לבושי מרדכי על אורח חיים ה

המדינה כמ"ש חז"ל הוי מתפלל בשלווו' וכו' והם הלא שבתה תפילה מפיהם שנה בשנה. ומיראי ד' ביה הם משכימים ומעריבים בבתי כנסיות ובתי מדרשות. והם מיוה"כ עד יוה"כ שביתים ובטלי' כולה' שרי להון ואפשר כי אחשבי' לשיטתן שהם מחללי שבת בפרהסי' ולדעת הפרמ"ג סי' נ"ה אין מצטרפין לכל דבר שבקדושה דבעי עשרה (והארכתי בזה בתשו' לקמן או"ח סימן ט"ז וסי' קי"א) ויודעי' שאין בביהכ"נ י' שלא יחללו שבת בפרהסי' א"כ אין כאן תפילה בצבור כלל ואין עונין אחריה'. ואדרבה החזרת הש"ץ הוה ברכות לבטלה. וא"כ אינ' כלל בכלל צבור וקהל. ועתה מה יאמרו ומשתדלי' בכל תוקף אפם וחמתם כי היראים הארטה' יתאחדו עמהם להיות כא'. עם ממי יתאחדו אחרי שאינ' צבור ולא קהל ולא יבאו בקהל לנו. חלילה לנו לזוז כ"ש ממה שגבלו הראשונים הרבנים הגאונים בדור שלפנינו והלא אסור שו"ב ומורים שלהם. והלא כלל גדול בידינו אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אלא א"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין. וזה גלוי ככל שלא נמצא בדור הזה אפי' בחצי חכמתם ותורתם של הגאונים אשר גזרו ואסרו כל הנ"ל. וא"כ האיך האופן של התאחדות וכי אפשר להתערב היתר באסור והלא מסך המבדיל אי אפשר להתבטל בשום אופן ומה הם אומרים כי אין מפריד בינינו איזה הלכות פסוקות וקביעות. זה ודאי שקר בימינם וכי תערובות נשים ואנשים בקאהר שלהם בביהכ"נ וקול באשה ערוה אינה הלכה פסוקה בש"ע או"ח סי' ע"ה ובאה"ע סי' כ"א והוא מגמ' מ' ברכות דף כ"ה. ועוד הא גמ' מפורשת במ' ע"ז בעובדא דר"א ב"צ דמי שאדוק בעבירה ימים ושנים נעשה מין והמה כל ימיהם אדוקים בעברות של ל"ת ועשה פשיטא דנעשי' מיני' לכל הנ"ל ומומרי' לחלל שבת הוה מומר לכל התורה. וא"כ מה הם אומרי' שאין מעיקר' הדת (מ"ש דאגמא) אין מפריד בינינו ונהפוך הוא מאשר לנין בחטא יום יום ה"ה כמיני' נחשבי' שידוע שהם הכופרים בעיקר' הדת. ועל רעבני הסעמינאר עלובה העיסה שהנחתום מעיד וכו' הכא עיר ב' פעסט הגדולה בהם במדינה זו ובתוכם כמו ששה במספרם ועכ"ז לא מצאו ידיהם להעמיס הוראה על שכמם. עד שמצאו ב'. א' מהם מישיבת פ"ב ושני לו מישיבת מ"ד וכי בוש לא יבושו עד"ז בהמון כסף רב אשר בעודם יבלעו תלמידי סומא נער הנ"ל ואין א' מהם ימצאו ראוי' להוראה. ורק מצאו מנות להביא טרף מישיבת הנ"ל אשר תמיד חרף פיפיות עליהם פוערי'. טח עיניהם מראות מבשרם ולחזות בנועם בית מדרשינו. לו חכמו ישכילו לעזוב דרכם כמ"ש הנביא יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו ואז ושב ורפא להם והנה הארכתי בפרט זה בעתו וזמנו כעת הזאת כמובן ונחזור למה שהתחלנו לעשות אזנים לתורה ולהחזיק בחורי חמד במלא חפנים שוין לטובה ליסד עתידותינו. וגם לרבות לחוס על מעמד ת"ח שהם עוסקים בבנינו של עולם יומם ולילה לא ישבותו וראוי' להם להעמידם על כנם בכל קהל וקהל יראים לקבלם ביתר עוז במי שמלא מלא חפני' בש"ס ופוסקים ולא למראה עין ישפוט ויתקיים ממ"ש הכתוב נוצר תאנה יאכל פרי' שע"י זה זכה יהושע למלאות ולעמוד במקום מרע"ה כמ"ש במדרש פ' פנחס עייש"ה עד כה זכרתי מחסדי ד' ותורת חסד של חכמים ותלמידיהם: והנני להזכיר מחסדי אבותי ע"ה אשר בשם הספר מרומז שם אא"מ ז"ל כי תיבות לבושי מרדכי בגמטרי' בן נפתלי כי שם אבא מארי מהו' נפתלי המכונה הר"י ז"ל ושם אמי מורתי לאה ז"ל מרומז באות ל' ואות ו' גמטרי' דדין כגמטרי' דדין וזכרתי ימים מקדם כד הייתי טליא כמו ד' עד ט' שנים ביישוב לעפאנטאוויטץ (במחוז נייטרא). ואם כי היינו מבני עניים עכ"ז תשלומי המלמד הי' מיד אבותי היקרים כא' מעשירי עם וחלילה לא עבר יום ר"ח מלשלם במלוא'. ועוד נוסף ע"ז כנהוג בימים לתן מתנות רבי געלד שהי' נחשב בדעתם המיושר' כא' מן המצות שבתורה וזה בהוצאות ממון. וטרחא דגופא אין מספר כי מעודי הייתי חלוש המזג ובזמן הקור או גשמים על כתף ינשאו אותי לבית הספר וטוב שבמאכלים הי' מתוקנים לבנים ההולכים לבית הספר. ובעצמם הוליכו אותי אחרי אשר הגעתי כמו לי"א וי"ב שנה לישיבת ק"ק טאפאלטשאז והייתי אח"כ עומד ומשמש פני הגאון הקדוש המפורסם מ"ו מהו' וואלף מרצית זצ"ל. וכמעט מעדי שבוע ושבוע בקרו אותי ולתקן מ"ש תקון. ומזה יראו ויעשו כן הלוי מקצתו בזה"ז אשר בעוה"ר חנוך תשב"ר נקל מאוד אצל האבות אינם משגיחים כלל אם בניהם מסתופפי' בבית הספר או הולכי' חוצה לדברים בטלים וקלות ראש מדברי' שפה לא כן. ואחרי אשר נתגדלו מבקשי' מבעלי ישיבה שיספו להם כתורה למלוות בחוב"ק וה"ה דברים כמעט אי אפשר. וכמה טרחות ותלאות לבחורי חמד החוזרים עמהם תלמוד' יום וליל לא ישבותו ובכ"ז רק מעטים המצליחי'. והכל הולך למ"א במ"ש חכז"ל אם אין גדיים אין תיישים אגרא דכלה דוחק' (ולתן שכר למביאהם לזה טף באו) וכמו שדרשו חכז"ל במצות הקהל טף למה באו לתן שכר למביאהם. וזה שכר אבות לבנים שאינם רשאים לבטל מטורח ומעמל חנוכ' וכמ"ש אבותי' מימי קדם ע"כ גדלו והצליחו בעה"י. וזה אפשר פי' הקרא כי או"א עזבני מלשון עזוב תעזוב שאם האבות עוזבי' ונושאי' בידיהם בדבור ומעשה בחכנוכי של הנערים אז וד' יאספינו הקב"ה חונן להם דעת ובינה לעלות במדרגות גדולים: והנה אחזיר לתחילת הקדמה זו ממה שערב לבי להוציא' חבורי זה ידעתי מעוט ערכי שאיני כדאי לומר הלכה כן או כך. ועיקר דברי לתלמידי וחברי מכירי ומיודעי. וגם כי זכיתי לשמש פני גדולים עול' תלמידי מרן חת"ס ובעה"י דרך תלמודם בסבר' י שר' ודיוקי' והערות בפשט הגמר' פירש"י ותוס' עם נושאי כליהם עשו רושם בקרבי ללמד עם תלמידים אשר משם בארה.