לפלגות ראובן חלק ג קלב

מקומות דקטן שעבד ע"ז אף לר"א אינו נהרג עכ"ל ולדבריו ז"ל שמדייק מ"ש כאן בתוספתא דדוקא קתני על קטנים שהודחו עמה ומיירי בגדולים קצת ועבדו ע"ז י"ל דה"ט שחייבה כאן התורה להרוג אותן אף בפחות מי"ג כפי מה שכתבנו לעיל בשם הגר"א ז"ל דבמרובין שנדחו עשאן הכתוב דדינן כעכו"ם ולפיכך דין מיתתן בסייף וא"צ התראה וממונם הפקר א"כ י"ל דמה"ט נמי חייבה התורה כאן גם את הקטנים שהגיעו לכלל דעת יעבדו ע"ז וכפי מ"ש הגאון בעל ח"ס ז"ל ח' יו"ד סי' שי"ז ליישב משה"ק על שי' הרמב"ם פ"י מה' מלכים ה"ט שלא ניתנו שיעורים לב"נ א"כ למה כתב שם בה"ב דלעולם אין עונשין מהן לא קטן ולא חרש לפי שאינן בני מצוות הא כבר כתב הרא"ש בתשובה דבכלל שיעורים הוי נמי זמן גדלות בת י"ב שנים ובן י"ג שנה א"כ יענשו גם הקטנים בב"נ כיון דל"נ בהן שיעורין ועיי"ש מ"ש לתרץ דדוקא קטן ששכלו שלם כראוי כדמצינו בב"ב קנ"ה בזה יענש משא"כ במי שאין שכלו שלם והקשה מהא דנזיר ס"ב דממעט מופלא סמוך לאיש מערכין ונדרים הרי דיש שיעורין גם בב"נ ומחלק שם דדוקא התם דמרבינן מקרא דאיש איש שנודרין כישראל ע"כ דין ב"נ ג"כ כישראל אבל במה דכתיב בהו בפירוש שפיר עונשין אף קטן שהגיע לכלל דעת עיי"ש ועיין ג"כ במנה"ח מצוה כ"ה ושם מ' ק"צ מ"ש בהחלט כן דגבי ב"נ הדבר תלוי בב"ד אם רואין ב"ד שיש בו דעת חייב בעונשים ואם לאו פטור ושם במ' ק"צ מיישב ג"כ עפי"ז מ"ש בר"מ ה' מלכים דב"נ נהרג על הזכר אפי' קטן ובכ"מ כתב דנראה מדבריו דחלוק הוא מישראל בזה וחייב גם על קטן פחות מב"ט ונשאר בצ"ע מנין לו זה להר"מ ולהנ"ל מיושב דכל השיעורין הללו אינם בב"נ והדברים ארוכים ומעתה לפי הנ"ל הנה כאן בחטא ע"ז דבפירוש נאמרה גם בב"נ ודאי דגם הקטן שהגיע לכלל דעת נענש בהו וא"כ כאן במרובין שנדחו דעשאן הכתוב דדינן כעכו"ם שפיר נהרגין גם הקטנים שהודחו עמה היינו שהגיעו לכלל דעת ועבדו עמם ע"ז כמ"ש במרדכי הנ"ל ונמצא לפי"ז דטעם אחד הוא לכולן ולפי מאי דס"ל ע"כ לתנא דמתני' כאן שלהי סנהדרין דמרובין שנדחו א"צ התראה והיינו משום שדינן בזה כב"נ מה"ט נמי הוא דס"ל ג"כ דגם הקטנים שהודחו עמה נהרגין כיון שהגיעו לכלל דעת ומשו"ה הוא דדריש לקרא דונתן לך רחמים על הבטחה מצד הקב"ה שירחם על עמו דלא ניחא לי' להצריך האי קרא לפטור את התינוקת שלא הגיעו לכלל דעת דלזה ל"צ קרא כלל דדינם כצדיקים שבתוכה דודאי ל"צ קרא לפטור אותן ולא אתא אלא לברך את ישראל וכנ"ל

ולפי שיטת המרדכי הנ"ל יתיישב ג"כ משה"ק בס' מנה"ח מ' תס"ד דהאיך איפשר כלל לחייב עיה"נ והא הוי עשאאי"ל לפימ"ש בריש מכות בטעמא דאין העדים נעשין ב"ג וב"ח משום דכתיב לו ולא לזרעו ובתוס' שם הקשו בריש מכות דא"כ האיך נאמנים העדים לעשותו ב"ג וב"ח והא הוי עשאאי"ל ותי' בתרתי או דכיון דלוקין שפיר נתקיים בהו דין הזמה אבל בחייבי מיתות ל"ה יכול להזימה מחמת מלקות או דכאן גבי עדות ב"ג וב"ח ל"ב כלל עשאי"ל משום דכאשר זמם לא קאי עלייהו כלל עיי"ש וכאן גבי עיה"נ הא ליש ב' התירוצים הנ"ל דהא האי קרא דכ"ז ודאי גם על עיה"נ קאי ובח"מ הא לא מתקיים כ"ז במלקות וא"כ הא הוי עשאי"ל כיון שאם יוזמו הא אין נהרגין הטו"נ של הזוממין דהא כתיב לו ולא לזרעו וא"כ האיך נאמנים העדים גבי עיה"נ עיי"ש שנשאר בקושיא ולדברי המרדכי הנ"ל לק"מ כיון דמיירי כאן דוקא בקטנים שהגיעו לכלל דעת ושעבדו ע"ז גם הם א"כ הא נהרגין מצד עצמם ולא בשביל אביהם כלל ושפיר נהרגין העדים גם עליהם ואין זה ענין כלל להא דב"ג וב"ח שנפסלין הבנים בשביל העדות שהעידו על אבותיהן לכן שייך בהו הא דלו ולא לזרעו וכמובן

אמנם דעת הרמב"ם משמע שלא כד' המרדכי הנ"ל ופשטות דבריו משמע דגם טף הקטנים שלא הגיעו לכלל דעת כלל נהרגין ג"כ בכלל כל אנשי העיר תדע דהרי קחשיב שם גם נשים וע"כ דנהרגין בשביל בעליהן דאי הודחו ועבדו ע"ז גם הן ל"צ למימר דהנשים ודאי נמנין במספר העובדים ומצטרפות לרוב העיר וע"כ דדעת הרמב"ם ז"ל הוא דטף ונשים של העובדים נהרגין בשביל בעליהן ואביהם שעבדו ע"ז אף שהן לא הודחו עמן כלל וכ"ה ג"כ דעת הרמב"ן עה"ת שם במקומו פ' ראה דגם הטו"נ של העובדים נהרגין עיי"ש ולדידהו לכאורה קשיא קושית המנה"ח הנ"ל

והנה לכאורה גם זולת הטעם דלו ולא לזרעו שכתב המנה"ח אין לחייב עונש לעידי עיה"נ שהוזמו להרוג גם הטו"נ שלהם דהא לעולם יכולים העדים לומר שלא באו אלא לחייב את העובדים מיתה כיחידים ומנין להם לדעת שימצאו מרובין ויהרגו גם הנו"ט שלהם אמנם זה לק"מ דשפיר משכחת לה באם אין כאן רק שני עדים והם העידו על כל העיר או רובה שעבדו ע"ז וע"מ כן העידו לחייב אותן כדין מרובין ותמוהים לי עפי"ז מה שמצאתי בשו"ת ב"צ ה"ח סי' פ"ו שחקר שם איך איפשר כלל לקיים בעידי עיה"נ שהוזמו דין טף וממון הא לפי"מ דקייל"ן מרבה להם בתי דינין וכו' א"כ בשעה שהעידו העדים אכתי לא ידעו כל כת וכת אם ע"י עדותן ידונו בסקילה כיחידים ויפטרו טף וממון או יתחייבו כמרובין והאיך ידונו כשהוזמו בטו"מ הרי יכולים לומר לא העדנו רק על סקילה ולא על אלו ושם כתב ליישב זה עפימש"ש לחקור עוד בדין ההתראה על איזה מיתה יתרו בו דהא צריך שיתיר א"ע למיתה אם. על סקילה כיחידים או על סייף דהא בשעת ההתראה לא ידעו אם יעבדו הרוב או המיעוט ומסיק שם דע"כ מתרין בו החומרא והיא