לפלגות ראובן חלק ז כה

גאולה לתפלה וכשיתפלל ת"ע שבאמת שייכת הוא ליום המחרת כמו דקיי"לן בכ"ד שהיום הולך אחר הלילה ובכל דיני אזכרות ששייכות באותו יום המחר. הלא נוהגות כולן גם בלילה שלפניו ומ"מ תקנו חז"ל שרשאים להקדים ולהתפלל ת"ע גם ביום שלפניו בעוד יום ואז בודאי דל"ש לומר שהוא יוצא בזה י"ח תפלת יום המחרת מה שהוא חייב מה"ת לפי שיטת הרמב"ם עד שנאמר דכל מה שיתפלל למחר כל היום אינו אלא מדרבנן לפי שכבר יצא י"ח מה"ת בת"ע זו שהתפלל אתמול אחר פלג המנחה וע"כ דתפלה זו אינה אלא מדרבנן ונמצא שפיר מתקיים תירוץ זה שכתבנו לעיל מה שהקדים התנא מצות ק"ש קודם התפלה משום שק"ש דאוריתא ומיושב שפיר גם להני דס"ל שעיקר מצות תפלה היא דאוריתא שמ"מ תפ"ע שמקדימים אותה לפני שקיעת החמה מן הדין גם לכתחלה למאן דלא בעי לסמוך בה גאולה לתפלה היא ודאי אינה אלא מדרבנן וכ"ש למ"ד ת"ע רשות ושפיר מתחיל התנא במצות ק"ש ואפילו אם נימא שגם ק"ש אינה אלא מדרבנן ג"כ א"ש מה שהתחיל בק"ש דהוי חובה מדרבנן ות"ע הא אינה אלא רשות דרק להקדים מולי דרשות שפיר י"ל שמשום שתקנו חכמים תפלות באמצע לכן הקדימו ת"ע לפני ק"ש אף שק"ש הוא מצוה של חובה וכ"ש דא"ש לפי הטעם שאמרו שם דמקשינן לק"ש של שחרית שיהי' סמוך למטה, אבל לענין הזכרת דיניהם ודאי י"ל שכדאי להקדים דיני ק"ש שהיא חובה מדרבנן מיהת לפני דיני תפלה זו של ערבית שאינה אלא רשות וכנ״ל ומובנים הדברים ביותר עפי"מ שכתבנו לעיל בשם היעה"ד דר"ג וחכמים דפליגי במשנתינו דר"ג ס"ל דזמן ק"ש ש"ע הוא עד עה"ש וחכמים ס"ל עד חצות פליגי נמי בהאי פלונתא אי ת"ע רשות או חובה וגם בפירוש הלשון דתנא במתניתין דלקמן פ' תה"ש דת"ע אין לה קבע דר"ג ס"ל ת״ע חובה ואין לה קבע משום דכל הלילה יכול להסמיך גאול"ת דהא זמן ק"ש ג"כ כל הלילה וכנ"ל וחכמים דפליגי עליו וס"ל דזמן ק"ש ש"ע אינו אלא ע"ה ע"כ ס"ל ת"ע רשות ומ"ש במתניתין א"ל קבע הפירוש הוא שאין לה זמן כלל שהרי א"צ גם סגל"ת ורשאי להקדימה לפני שק"הת מן הדין וא"צ לדקדק בה משום שהיא רשות והיינו כדברי ריב"ל ומשום ה"ט דכיון דל"ה אלא מצפרא ל"ה גאולה מעלייתא והן הן דברי ר"ע לקמן שם ד' ט' ע"א וכמש"א דר"ע סבר מאי חפזון חפזון דישראל [אולי יש לפרש הכונה עפימ"ש בכלי יקר עה"ת פ' מסעי שהערב רב יצאו ממצרים בלילה ובסתר ובני ישראל יצאו ביד רמה לעיני כל מצרים והיינו חפזון דישראל שהיו ביום וז"נ ונמצא דלפי דברי ר"ע לשיטתו ודאי א"ש מ"ש ריב"ל. שא"צ לסמוך גאול"ת בת"ע ותפלות באמצע תקנום ומה שמקדימין ת"ע קודם ק"ש אין זה משום מעליותא דידה אדרבא משום שהיא רשות וכמשנ"ת ודו"ק בעזה"ש לסיומא דש"ס משנה ולהתחלתה עש"ק וארא תש"ד פעיה"ק ירושלים. אריב"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צו"צ ש"י עולמות וכו'. והנה בחשבון המספר ש"י האריכו המפרשים ז"ל ורובם נקטו לבארם עפ"י חשבון מנין המצות שהמה תרי"ג מה"ת ושבע מצות דרבנן בסה"כ תר"ך וסימניך כתר תורה, וחלוקין הן מחצית היינו ש"י עולמות להמקיים והמחצית השני' בעד המחזיקים את הצדיקים הת"ח ונמצא החשבון מדויק והיינו דקאמר לכל צדיק וצדיק ופירושו הוא הצדיק המקיים והצדיק המחזיק, וכמובן: ולענ"ד נראה כעת לחדש דבר בביאור המספר בדרך אחרת בעזה"ש עפי"מ שנקדים לבאר ג"כ מש"א באדר"נ פרק ל"ד כיו"ב הנסתרות לד"א והגגלות לנו ולבנינו נקוד על לנו ולבנינו ועל ע' שבעד למה וכו'. והנה המעיין יראה שכל הי"א אותיות המנוקדות כולם יחד עולים למספר ש"י, ויש לפנינו מקום לומר שנמצא בזה איזה רמז על השכר המוכן למעלה בעד קיום המצות הנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת. ואולי איפשר להסביר את הענין ולהבין עפי"ז גם האי ברייתא דאדר"נ הנ"ל אשר לכאורה היא מוקשה מאד. והנה כך שנו חכמים בלשון הברייתא שם כיו"ב הנסתרות לד"א וכו' נקוד על לנו ולבנינו ועל ע' שבעד למה אלא כך אמר עזרא אם יבוא אלי' ויאמר לו מפני מה כתבת כך אומר אני לו כבר נקדתי עליהן ואם אומר לי יפה כתבת אעביר נקודה מעליהן והדברים צריכים ביאור ומש"ש בבנין יהושע בשם הגאון בעל פמ"א מש"כ בס' כתנות אור עה"ת לפרשם עפ"י פלוגתת ר"י ור"נ בסנהדרין מ"ג ועיינתי שם והנה כתב שם שלפי"ד ר"י לא נכתב רישא דקרא כהוגן וכו' ולר"נ לא נכתב סיפא דקרא כהוגן וכו' ולכן נקדתי למר כדאית לי' ולמר כדאית לי' ואם אומר לי יפה כתבת אעביר את הנקודות וישאר הקרא כפשוטו דהנסתרות לעולם לד"א והנגלות ג"כ לעולם לנו ולבנינו וכתב שם שזה דבר אמת לאמתו ש"ת ע"ש. וקשה הדבר לומר כן שיעביר הנקודות ויתפרש הקרא שלא כדברי שניהם אלא שלא ענש על הנסתרות לעולם ועל הנגלות ענש אותם אף קודם שעברו את הירדן וזהו שלא כדברי ר' יהודה ושלא כדברי ר' נחמי' והאיך אפשר לומר דהאי ברייתא דאדר"נ פליג על שני התנאים, אשר ע"כ נלע"ד לפרש הברייתא עפי"ד החידוד וכמו שנאמר בעזה"ש.