לפלגות ראובן חלק ג קל

כאשר זמם ל"ש בהו כלל וא"א לקיים כלל כאשר זמם שהרי אם העידו בתשרי על ראובן שעבר עבירה בניסן א"כ רצו לפסול כל העדות שהעיד ראובן מניסן עד תשרי דבזה ודאי למפרע נפסל ראובן וכו' ואם באנו לקיים כ"ז צריכין לפסול כל העדות שהעידו העדים מניסן ועד תשרי והא ודאי ליתא דמטעם רשע הא עד שעה שהעידו צדיקים היו ומטעם כאשר זמם כו' הא יפסידו הלקוחות אם נפסלי' למפרע וכו' והתורה אמרה ועשיתם לו ולא לאחרים ול"ש בהו כ"ז כלל ואפילו לתי' הראשון שבתוס' שם שכתבו דמתקיים כ"ז ע"י המלקות וממילא נימא גם כאן דמתקיים בזה כ"ז ע"י המלקות ובעינן עשאי"ל וכו' אמנם כאן אפילו מלקות לא מחייבי הזוממין וכו' דלא תענה הוי לאו שאב"מ וקרא דוהצדיקו וכו' בעינן דוקא שירשיעו בעדותן איזה דבר כמו בב"ג לענין מת"כ וכו' אבל בבאו לפוסלו לעדות לדידי' מאי איכפת לי' וכמ"ש בב"י סי' ל"ח בשם הריב"ש דמה"ט יכולין לפוסלו גם שלא בפניו וכו' וא"כ ל"ש בזה מלקות מה"ת ול"ש כאשר זמם כלל עכ"ד עיי"ש: **(הג"ה [וראיתי בב"ש אחרון סי' י"ז שכתב להוכיח שם דבד"מ ל"ב עשאי"ל ממאי דע"ז למפרע הוא נפסל וקשה האיך יכולים העדים זוממים ליפסל למפרע הא אם יוזמו זוממים אלו לא יפסלו רק משעת הזמה דאז העידו שקר וא"כ גם לפסול האיך נאמנים הא הוי עשאאי"ל א"ו דל"ב עשאי"ל רק בד"נ ולא בד"מ ולפסול אותו לעדות ולשבועה ל"ה רק כד"מ שלא יוכל לישבע וכו' עיי"ש שכתב דזה ראי' גדולה ולד' הנוב"י הנ"ל אין זה ראי' כלל דאף דנימא דבעינן גם בד"מ עשאי"ל מ"מ כאן דלא איפשר לקיים בהו כאשר זמם ודאי דל"צ וכמ"ש בתוס' הנ"ל ובס' ד"ח סי' כ"ו כתב לדון בדברי הב"ש הנ"ל דזה שפיר מיקרי י"ל דהא רצו לפוסלו ממעשה עדותו והם ג"כ יפסלו משעת עדותן אבל ז"א כלום כיון שבשקר רצו לפוסלו משעה שהעיד הי' מן הדין שיפסלו גם הם מאותה שעה שהוא הי' נפסל וזה ודאי דא"א לקיים כאן כאשר זמם כלל וכמ"ש גם בנוב"י הנ"ל וז"פ ודו"ק

]:)** ולדברי הנוב"י הנ"ל יש לפרש גם דברי הרמב"ן במלחמות בסנהדרין פ"ו שהביא שם באו"ת הנ"ל בפשיטות מ"ש שם הרמב"ן דמשו"ה ל"ש בעידי גניבה הא דוהצדיקו את הצדיק משום דלאו כלום עבדי ובאו"ת הקשה הא עדיין ע"י העדות שגנב מיפסל לעדות וכו' ומשו"ה הוא שנדחק שם לומר דה"ט דלא קאי ע"ז והצדיקו משום דשייך בהו כאשר זמם דאף הם נפסלים וכו' ולד' הנוב"י הנ"ל א"ש מאוד ד' הרמב"ן כפשוטן דאף דל"ש בזה כאשר זמם וכמ"ש בנוב"י משום שא"א לקיים בהו הזמה ולפוסלן למפרע משעה שרצו לפסול את הנידון מ"מ לא קאי ע"ז קרא דהוצדיקו כיון שלא הרשיעו בעדותן איזה דבר דמה שבאו לפוסלו לעדות לאו כלום עבדי דלא איכפת לי' לדידי' במה שיפסל לעדות ועיי"ש מ"ש עוד דאף לד' הש"ך ז"ל בסי' ל"ח דמה שיפסל לשבועה שפיר איכפת לי' דשכנגדו נשבע ונוטל הא אינו אלא תקנתא וא"כ ל"ש בזה מלקות מה"ת ול"ש בזה כאשר זמם כלל עיי"ש בנוב"י ונמצא לפי"ד הנוב"י ז"ל דאם באמת באו העדים לפוסלו לעדות והוזמו אינם לוקין לא משום קרא דלא תענה דהוי לאו שאב"מ ולא משום קרא דוהצדיקו והרשיעו משום שלא הרשיעו כלום והא דלא חשבינן זה לעשאאי"ל משום דקרא דכאשר זמם ל קאי עלייהו כלל כיון דא"א לקיים בהו כאשר זמם דהא אין לפוסלן למפרע מאותה השעה שרצו הם לפסול את הנידון עפ"י עדותן והא דמיפסלי ע"י שהוזמו לאו מכאשר זמם הוא רק משום שהעידו בשקר וכנ"ל וקושית האו"ת לפי"ז קושיא אלימתא היא דבכל חייבי לאוין לריב"י תיקשי האיך משכחת לה הא הוי עשאאי"ל ע"י שיאמרו העדים דלפוסלו לעדות באו ולא ילקו דודאי דוחק, הוא לאוקמי קראי דמיירי בשכבר נפסל הנידון לעדות ואף אם בחייבי לאוין נדחוק לתרץ כמ"ש האו"ת ז"ל דאם יוזמו אחר שנלקו ילקו העדים שפיר מכאשר זמם אף שיאמרו שלפוסלו לעדות באו כיון דמ"מ הא נלקה ע"י ומה שיאמרו שלא נתכוונו אלא לד"א זה אינו מועיל לפוטרן אלא בשעה שנידונין על כאשר זמם שעדיין לא נענש ע"י בפועל אבל לא במקום שכבר נענש הנידון ע"י עדותן וכנ"ל הא מיהת לכו"ע תיקשי בהני חייבי מיתות, דא"צ התראה כמו עיה"נ וכן ז"מ וע"ז ובסו"מ לדעת רש"י סנהדרין ע"א וכן מגדף לדעת הרמב"ם הא בכל הני הוי עשאאי"ל כיון דאם יזומו העדים יכולים לפטור א"ע מן המיתה במה שיאמרו דלפסול באו דלבד מה שביארנו דבכה"ג פטורים העדים גם מן המלקות הא אף אם ילקו עדיין אינו מתקיים כאשר זמם בחייבי מיתה ע"י מלקות כמש"כ התוס' ריש מכות יעו"ש: פלג ח

ואשר ע"כ אמינא לתרץ קושיא זו לעניננו בע"ה עפי"מ שראיתי בשם ארי' בקונטרס הזמה אות כ"ח שכתב להוכיח מד' התוס' סנהדרין מ"א הנ"ל שני דברים באחת מודה להנוב"י דע"כ מוכח מד התוס' הנ"ל דגם לפסול לעדות צריך דו"ח דאל"כ הא לא הקשו כלום דאיך יוכלו העדים לומר שלא באו אלא לפוסלו הא כיון שראו דדרשו וחקרו אותם הב"ד ע"כ ראו דהב"ד מכוונין להורגן דלפסול הנידון הא א"צ דו"ח והי' להם לחזור מעדותן דקודם שנחקרה עדותן בב"ד יכולים לומר מבודין היינו אע"כ דגם לפסול לעדות צריך