לי לישועה (על הש"ס) יא

חדושי ברכות ברכות ד' ב' מאימתי קורין את שמע וכו' הרב חיד"א ז"ל בפתח עינים רמז במילת מאימתי אמת וס' דהיינו מ' ושני יודין גימטריא ס' וכתב דאמת היא מדת יעקב ורבינו הקדוש היה ניצוץ יעקב אבינו ע"ה ע"ש, ואפשר להוסיף כי רבינו הקדוש חתם המשניות במלת שלום בפ' ס' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום, ואמרו בזוה"ק כי שלום ואמת הוא ענין אחד, כדכתיב והאמת והשלום אהבו לנעוץ סופן בתחילתן, וכן כתב הילקוט חדש ערך יעקב וז"ל והנה יעקב חטא במה ששלח ליוסף בלי לויה ובזה פגם ביחוד ומשום זה כשפגע ביוסף קרא קריאת שמע לתקן היחוד וכו' ע"ש וא"כ אפשר דהיינו טעמא דרבינו הקדוש התחיל במצות קריאת שמע מאימתי קורין את שמע וכו' המפרשים ז"ל נתנו טעמים שונים למה התחיל רבינו הקדוש המשניות בדין ק"ש של ערבית ולענ"ד נראה לומר דהנה מצינו שהתורה התחילה במידת יום ברמז ובסופה היא מוצאת מידת לילה כי ס"ת בראשית ברא אלהים הוא אמת שהוא מדת יום כידוע ובסופה תיבות משה לעיני כל ישראל ס"ת לילה ונרמז לילה ליחד מדת יום ולילה הקב"ה ושכינתיה כי לזה עיקר קיום התורה ואתי שפיר שכשמת משה שהיה פני חמה רמז לנו שמתחיל מדת לילה מלכות יהושע פני לבנה ועוד שעכשיו שנגמרה התורה שבכתב מדת יום חתם בסופה תיבת לילה להגיד כי משם ואילך מתחיל תורה שבע"פ מידת לילה ואמטו להכי רבינו הקדוש התחיל תכף המשניות בק"ש של לילה וק אקרא קאי כמ"ש בגמרא והוא פתח בלילה כמו שסיים משה התורה וטעם שהתחיל בק"ש ולא בדין אחר של לילה הוא מפני שק"ש עיקר היחוד וגם רמזו הראשונים שתיבות בראשית ברא עם הכוללים גימט' שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד כמ"ש הרב פתח עונים ואפשר להוסיף על דבריהם שכן ר"ת בראשית הוא ב"ראש א"שמורות "שמע "ישראל "תקראו ועוד בא סימן בר"ת בראשי"ת בר"א "בבקר "תקראו "בזמן "שאדם "יכיר "רעהו "רחוק "ארבע "אמות שהם אותיות בראשית ברא ממש ועכשיו אתי שפיר שהתנא שואל מאימתי קורין את שמע בערבית דהלא בשחרית הגד הוגד לנו בלשון חכמה בתורה אבל בערבית אכתי לא השמיענו כזאת וראוי לשאול מאימתי קורין:

(דף ד' ע"א) בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין דקדק הרב ככר לאדן דק"ץ אומרו בראתי לו ופי' דהכוונה דמי שלומד לשמה עושה ליצה"ר עצמו טוב לו דייקא דלהכי נקט תבלין דכשם שהתבלין מכשירין המאכל כן התורה תבלין ליצה"ר להכשירו עכ"ד ואפשר דלרמז זה תמצא דיצר הרע גימט' תורה פחות ל"ו להגיד דבכח התורה יתהפך יצה"ר ויתכשר, וזה אומרו בראתי יצה"ר ובראתי בעולם כח ל"ו שיהיה גימט' תורה ויתוקן ועוד יתכן שרומז ל"ו למ"ש רז"ל לא פחות עלמא מן ל"ו צדיקים שהם בודאי מהפכין יצה"ר לטוב בתורה לשמה וא"כ מוכח שיש כח בבני אדם להחזיר יצה"ר לטוב והראיה מאותן ל"ו צדיקים שבראתי בעולם שבכח תורתן לשמה מתבלין היצה"ר א"כ כל אדם יוכל להשיג לזה אם ישתדל ללמוד לשם שמים:

(דף ה' ע"א) אמר רבי יצחק הקורא ק"ש על מטתו כאילו אוחז חרב של שתי פיות בידו שנאמר רוממות אל בגרונם דחרב פיפיות בידם, ק"ק דהוה ליה לומר רוממות אל בגרונם חרב פיפיות בידם בלא וא"ו המוספת ונ"ל לישב שפיר דאם היה אומר כן היה במשמע דאין לו שכר על הקריאה אלא נשאר להם חרב פיפיות בידם לבל יקרב להם המזיק וזהו דוקא שכרו על קריאת שמע, לזה אמר הכתוב וחרב בוא"ו כלומר מלבד השכר של לימוד ק"ש דהיינו רוממות אל בגרונם עו בה וחרב פיפיות בידם כנגד המזיקים ושניהם כאחד טובים והיו לאחדים ובזה מדוקדק לשון הפסוק ירננו על משכבותם רוממות אל בגרונם והיה דו באחד מן הלשונות או ירננו או רוממות וכמ"ש אתי שפיר המשך הכתוב ירננו על משכבותם והיה שכרם רוממות אל בגרונם שהוא זכות הקריאה ועוד זה ה"ן לו וחרב פיפיות בידם, וק"ל:

שם רגזו ואל תחטאו וכו', אי אזיל מוטב וכו' ק"ק מנלן לדרוש כן דילמא צריכין לעשות ארבעתם בפעם אחד כדי שלא יחטא, ומי זה אמר דבאחד עלתה לו ואזיל, וי"ל דאילו הים כן הו"ל למימר רגזו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה ואל תחטאו, אבל עכשיו דכתיב רגזו ותכף ואל תחטאו משמע דדי באחת מהם ומדרגזו באחת אזיל הוא הדין האחרות, ועוד דאם הג' דברים הנשארים צריכים כלם כשלא הועיל הא' למה צריך לעסוק בתורה הא כבר קרא קריאת שמע דהיא בכלל עסק