לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא קג

י"ל דיכול לחזור וכסבר' תו"ש כמ"ש ומ"ש הב"ח מדברי הירושלמי דס"ל דבשכירו' אינ' יכול לחזור הדבר פשוט לדברי ירושלמי אינ' בטעמו משום שלא ילמוד ממעשים אלא הטעם גופ' דבטול רשות לא מהני דילמ' את' לחזור כמו שישראל יכול לחזור ובשכירו' אינ' יכול לחזור ואם חוזר ומשתמש אינ' רק כגזיל' וא"כ ס"ל בטעמי' שלא יבא לידי מכשול עי"כ וכ"פ בעצי ארזים ז"ל עיי"ש. והנני לסיים בכל חותמי ברכות וישועות ישראל במהרה. ידידו דו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער סימן קל"א שלום וישע רב על ראש ידידי ה"ה כבוד הרה"ג חריף ובקי עצום יראת ה' אוצרו בנש"ק כש"ת מו"ה מנחם מענדל סג"ל נ"י אב"ד ק"ק סערענטש יצ"ו. אחדש"ה הנני במודע כי יק"מ כת"ה בא לידי ע"נ וראיתי כת"ה צלל במים אדירי' בעובד' שהניח' ערוב תחומי' להביא חלב ביו"ט והוא פשוט מה יועיל ערוב זה ומעכ"ת מהדר אהתירא דמהא דפסק בש"ע או"ח סי' שצ"ז כשמואל מ' ביצה דף כ"א דשור של פטם כרגלי כ"א ושור של רוע' כרגלי אנשי אות' עיר וה"נ דכוות' אלא שמעכ"ת השיב על דמיון הנ"ל דשאני הכ' דהחלב לא הי' בעולם דלאוקמי ברשות' דלוקח אם כי סבר' נכונ' מ"מ לענ"ד א"צ לכך דמשום דאנו מדמי' נעשה מעשה דילמ' שאני פטם ורועה דגלוי לכל וכך מנהג' שהם מכלכלי' בשר לכל העולם אאנשי אות' עיר ודעת כול' שוי' אבל בשאר מוכר ולוקח אפי' ברגילי' למכור מנ"ל הלא בבריית' דף ל"ז קתני הלוקח בהמ' מעיו"ט וכי נחלק בין סוחר בהמות ולוקחי בהמות ובמי שרגיל לקנות מזה או מזה ונתת תורת כל או"א בידו כמאמר ר"ש פ"ב מ' שבועות ובד' כ"ח קאמר להדי' בגמ' בשאלה אע"ג דרגיל ודילמ' אינש אחרינ' השכח וכש"כ במכיר' חלב בזה"ז שרבו הקונים ונתמעטו המוכרי' ועצירת דדי בהמ' בימים אלו כ כידוע ועוד הא פי' ראשונים בשם התוס' כמ"ש הכ"מ וכן היא בשמ"ק ובעבודת הקודש להרשב"א דהכל מטעם תקנת הפטם והטבח ומשום שמחת יו"ט וכמ"כ ברועה שיהי' מטריח להפכן בשר לשיו"ט ומנ"ל דבחלב חיישינן משום שיו"ט כמ"ש בפוסקי' דגם בזה"ז אין שמחת יו"ט אלא בבשר ועיין בשלה"ק מה' שבת וראיתי מ"ש מדברי התוס' דף ו' ד"ה תנן עיי' במהרמ"ל שתי' כעין זה על קושי' התוס' וידוע שיטת הר"ן בזה ולדברי' אין הכרח לקושי' התוספות ומ"ש כת"ה דלדברי הרמב"ם דבטבח שמוכר לאחרים דינ' כשור פטם וק"ל דלהוה כשותפו' דאין מוליכי' אלא כרגלי שתיה' למ"ד אין בריר' ותמיה' בעיני הלא בראב"ד עמד בזה בשור של פטם וכן בשמ"ק העיר בזה ובראב"ד הטעם לחלק דשותפו' מקפידי' זע"ז ולא הפש ורועה ובשמ"ק מחלק כנ"ל דטעמי' בפטם כדאמרן משום תקנה דפטם ומשום שיו"ט תקנו חכמים כן וראיתי מ"ש כת"ה דבחלב שלא הי' בעולם י"ל דקיל לכ"ע דהוה כמו גשמים דקאמר במ' ערובי' דאי מבלע בלועי' לא קנו שבית' לענ"ד שם למ"ד דחפצו הפקר קוני' שבית' לעצמ' לריב"נ ואפי' לדעת המהרש"ל דלכ"ע קאמר היינו ג"כ דמודי' ריב"נ לחכמים בזה דכל נה דבא לכאן ביו"ט דקדים שבית' אדם עכ"פ דלקני שבות' וע"כ פריך דקדום שבות' הגשמים באוקיינות. ועד"ז שפיר תי' דלא שייך בהם שבית' דמבלע בליעי אבל בדבר שישנו בכח איז' חפץ ויש לו בו קנין פשוט' דהכל ברשות בעלי' וכמו פירות דקל מה שמוציא אח"ז כבר הי, ברשות בעלים דאילן שלו הוציא הפירות וכל כח שנבלע ממיל' בכלל אילן וכש"כ בחלב והלא קיימ"ל לכמ' דעות דאם כי א"א מקנ' דשלב"ל מ"מ משייר לעצמ' דשלב"ל עיי' בסי' כ"ט בח"מ ועוד למ"ד דם נעכר ונעשה חלב הא הי' בעולם רק שנשתנ' ואם לענין קנין הוה דשלבל"ע אבל לענין שבית' לא שייך שלבל"ע ודברי תוס' חדשים מ' נדה ידועי' דגם מ"ד אברי' מתפרקי' אית לי' דהחלב נעשים מדמים ועוד אפי' לא דייקינן כ"ה לא גרעי' החלב מגשמים שירדו סמוך לעיר דמשום דדעתן עליו קנו שבית' דאנשי עיר ועיין בתו"ש ומחה"ש מ"ש על דברי מג"א בטעמי' דמי' בעיב' מינד ניידי וק"ו בחלב שיוצאי' מדדי בהמתו שלו וברשות' ודאי דעתו עליו ועדיף משור של פטם ורועי לחומר' כלומר שיהי' כרגלי בעלים כנלענ"ד. מ"ש כת"ה בשם א"א בסי' כ"ח בב' יו"ט של גליות לענין ערובי חצרות דיכול להתנות וכתב עד"ז דפשיטא שאינ' מברך על ס' הנ"ל וק"ל ממ"ש במג"א בסי' קכ"ז דמברך בתנאי דע"ת ומעכ"ת יצא לחלק עפ"י מ"ש התוס' מ' בב"ק דף י"א דתרי ס' דסותרי' אהדדי כידוע (והנה אם עיקר או"ה תלוי' על העובר גופ' דשרינן ע"י תנאי והיאך נתלו החומר' על הברכה יותר מעל התקון גופ' ועוד דבתנאי לפענ"ד לא שייך סבר' הנ"ל ובלא"ה מחולק' האחרונים בסבר' תוס' הנ"ל) ועיין בתוס' רע"א מ' ר"ה סי' פ"ג מ"ש ע"ד ט"א יותר מזה ולענ"ד אפשר לומר דעפ"י מ"ש המג"א סי' תרפ"ח לחלק בין ברכה של יו"ט ב' ובין שאר ספיקו' דס' שתקנ' חכמים לעשות מספיקו' שפיר מברכי' מספיק' דמברכין על תקון חכמים אבל בשאר ספיקו' שאנו עושי' מספיק' אפי' בדאוריית' אין מברכי' וה"נ מצות ע"ת תקון חכמים משום עונג שבת ואסמכוה' אקרא כמ"ש רפ"ב מ' ביצה וצוה על כל אדם כמ"ש בסי' תקכ"ז והא ראיי' דנקרא פושע בעבר בשכח' ב"פ כמ"ש מ' ביצה דף ט"ז ובע"ח אם כי קאמר ג"כ מצוה לחזור אבל אינ' בחיוב ומצוה אכל אדם כמ"ש ממ"ש במ' ערובי' דף ס"ח דא"ל רבבר"ח תרי גברי רברבי כרבנן לא הוה ע"ח ולא שתופי מבואי' והצתדק אביי מר לאו אורחי אנא טרידנ' בגרסאי ופשיט' דבע"ת אין זה הצתדקי' להיות אינ' פושע וכוון שתקון חכמים הוא על כל אדם היה נמי בכלל בספיק' דיו"ט ש"ג וע"כ שפיר מברכו' כהנ"ל. מ"ש ע"ד מג"א סי' שכ"ה ס"ק ט"ז דבשנים שהובא בשבילן אסורי' להחליף ומסתפק מעכ"ת בא' להחליף עם חבר' שלא הובא בשבילו מהו ודאי כן יש לדייק מדברי' ואפשר דהיא