לפלגות ראובן חלק ג ג

פתח דבר

אמר המחבר. אברכה את ד' על חסדו וטובו שהגדיל לעשות אתי כי הביאני עד הלום ויזכני להוציא לאור גם את החלק השלישי מספרי "לפלגות ראובן" אשר לפי חשבוני נעלה הוא בערכו על שני החלקים הקודמים להיותו מסודר על סדר נזיקין המקצוע היותר גדול בתורתנו הקדושה כמ"ש בשלהי ב"ב וכמה הילכתא גבירתא איכא למשמע מיני' כי בע"ה מתבארים בו הרבה ענינים שונים. חדשים וגם ישנים. כמו שנוכחו כבר המעיינים המבינים. משני החלקים הראשונים. אשר אף כי למראיתם החיצונים. לפלפולא בעלמא נאמרים ונשנים. תוכם רצופים דברים צרופים. שרירים ונאמנים

ושפרה עלי להעתיק כאן דברי רבינו הרמב"ם בפתיחתו לס' המורה מש"כ לפרש האי קרא דמשלי (כ"ה י"א) תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבור על אפניו וז"ל ושמע ביאור הענין הזה אשר זכרו כי המשכיות הם הגופים המפותחים בפתוחים משובכים אשר בהם מקומות פתוחים דקי הנקבים כמעשה הצורפים ונקראו משכיות מפני שיעבור בם דראות ותרגום וישקף ואסתכי ואמר כי משל תפוח זהב בשבכת כסף דקת הנקבים מאוד הדבר הדבור על אפניו וראה מה נפלא זה המשל וכו' שהדבר שהוא בעל שני פנים וכו' צריך שיהי' תוכו טוב מנגלהו עד שיהי' תוכו בערך אל גלויו כזהב אצל הכסף וצריך שיהי' בגלויו מה שיורה להתבונן על מה שבתוכו כמו זה התפוח של זהב אשר כסוהו בשכבת כסף דקי הנקבים מאוד וכשיראה מרחוק או בלתי התבוננות יחשוב דרואה בו שהוא תפוח שר כסף וכשיסתכל איש חד הראות הסתכלות טובה יתבאר לו מה שבתוכו וידע שהוא זהב וכן הם משלי הנביאים ע"ה נגליהם חכמה מועילה בדברים רבים וכו' ותוכם חכמה מועלת בהאמנת האמת על אמתתה עכ"ל

והדברים האלה שמתי לי לקו כשנכספה נפשי להפיץ על פני תבל את ספרי זה הנושא עליו חותם תכנית לקרב ענינים רחוקים וכולל בתוכו חילוקים להדרגות והנה חזותו מוכיח עליו שכולו נבנה בחומר פלפולי וטיח תפל שאינו עומד בפני רוח הגיוני קל שמנשב בו התעיף עיניך עליהם ואינם והמתחכמים המתגאים בעלי איפה ואיפה אשר באחת מודדים ערך עוצם גדולתם וילבשו גאה וגאון כמו מביטים על עצמם ברגשי כבוד והשנית בידם להקטין ולהמעיט יקרת זולתם הם המשיבים דבר טרם ישמעו ונבהלים להשיב טרם יראו וביניהם גם אלה אשר לא ידעו ולא יבינו ואולי עדיין לא הגיעו לפלגות ראובן כמליצת חז"ל בגיטין פ"ט ע"ב **(הג"ה עיין בשו"ת ח"ס יו"ד סי' שי"ז מה שנשתמש שם בהאי לישנא לחלק בין קטן לקטן לענין משה"ק לו עמ"ש הרמב"ם פ"י מה' מלכים שגם בב"נ אין הקטן נענש והא כיון שגם זמן הגדלות לבת י"ב ולבן י"ג שנה והבאת שערות הכל בכלל השיעורין שנאמרו למשה מסיני וכיון שאין לב"נ שיעורין כמ"ש הר"מ בפ"ט מה"מ מ"ט יפטר הקטן ותירץ שם דודאי אין שום סברא לענוש לתינוק בן יומו שהרי האנוס גם בב"נ פטור כמ"ש בר"מ שם פ"י ה"ב וקייל"ן פיתוי קטנה אונס הוא אלא קטן שהגיע לפלגות ראובן גדולים חקרי לב ואפי"ה בישראל הלמ"מ שאין מעשיו הלום עד שיביא ב"ש אחר שנותיו ואז אפילו אין שכלו זך וכו' ה"ה גדול לכל דינו ואמנם ב"נ דלא ניתנה להם שיעורים כל ששכלו שלם כראוי כעין מ"ש בב"ב ד' קנ"ה ע"ב דמסברי לי' ומסבר הוי גדול ופחות מזה הוי קטן וע"ז כתב רמב"ם שאיני נענש על פיתויו דאונס הוא עכ"ל ושם לעיל בסי' קמ"ד מיישב בחילוק זה גם שיטת הרמב"ם שפסק בפ"ב מה' סוטה ה"ד דקטנה שהשיאה אביה אם זינתה ברצונה נאסרת על בעלה והראב"ד משיג ע"ז מהא דאמרינן פיתוי קטנה אונס הוא ומתרץ שם בח"ס דאה"כ דגם הרמב"ם ס"ל לסברא זו דפיתוי קטנה אונס הוא אלא שמחלק בין קטנה שהגיעה לפלגות ראובן שתוכל לעמוד על עצמה שמבואר באה"ע סי' כ"ב שבמעמדה מותר להתייחד עם הגדולה דלרצון דידה ליכא למיחש שלא תשמע לו ואינה מוסרת א"ע לביאה הרי שאם תרצה לשמור א"ע יכולה היא לשמור עצמה ואחרים עמה ובלא הגיעה לפלגות ראובן בזה פיתויה אונס הוא ומיושב מ"ש הרמב"ם דגם קטנה נאסרת על בעלה מספק שמא הי' פיתוי שלה כפיתוי הגדולה עיי"ש. ומיושב אצלי בזה מאי דהוי קשיא לי כמה שנין במש"כ רבינו הגר"א ז"ל בא"ר מ' נדה פ"ה מ"ה על הא דפריך בסנהדרין נ"ה ממתניתין דקטן ב"ט שנים ויום אחד פוסל את הבהמה ונסקלת ע"י והקשה וכי מאחר דמשנינן בקטנה כיון דמזידה היא תקלה נמי איכא מאי הדר רבא ופשיט לה מקטן בקטן נמי ל"ש ומתרץ שם דרבא ס"ל דשינויא דקטנה דיחויא בעלמא הוא דאיכא למימר דמ"ש ואם בא עלי' אחד מכל העריות היינו חוץ מבהמה דקטנה לאו מזידה היא דפיתוי קטנה אונס הוא ומשו"ה פשיט לי' שוב מקטן דקתני בהדיא ונסקלת ע"י ומשני כיון דמזיד הוא תקלה נמי איכא ומיישב שם בזה מאי דלא תנא במתני' שם גבי קטנה ובהמה נסקל ע"י משום דלא פסיקא לי' דאימא הואיל ופיתוי קטנה אונס הוא אינו נסקל אבל בקטן ודאי נסקלת דזכר לאו אנוס הוא דאין קישוי אלא לדעת עיי"ש. ונפלאתי ע"ז דמ"מ הא כיון דעדיין קטן הוא א"כ דעת שוטים הוא זה ואנוס הוא כמו דאמרינן בפיתוי הקטנה ומה יועיל הא דאין קישוי אלא לדעת כיון דעדיין קטן הוא ואין דעתו כלום אמנם לפי"ד הח"ס הנ"ל מתיישבין היטב דברי מרן הגר"א ז"ל כיון דגם בפיתוי קטנה לאו בכל זימני' אמרינן דהוי אונס וכמש"ש בח"ס וז"ל ולשון פיתוי קטנה אונס רצונו פיתוי הבא)** ימצאו עי"ז מקום להשפיל ערך המחברת וכמתלהלה יורו חצים יפטירו בשפה אלה