לי לישועה (על הש"ס) קיד

(דף ס"ד ע"ב) תוספות ד"ה כמאן כרבי חדקא וא"ת לדידיה נמי לא ניחא ליה למ"ד אוכלת עמו לילי שבת אוכלת ממש ושמא היה יכול לומר ולטעמיך וכו', נלע"ד דיש לתרץ דלעולם אעפ"י שאוכלת עמו בלילי שבת שיפחות לה אותה אי מתרמי והוא או היא חולה בודאי שראוי שיהיה לה מזון אותה סעודה ומ"ש בגמרא לעיל אכתי תרתי סרי הויין ותירץ אוכלת עמו לילי שבת שם כיון שלא היה חסר לחשבון כ"א מזון סעודה אחר כך דחק ותירץ דבר שאינו כל כך מוסבר שכיון שאוכלת עמו בלילי שבת יפחות לה אותה סעודה לא כן עכשיו דהויין שיתסרי ויש לנו העדפת ד' סעודות לא חש לאוכלת עמו בלילי שבת דאינו סברא שיפחות לה משום זה ודו"ק, אי נמי יש לתרץ בפשיטות קושית התוספות דקושיתם היא למאן דאמר אוכלת ממש ובעל סברא זו הוא רב נחמן כדלקמן דס"ה ע"ב, ומצינו דרב נחמן לית ליה כלל הא דר' חדקא דאיתא בשבת דף קי"ח ע"ב אמר רב נחמן תיתי לי דקיימית ג' סעודות בשבת ולא קעביד ד' כר' חדקא אפילו למעשה ומשום הכי קושית הש"ס לא אתיא אלא למ"ד אוכלת תשמיש ולא לרב נחמן דאיהו פשיטא לש"ס דלית ליה דר' חדקא ובודאי לא מוקים מתניתין דלא כהלכה ודו"ק. (דף ס"ז ע"ב) יתום הבא לישא שוכרין לו בית ומציעין לו מטה וכל כלי תשמישו ואחר כך משיאין לו אשה שנאמר די מחסורו אשר יחסר לו די מחסורו זה בית אשר יחסר זה מטה ושולחן לו זה אשה שנאמר אעשה לו עזר כנגדו עכל"ה, וכאן אפשר לפרש במה שאמרו בברכות דף ד' ע"א בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין נרמז אשה בתיבת לו דלשבר היצר הרע צריך גם כן שישא אשה וילמוד תורה, דאם לא כן לא ילמוד בטהרה וז"ש הגמרא בראתי יצה"ר בראתי לו שהיא האשה וגם התורה תבלין כנגדו וק"ל, (דף ס"ט ע"ב) ברש"י ד"ה הלכה כרבי מאיר טעמא דמצוה לקיים דברי המת עד כאן לשונו לכאורה תמוה מה בא ללמד רש"י ז"ל ומה צורך ליתן טעם לפסק הלכה דרב נחמן ולמה לא יתן טעם לדברי שמואל שפסק כרבי יוסי ונראה דכונת רש"י ז"ל שלא נקשה הלא קימ"ל רבי יוסי ורבי מאיר הלכה כרבי יוסי וכיצד פוסק רב נחמן דלא ככלל הנז' והלא מצינו בעירובין דף מ"ז ע"א דרב נחמן אמר משם שמואל הלכה כרבי מאיר בגזרותיו מכלל דבשאר הלכות אין הלכה כרבי מאיר דהדרינן לכללין רבי יוסי ורבי מאיר הלכה כרבי יוסי לזה בא רש"י זלה"ה לומר דהטעם דפסק כוותיה הוא משום דיש לנו בעלמא מצוה לקיים דברי המת וממילא צריך לפסוק הלכה כרבי מאיר בדין זה דבלאו הכי לא הוה רבא בשם רב נחמן פוסק כרבי מאיר כנגד הכלל. (דף ק"ה) אמר ר"ז י"ג פרוכות היו במקדש וכו' ב' בדביר ב' כנגדם בעליה ופירש"י שתים בדביר תחת אמה טרקסין ושתים כנגדם בעליה להבדיל בין עלית היכל לעלית קדשי הקדשים וגם הם במקום אמה טרקסין עכ"ל, ולפי דבריו ז"ל היו שני פרוכ'ת בכל צד ובתוכם אויר אמה טרקסין שבבית ראשון היה בנין אמה ובבית שני הניחוהו אויר בין הפרוכות, וקשה לי דלמה יעשו הפרוכות שנים בכל צד ולא אחד ועוד שבגמרא ביומא דנ"א לא נזכרו כ"א שתי פרוכות בכל מקום ולא ד' יע"ש ועוד קשה דלשון הגמרא ב' בדביר וכנגדן בעליה דחוק ולמה לא קאמר ד' בדביר או ב' בדביר ושנים בהיכל למה קראו עליה ולא כדלעיל שקראו היכל, ואלמלא דבריו הקדושים הייתי מפרש דהכונה ב' בדביר הוא אחד כנגד אחד והוא אמה טרקסין וב' בעליה ר"ל בעליה שלמעלה מבית קדש הקדשים שהיה שם עליה גדולה על כל שטח בית קדש הקדשים וההיכל וכמ"ש הרמב"ם הלכות בית הבחירה פ"ה הלכה י"ג והיו שם פשפשין שמפסיקין בין מקום שעל קה"ק ובין מקום שעל ההיכל והיו שם שתי פרוכות וכמ"ש בספר תבנית היכל בס' שני דף כ"ט סי' רל"ב וז"ל ראשי פשפשין של ארז היו קבועים שמה בקרקע העליה ואלה ישמשו לאות מבדיל בין ק"ק ובין הקדש ושתי הפרוכות העשויות מן הבוץ המשובח והנבחר ומרוקמין מכרובין ותמורות זהב תכלת וארגמן ושני תולעת היו נתונות בעליה לרוחב הבית להבדיל בין ק"ק ובין הקדש והמה נבדלים שיעור אמה איש מאחיהו (שקלים ה' א' הרמב"ם ה' בית הבחירה ב' ז') עכ"ד והנה בקשתי במקומות שציין הרב ולא מצאתי הדבר מפורש ואולם נראה שמצוין בטעות כי כמדומה לי שכבר ראיתי ענין זה מפורש וכך היה רשום בדעתי וכשלמדתי בגמרא קודם ראותי פירש"י פירשתי כך בפשיטות ותימה הוא למה רש"י ז"ל לא פירש כן,