לפלגות ראובן חלק ב כא

כוותי' דהאי תנא דס"ל כתובה דאורייתא וא"כ ודאי די"ל דהיינו טעמא דס"ל לרש"י להלכה דאה"נ דאינו נאמן הבעל להפסידה כתובתה מה"ט ולשיטתי' נמי קא מפרש להדיא שם (דף ט' ע"א) ד"ה נאמן אוסרה עליו וכו' אבל להפסידה כתובתה לא מהימן ומדייק לישנא דר"א מדקאמר נאמן לאוסרה עליו ולא קאמר נאמן סתם וע"כ דס"ל דאינו נאמן להפסידה כתובתה וכמ"ש במפרשים ז"ל דרש"י פליג בזה על שיטת התוס' דס"ל שם ע"ב דנאמן להפסידה כתובתה אף אם אינו נאמן לאוסרה עליו עיין בדבריהם והיינו כנ"ל משום דס"ל להלכה דכתובה דאורייתא לכן אינו נאמן להפסידה דה ע"י טענת עצמו ולא מיירי כאן התנא רק מענין לאוסרה עליו והא דקאמר אביי אי למיתב לה כתובה ניתוב לה דמשמע לכאורה דבעי לאוקמי מתניתין לענין הפסד כתובה כבר ביארנו דע"כ דאז בהאי ס"ד ס"ל לאוקמי דמיירי רק בדטעין טענת דמים דטענה מבוררת היא וכמ"ש רש"י סוף (דף ט' ע"ב) ד"ה לא וכגון שהי' להם שושבינין כו' ולא נעשית אונאה בדבר עיי"ש אבל בטענת פ"פ אה"נ דס"ל דא"נ להפסידה כתובתה משום דס"ל כתובה דאורייתא וה"ט דרש"י ז"ל משום דמוכחינן משמעתין דשלהי יבמות דר"ט ור"ע ס"ל דעדי נשים א"צ דו"ח וע"כ משום דאיכא כתובה למישקל כד"מ דמיא וע"כ דס"ל לר"ע דכתובה דאורייתא וכמשנ"ת בשם הקרבן נתנאל וקיי"ל כוותי' לכן מוקי נמי למתניתין כוותי' ופסק לדינא כן דכתובה דאורייתא [גם זו"ז טפי ניחא לי' לאוקמי סתם מתני' כוותי' דר"ע סתימתאה וכמ"ש רש"י במכות (דף יז ע"א) ד"ה זו דר"ע כו' ר"ע היא שהי' רבי רגיל לסתום דבריו במשנה בסתם בכ"מ וכן גם ר"מ דסתם מתני' כוותי' בכ"מ נמי ס"ל כתובה דאורייתא וכמ"ש בתוס' כתובות (דף י' ע"א) ד"ה הואיל לכן בעי לאוקמי גם מתניתין דריש כתובות כהני תנאי ומשו"ה אין לפרש מתני' דאיירי לענין הפסד כתובה ומשום תקנתא דידה שלא יוציא עלי' לעז אח"כ כנ"ל דכיון דס"ל דכתובה דאורייתא א"נ להפסידה כתובתה אם לא ע"י ט"ד ובזה הא ל"ש חששא דלעז וכנ"ל. הן אמת דבפנ"י שם בכתובות (דף י' ע"א) שדא בה נרגא להוכיח להיפוך ממה שמצינו לר"מ ביבמות (דף קיב) דאית לי' טענת בתולים כל למ"ד יום וע"כ דהיינו להפסידה כתובתה וע"י טענת פ"פ וכמש"ש הרי דאף דס"ל דכתובה דאורייתא מ"מ נאמן נמי להפסידה כתובתה אמנם עיין בהפלאה שמתרץ לה שפיר בטו"ט דמיירי דיש שהות לזנות אחר החופה ובכה"ג נאמן מה"ת לומר שזינתה תחתיו משום כאן נמצא כאן הי' ומפסידה כתובתה בטענה דשמא ברצון עיי"ש וע"ע בהג"ה מצפה איתן שם מ"ש לתרץ בא"א דר"מ איירי בקטנה שנישאת דכתובתה אינה אלא מדרבנן ובהא הוא דס"ל דנאמן להפסיד כתובתה עיי"ש וקצרתי]

ויתיישב נמי בזה משה"ק בדרישה אה"ע סי' ס"ח על הא דאמרינן חזקה דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה ניחוש אולי בכונה יעשה הסעודה להפסידה כתובת אירוסין למ"ד דארוסה יש לה כתובה דאי לא יעשה הסעודה ולא ישאנה לא ימצא עלי' עלילה ועתה לגרשה א"א דהא צריך ליתן לה כתובה עיי"ש מ"ש לתרץ דירא לעשות כן שמא תטעון משארסתני נאנסתי דנאמנת אבל זה יש לדחות דמ"מ אין לו לחושדה שתטעון שקר ולומר שנאנסה ויותר קרוב שתכחישנו לגמרי אמנם לדברי הק"נ הנ"ל א"ח כפשוטו ולק"מ דהא אנן השתא קיימינן דמשום דס"ל לשמואל דכתובה דרבנן משו"ה הוא דס"ל דנאמן להפסידה כתובתה א"כ הא ע"כ דס"ל נמי לפ"ז לד' הק"נ הנ"ל דאין כתובה לארוסה וכמ"ש דלמ"ד דכתובה דרבנן ס"ל דאין כתובה לארוסה ואף דזה הא אינו מוכרח לומר דלמ"ד דכתובה דרבנן ס"ל דאין לארוסה כתובה ורק להיפוך מכריח לן הק"נ דלמ"ד דכתובה דאורייתא ע"כ ס"ל דאין לחלק בין ארוסה לנשואה וע"כ לפ"ז מאי דשקלינן וטרינן בגמ' אם יש כתובה לארוסה או לא ע"כ דזהו למ"ד דכתובה דרבנן א"כ הא שפיר י"ל דאף דס"ל לשמואל דכתובה דרבנן מ"מ איפשר דס"ל נמי דיש כתובה לארוסה. אמנם עיין בהפלאה שם דבלא"ה מוכיח דע"כ ס"ל לשמואל התם דאין לארוסה כתובה דאי יש לה כתובה א"כ כיון דס"ל שם (בדף נז) כר"מ דכל הפוחת לבתולה וכו' ה"ז ב"ז וס"ל נמי (בדף עד) דבקידשה ע"ת ובעל צריכה גט משום דא"א עושה בב"ז א"כ ע"כ נתחייב במנה ושוב אינו מפסיד הסעודה רק שמפסידה מכתובתה וכמ"ש בתוס' שם וע"כ מוכח דס"ל לשמואל דאין כתובה לארוסה עיי"ש ולק"מ לפ"ז קושית הדרישה וכנ"ל ודו"ק

ויש להוסיף עפ"ז עוד דברים דלבד מה דמישך שייך לפ"ז החתימה מעין הפתיחה למ"ד דהלכה כרשב"ג במשנתנו גם בהא דס"ל בשלהי מכילתין דכתובה דאורייתא וכנ"ל הנה מה מאד יומתק לן לחבר בזה גם מאי דתנא תנא בריש גיטין המביא גט ממדה"י צריך שיאמר בפ"נ ובפ"נ ומדייקינן מזה בסוגיין דגם ע"א נאמן בהבאת גט עיי"ש, והנה הקשה בהגהת פורת יוסף שם ריש גיטין ממ"ש שלהי יבמות דה"ט דע"נ א"צ דו"ח משום דאיכא כתובה למישקל כד"מ דמיא וא"כ ק"ו הדברים דהא התם מה"ת גם ד"מ צריך דו"ח ורק משום נעילת דלת ד"מ ל"ב דו"ח ומשו"ה גם בעדים שמת בעלה ל"ב דו"ח כ"ש הכא דכיון דלענין ממון בעי תרי גם לענין היתר ליבעי תרי עיי"ש שנשאר בקושיא וסבור הייתי לומר בזה להני ראשונים ז"ל דס"ל להלכה דכתובה דרבנן וכרבנן דמתני' שלהי מכילתין דפליגי על רשב"ג עי' רא"ש פ"ק דכתובות סי' י"ט א"כ הא י"ל בפשוטו לפ"ד הק"נ הנ"ל דלפ"ז הא אין כתובה לארוסה וממילא דבארוסה נאמן ע"א להביא לה גיטה דלית גבה ד"מ ומשו"ה האמינו נמי לע"א גם גבי נשואה מה"ט כיון דמה"ת הא נאמן הוא מדין הגט דהא מדאורייתא לית בזה ד"מ כלל דהא אין לה כתובה כלל מה"ת שפיר י"ל דלא אמרו חכמים להחמיר עלי' ולהצריך תרי אבל למאי דמסקינן לפי שיטת רש"י ז"ל מריש מכילתין דסתם לן רבי התם כמ"ד דכתובה דאורייתא וכרשב"ג שם בשלהי מכילתין הדר קשיא כנ"ל למה לא נצטרך גם גבי גט שנים מה"ט דכיון דאיכא