לי לישועה (על התנ"ך) קפט

מיתה שנאמר ויום ולילה לא ישבתו וא"כ מה לו לעסוק בתורה כשאינו מקיים מה שכתוב בה וזה תמיהת הפסוק שומר שבת הרי חייב מיתה כמי שמחללו וא"כ מה לו ללמוד תורה ויהי כמשיב ושומר ידו מעשות כל רע ומה שיש לו ללמוד ולעשות הם ז' מצות שהם ר"ת עש"ב אע"ד שהם כלם לא תעשה דהיינו שומר ידו מעשות כל רע ואעפ"י שבכלל השבע מצות הוא דינין הוא בכלל שומר ידו מעשות עול במשפט וכמ"ש כל זה בסנהדרין דנ"ח ע"ב ור"ת ובן אדם יחזיק בה הוא איוב לרמוז כי הוא היה מחסידי אומות העולם ונאמר עליו אשרי. שם דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב יעזוב רשע דרכו וכו' וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח שויתר להם עשירית האיפה משלו עכ"ל המדרש הביאו הרב יערות דבש ופי' על פי דרכו ז"ל ויתכן לפרש דכונת המדרש היא על הז' שנים שאין בית דין של מעלה מענישין דידוע דאחר שלשה עשר שנים האדם מחויב במצות ואעפ"כ אין בית דין של מעלה מענישין עד בן עשרים וחיי האדם הם שבעים שנה ועשיריתם הם ז' וא"כ נמצא שהקב"ה מוותר עשירית ואף עפ"י שנתמלא סאתם:

סי' נ"ז הצדיק אבד ואין איש שם על לב כי מפני הרעה נאסף הצדיק, אפשר שרומז למעשה דאלעזר בן דורדיא דאחר שחטא קנה עולמו בשעה חדא בתשובה שלימה וכל הרואה יתמה כי איככה איש אשר הרבה רשע קנה עולמו בשעה קטנה ויקרא צדיק כמו שיצאת בת קול ואמרה שהוא מזומן לחיי העה"ב והנה כתבו משם האר"י זיע"א דאלעזר ב"ד היה גלגול יוחנן כ"ג ששימש שמונים שנה בכהונה גדולה ולסוף ימיו נזרקה בו מינות וא"כ כשנצרף כל חיי יוחנן כ"ג שהיו כולם בצדקות עד רגע אחרון שסרח עם סוף ימיו דאלעזר ב"ד נמצא שראוי לקרותו צדיק בהיות שהיו נשמה אחת וזש"ה הצדיק בה"א התימה אב"ד ר"ת אלעזר בן דורדיא ואין איש שם על לב להבין תוכן ענין זה כיצד יוכל להיות דבר כזה בדין ומשפט והם אינם מבינים כי מפני הרעה קטנה נאסף יוחנן כהן גדול שהוא היה צדיק כל ימיו ובהצטרפות שניהם יוצא צדיק גמור וקל להבין וגם כ"י ראשי תיבות יוחנן כהן:

ירמיה סי' ט"ו לכן כה אמר ה' אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה ישובו המה אליך ואתה לא תשוב אליהם, פסוק זה נדרש כמין חומר בהקדים מ"ש מהר"ש מאסטרופולי ז"ל הביאו הרב דבש לפי ערך כפי וז"ל והסירותי את כפי מלמד שנתנה רשות למחבלים לחבל פי' הרב מהרש"מ ז"ל דיש שם קדוש כפ"י שמפריד בין פלוני לפלונית ורמוז בפ' יהי' לפיו סביב מעשה אורג ר"ת פלוני כפ"י שם קדוש תחרא יהיה לפיו לא יקרע ר"ת פלונית וז"ש והסירותי את כפי המפריד ואז נתנה רשות (ארץ החיים סי' ל"ב) עכ"ל והרי הוא כמבואר דאומר לנו השי"ת אם תשוב אז לפני תעמוד והנה אתה שמור ואיני מסיר שם הקדוש המפריד בין כוחות הטומאה ואם בעונך תוציא יקר דהיינו שם הקדוש כפ"י מתוך זולל שהם פ' ופ' אז ישובו המה אליך אעפ"י שאתם לא תשוב אליהם בהיות שנתנה להם רשות לחבל ח"ו וק"ל. סי' ט"ז לכן הנה ימים באים נאם ה' ולא ואמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדיחם שמה והשיבותים על אדמתם אשר נתתי לאבותם בכאן נרמזו שעבוד ד' מלכיות אשר שעבדו את ישראל אחר שיצאו ממצרים שהם מלכות "בכל "אדום "יון "מדי ר"ת באי"ם וזש"ה הנה ימים באי"ם א"ז לא יזכר יציאת מצרים כי אם אשר העלה את בנ"י מצפון ומכל הארצות אשר הדיחם שמה והשיבותים על אדמתם וכו':

סי' ל"ב גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו, לכאורה קשה שמתחיל בלשון רבים בני אדם ומסיים לאיש כדרכיו שהוא לשון יחיד וכבר המפרשים תירצו ולענ"ד נראה לומר כי כאשר הקב"ה נותן לאיש כדרכיו הוא ג"כ