא שיצטרך תמיד לשאול מאתו יתברך וזה ויתן לך האלקים היינו שמה שיתן ויחזור ויתן עי"ז יתן לך האלקות שיהי' דבוק תמיד בו יתברך וזה ההבדל שאחז"ל שיעקב אמר יש לי כל