לפלגות ראובן חלק ג לח

דש"ס וא"כ נהפוך הוא דברובא דאי"ק ודאי מצרפינן תרי מיעוטי נגד הרוב והוכחת החוו"ד מה דלא חשיב שם מיעוטא דעכו"ם יש לדחות בפשיטות לפימ"ש ברוקח וכן הסכים בס' מגן גבורים או"ח סי' רי"ז דבמחצה על מחצה מברך כמו באור כמ"ש באו"ח סי' רצ"ח וא"כ בב' מיעוטי עדיין לא סגי שלא לברך ובעינן ג"כ עוד מיעוט לעשותו רוב וכן עלינו לפרש ג"כ ד' התוס' פסחים ז' ע"א ד"ה לפני שתירצו דרוב הוי גבי לוקחים ע"ש דלכאורה אכתי תיקשי דנצרף מיעוט דחולין למיעוט המוכרים רק דא"כ אכתי יהי' פלגא ופלגא ומספק מחמרינן ובר"ן שם בחולין מסתפק גבי ב' מיעוטי אי חשבינן לרוב או למע"מ ובאמת שאין כל המיעוטין שוין וכמובן וכמ"ש ג"כ בריטב"א שלהי קידושין משה"ק בסוגיא דיבמות קי"ט דל"ל לצרף מיעוט דמפילות לחזקת היתר ת"ל דנצרף האי מיעוטא למיעוט שאינן מתעברות והו"ל פלגא ועיי"ש מ"ש לתרץ דמיעוט שאינן מתעברות אינם מיעוט גמור אלא מיעוטא דמיעוטא אחד מק' או יותר עיי"ש וי"ל עוד בזה ואכמ"ל] ונמצא לפי"ז דאה"נ שי"ל דברוב גמור ברובא דל"ק אזלינן בתרי' גם גבי פיקו"נ ואין מחללין עליו את השבת ובגוסס ה"ט שמחללין עליו את השבת כשהוא חי לפנינו דבזה אין אנו צריכין לכלל דא"ה אחה"ר דהא משום חיי שעה לחוד ג"כ מחללין עליו את השבת ורק בגוסס שאינו חי לפנינו שיש להסתפק שמא אין כאן גם חיי שעה התם ה"ט שמחללין גם עליו את השבת משום דהתם איתרע רובא כיון דאית כאן תרי מיעוטי וכנ"ל אבל ברוב גמור דליתא קמן אפשר דאה"נ דלכו"ע אין מחללין את השבת ודו"ק: פלג יא

ברם עיקר דברי הש"ש שהבאנו צריך להבין במש"כ הש"ש דאין דברי השטמ"ק אמורים אלא ברובא דאי"ק ובזה הוא דאמרינן דרוב הוי ספק אבל רובא דליתא קמן ודאי הוא בכל מקום ולכאורה מפורש להיפוך בכ"מ בש"ס וכן בחולין י"א בסוגיא דרובא קאמרינן התם ג"כ דרובא דאי"ק כגון תשע חנויות וסנהדרין לא קא מיבעיא לן כי קא מיבעי לן רובא דליתא קמן כגון קטן וקטנה וכו' הרי דרובא דאי"ק אלים ועדיף טפי מרובא דליתא קמן ואיך נימא איפכא דרובא דליתא קמן מיחשב כודאי ורובא דאי"ק ל"ח רק כספק [ועיין ג"כ בפ"ת יו"ד סי' מ"ח ס"ק י"ד מ"ש בשם שו"ת זכרון יוסף אה"ע סי' ה' בדעת הרמב"ם דרק רובא דאי"ק עדיף מקרוב משא"כ רובא דלי"ק דלא עדיף מקרוב עיי"ש. ויש ליישב ג"כ עפי"ז משה"ק בקצוה"ח סי' רס"ב ס"ק ב' במתני' פ"ב דב"מ מצא פירות בצד הכלי אמאי לא אזלינן בתר רובא דעלמא ואינו של בעל הכלי וכן הקשה ג"כ גבי ע"ז ר"פ ר' ישמעאל במש"ש במרקוליס במקורבות כו"ע לא פליגי דאסורות אמאי לא אזלינן בתר רובא ולא מן המרקוליס הוא עיי"ש ולהנ"ל י"ל קושיותיו בפשיטות משום דברובא דלי"ק לא אמרינן כלל הא דרובא עדיף מקרוב וכן מטין ג"כ ד' התוס' בב"ב כ"ג שם ד"ה רוב במשה"ק דמהא דתשע חנויות וכו' ידעינן זה דרוב עדיף מקרוב ומאי קמל"ן ר"ח עיי"ש ומדלא תירצו דר"ח קמל"ן דגם ברובא דליתא קמן אמרינן דעדיף מקרוב משמע מזה דאה"נ דס"ל להתוס' ז"ל דרק ברובא דאי"ק הוא דאמרינן דעדיף מקרוב אבל לא ברובא דלי"ק וכנ"ל ודו"ק כי קצרתי] הן אמת דגם במק"א מצינו דרובא דליתא קמן עדיף מרובא דאי"ק וכמ"ש בש"ש ש"ו פ"ז לענין נאמנות ע"א כנגד הרוב דנאמן לנגד רובא דלי"ק ואינו נאמן נגד רובא דאיתא קמן אבל התם הא טעמא אחרינא איכא בהאי מילתא וכמו דאסביר לן שם בש"ש דברובא דאי"ק הבא ע"י תערובות א"כ לפי דברי העד שנודע לו איזהו היתר ואיזהו איסור אינו כנגד הרוב כלל עיי"ש ועיין בדברינו שלהי מ' גיטין מערכה ז' אבל בעלמא תיקשי לכאורה איך נימא דרובא דליתא קמן עדיפא מרובא דאיתא קמן נגד פשטות דברי הש"ס בכמה מקומות וכנ"ל

וליישב זה עלינו להעתיק לשון השטמ"ק הנ"ל ולהסביר דבריו והנה ז"ל ועי"ל כיון דחזינן דאפילו היכא דיכול לעשורי ממ"נ פטור משום דעשירי ודאי א"ר ולא עשירי מן הספק ואפילו כי אמרינן כל דפריש מרובא פריש עשירי ספק מיקרי אלא שהתורה התירה ספק זה באיסורין כדכתיב אחרי רבים להטות ונהפך האיסור להיתר ע"י ביטול ברוב אבל הכא לעולם לא נפיק מכלל ספק עשירי הרא"ש עכ"ל ובפרמ"ג יו"ד בש"ד סי' ק"י סס"ק ל"ז מדקדק ע"ד השטמ"ק הנ"ל וכתב דמ"ש בשטמ"ק דמאחרי רבים דבטל ברוב הלשון מגומגם דלאו מתורת ביטול קאתינן אלא אזלינן בתר רובא ומרוב פריש ודוקא יבש ביבש מטעם ביטול עיי"ש ולדידי חזי לי דאין כאן גמגום כלל ואדרבא דייק השטמ"ק בלישני' ללמדנו טעמו ונימוקו דהיינו שמחלק בהאי כללא דכל דפריש מרובא פריש דלאו כל אפי שוין ולחלק יצא דבאיסורין כיון דשייך בהו דין ביטול אה"נ דהתם הוי דינו כמו ודאי ומשום שהאיסור עצמו נהפך להיות היתר והרא"ש לשיטתו שכן ס"ל להדיא בפ' גיה"נ סי' ל"ז ומתיר מה"ט לאוכלן כולן כאחת ואין לך ודאי גדול מזה אחר שהאיסור עצמו נהפך להיתר מה"ת ורק במקום דל"ש ביטול וכמ"ש בנידון דמעשר דאיירי בי' דלבד מה דל"ש בהיתר דין ביטול הא אין סברא כלל לומר שהפטור יתבטל ויחול עליו דין חיוב בזה אין אנו באין עליו מדין ביטול אלא מדין כל דפריש וכו' דהיינו שמחזיקינן על כאו"א שהוא פריש מן הרוב לכן אין לו דין ודאי אלא ספק שהתורה התירה ובמקום שהצריכה התורה ודאי ולא ספק נתמעט גם זה הא מיהת באיסורין וכה"ג במקום דשייך לומר שהמיעוט מתבטל לגמרי פשיטא טובא שגם לדברי השטמ"ק הנ"ל חשוב כמו ודאי גמור וכנ"ל

וימתק לן להבין עפי"ז מ"ש בחולין י"א שם דברובא דאי"ק כגון תשע חנויות וסנהדרין לא קא מיבעיא לן וכו' אשר לכאורה צריך להבין מאי