לבושי מרדכי על יורה דעה קכד

דבכור שנפל לבור אבל מ"ש לפי"ד דפלוגת' דרבוות' היא היינו ת' ז"י וסד"ט לא אדע דהא לפי"ד מוקשה הוא ובת' ז"י עשה הספק דשמא בכנסי' המים גם בין הטבעת דגם בדם הסמוך מספקינן כש"כ במים דקלישי. וכמעט דאיכא ס"ס כמובן ועוד יש לנו עמוד גדול לסמוך להקל ממ"ש בת' מנחם עזרי' סי' ק"י אשר עליו רמז בחת"ס בבא"ט וראיתי שם מהמתבאר דליכ' מקום חוצץ בביה"ס רק במקום שדרכן לפעמים להתגלות אבל בגובה האוזן וכיו"ב ליכ' חציצה ומזה למד בבינת אדם במי שיש לו כאב בעומק האוזן אשר עי"כ א"א לנקות דלא חוצץ. לכן לענ"ד בנ"ד ודאי אם הטבעת במקום שנראה בתנוקת כשהן יושבין ודאי אין לעשות מעשה דזה מקרי מקום גלוי לר"י במ' נדה ד' ונ"ב אבל למעלה מזה עד שיש מקום להסתפק שהוא במקום בלוע יש לנו לסמוך אדברי מרן בחת"ס בת' סי' קצ"ג דהספיקו' יתבטלו ברובן בדרבנן וכבר הורה זקן (ועי' בשו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב סי' כ'): ומ"ש הדר"ג אם יש מקום לחוש בשעה שמסיר הרופא הטבעת משום א"א לפתי"ק בלא דם ותמה על דברי נוב"י מהדו"ת סי' קכ"ח דהא כל הבדיקות הם על אופן זה עצהיו"ט בכל הבדיקות. כבר עמד ע"ז בבינת אדם ומשו"ה חולק על רבו בזה וכ' שהי' כותב ד"ז אגב שוטפי'. וגם בשו"ת נהרי אפרסמון מביא תשו' האחרונים אשר כולם דעתם להלכה ולמעשה שלא לחוש בזה. ידידו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן קכ"ח בהי"ת צום ד' מהרה יהפוך לנו ד' לששון ולשמחה תרסז"ל. שוכ"ט על ראש ידידי הרב הגאון מו"ה שלמה שטראססער הכהן כ"י אבדק"ק דעברעצין יצ"ו. ע"ד שאלתו בהתכת שיניים שחסרו ממנ' מקצת' ומתיכי' עליו עופרת או כסף להשלימ' אי הוה חציצה בטבילה וכבר הלכו בו נמישות ועי' בת' אמרי אש וחם א. והנה ראש המדברים בזה ראית' בת' גדולי טהרה סי' כ"ב כי כן שמע גם בפאריס משמי' דשאג"א ז"ל שהורה להיתר בפשיטות והראי' הביא משן תות' במתני' פ' ב"א דרבי מתיר ומ"ט לא חיישי' דלמא אתרמי לה טבילת מצוה. וכת עד"ז אפשר דאין העדות מכוונת כי שאל לבנו הג' מהר"א ז"ל והשיב שאינ' ידוע לו. ואפשר דעובד' הי' בשן שמהודק מאוד בין השניים ונשאר שם לעולם וכעין שמפרש הרמב"ם שם וזה ודאי אינו חוצץ וממילא אין ראיי' לשון שדרכו כלהסיר' לפרקי'. ובלאו"ה השיב על עיקר ראיי' ממתני' הנ"ל דהא כתבו התוס' בריש פרקין דלא חיישי' לאתרמי טבילת מצוה אלא בדברים קטנים שדרכן לנשאן גם בידן וא"כ שן כזה שאין דרכו לישא ביד ליכא חשש הנ"ל וח"כ אין כאן ראיי' כלל. וחדוש בעיני ע"ד ת' האחרונים שסמכו ראייתן על מתני' הנ"ל ולא העירו על מה שהשיב הגאון ג"ט בת' הנ"ל והאריך בתשובה הנ"ל ומסקנתו בדבר שדרכו להניח שם זמן רב אפי' אם לפרקים צריך להסירם כגון בהשניים הנ"ל מפני עפוש ורקבון מ"מ אם צריכין אומן לזה אינ' חוצצין ואם ההסרה מצער בכאב ומכאוב אפי' ע"י מעשה הדיוט לא מקרי חציצה והביא ע"ז ראיות נכוחות וכן הורה כ"פ להתיר' ובת' מהרי"א סי' רכ"ט ג"כ הביאו לסמוך עליו ההוראה עיי"ש. וכתבתי כ"ז מפני ב' דברים א' כי בשן כזה שדעתו להניח שם לעולם ליכא ספיקא כלל ופשיטא ליה להתיר בלא שו"ת ב' דל"ח מפני רקבון ועפוש שהצורך להסיר ול"ח דמחכי עלה כמ"ש הג' מהר"פ דאם יזיז דמינ' כן וכי א"א לתקן ע"י לכאזור חדש ובודאי לפני התקון י"ל דלא תטבול ואם הג"ט לא חשש דלמא תטבול קודם תיקון מפני הרקבון ועפוש כש"כ דלא ניחוש בנד"ז וכמ"ש הדר"כ דחשש רחוק הוא. ולענ"ד בנד"ז ישנו ג"כ התיר' דהא אית' בס' מ' מקואות בתותפת' שהביא הר"ש לענין חץ של מתכת בבשר' שבבשרה שאינ' מסירה מפני הסכנה משו"ה ל"ה חציצה. וה"נ דהא פסקי' באו"ח סי' שכ"ח סעי' ג' דמכה לפנים מהשניים והשניים בכלל מחללין עליו את השבת. ובל"ס כי שן כנ"ל אשר נתך בשורש השן בהסרתו עכ"ח ח עושין איזה חבור' עכ"פ חשש' ודאי דאיכא כמובן וכמ"ש בת' רע"א שהביא מר ניהו רבה ג"כ לענין חץ דהוה רק חששא דסכנת' וכן דעת הג"ט דאח"ז ודאי יסיר' ע"י איזה מעשה אומן. והנה כ"ת חושש במ"ש בת' בית יצחק שאין דעתו להתיר אך ורק אם העופרת וכיו"ב שנתך בתוך נקבי השן אינ' גבוה מהשן בעצמ'. והנה בנ"ד ליתא הנ"ל דשם השן בגובה' ורחב' כמקדם אך שסותמי' איזה נקב ודאי דהוי דומי דחץ שזה הדבר חוצצי' אבל בנ"ד שההתכה גופ' נעשה שן מה לי אם מתחילת' נעשה ביד הצורף כא' אשר גם שם מרכיבי' ומתיכי' זב"ז ומה לי אם נעשה כן בפה האדם ס"ס הוה כך וכמו שמתירי' בשן תוחב' ה"נ לא גרע ממנו ומ"ש ע"ד ב"י מדברי הרא"ש שנתן טעם בנראות מבחוץ משום דאז א"א שלא יהי' חוצץ בבשר מש"א בשן שהוא עצם קשה ולענ"ד י"ל דודאי לא חלק' חכמי' בזה וכי נימא אם החץ ירד לעצם הרגל אשר שם רק עורו ועצם ובקלות ע"י חבורה נפשט אור מעל עצם וכי נימא דבזה אינו חוצץ אפי' בנראה. וגדולה מזה כתב הב"י סי' קצ"ח בדעת התוספת' דאפי בשוה עם הבשר ונראה חוצץ דגזרי' אטו גבוה ונראה לחץ כש"כ דנגזר כה"ג ועי' בש"ך ס"ק ט"ז דאוסר בשוין בנראה ועכ"ח מטעמי' דב"י כנ"ל אלא דבנדון ל"ש כנ"ל. והנה הלכה כל האחרונים באי' בכח' דהתיר' וכ"פ בת' נטע שורק סי' מ"ז להקל אפי' כעובד' דבינת אדם כש"כ בנ"ד. ומ"ש כ"ת לענין דיעבד ולכתחילה בית דן צריך בושש דלהסר השניים שכבר נעשו