לבושי מרדכי על אורח חיים מח

מציצית והושענה שאינו רק מצד חומרא דהא המחבר אינו מחלק בתשמישי מצוה ובביה"כ הוא מדינא דמתני' וע"כ החילוק הוא ביניהם דהכא הא אינו מותר בו לעשות צרכיו רק ע"י מכירה בדמים שאז חל הקדושה על הדמים. והוה כפדיון קדשי בד"ה והא באמת בשאלה והשכרה אסור כמ"ד בגמר' רק במתנה משום דאי לאו דהוה לי' הנאה וכו' אלמא דצריך לחול קדושתה על ד"א. וכמש"כ בש"ע סי' קנ"ג סעיף י"א, ואע"ג דגם המעות מותר ע"י זט"ה, המג"א ס"ק כ"ח העיר ע"ז ותירצו עפי"מ דאמרינן במס' שקלים ושבועות דקדושה שנייה קלישא אפי' גבי גוף הקדושה לכן באמת חל הקדושה על המעות אלא דאח"כ ניתר ע"י תנאי דזו"ה כמ"ד במנורה ביו"ד סי' רנ"ט דמותר לשנות לדבר רשות עפ"י זט"ה בלא פדיון ובאמת במג"א הקשה על ביהכ"נ גופא למה צריך פדיון מ"ש ממנורה ותי' עפ"י הר"ן כיון דעיקר' לומר דבר שבקדושה חמור' וא"א שתפקע קדושתן בכדי, וראיתי בר"ן שם שהביא דברי הרמב"ן שהקשה איך מועיל פדיון לבה"כ הא כל דבר שראוי' לקדושה אין פודין וגם הביא דברי התוספתא דאבני היכל שנפגמו ונגממו אין פודין אותן אלא גונזים, ותירץ דביהכ"נ תשמישי מצוה ולאחר הפדיון כעבר זמן מצוותן והוה כסוכה לאחר החג, ולפי"ז הי' לדמות ג"כ כמ"ש הד"ג לציצית והושענה אלא דמ"מ הא עדיפא שמחליף קדושתן על המעות ובציצית והושענה ל"ש דבר זה דהא מחמירין בהן בדומה לתפילין וס"ת ובזה לא שייך פדיון משום קדושתן, ועיינתי בתוספת' הנ"ל והביא שם מיד ומעשה בא' שלקח ביהכ"נ של אלכסנדר' ועשה בו כל צרכיו לא אסרו אלא שלא יהי' שם ראשון קרוי עליו אלמא דביהכ"נ פקע קדושתה ע"י לקיחה וכן הבין המג"א ס"ק כ"ב ועוד הא קיימ"ל דמהני תנאי כמ"ש סי' קנ"א ובציצית וכדומה לא שייך תנאי דעיקרו של דבר היא לענ"ד משום נדר ונדבה לקדושה דהא אפשר להתפלל ולעשות דבר שבקדושה בלא"ה אלא שע"י נדר ונדבה לקבוע מקום קדושה עדיפא וכיון דרק עפ"י רבים נעשה נדר ומקודש לקדושה מהני תנאי וכמו חרמי ונדרי צבור כמ"ש ביו"ד סי' רכ"ח, משא"כ בציצית וכש"כ קדושה שמעצמה קדוש לא שייך תנאי ולא פדיון, זה נלענ"ד ללמד זכות על הקהילות בכל אתר ואתר כך מנהגם ומה יעשו בפרט באי אפשר להפסיד דבר שילך לאבוד ואפשר כי ח"ו יבוא לידי ביזוי יותר כי יבא לידי הפקר ועיי' במג"א ס"ק ה' לענין גבוי מעות לצורך ביהכ"נ: וגם שמעתי קולו קול אלי מכבוד הד"ג לעיין במ"ש בדברי הרשב"א בסוגי' דש"ש במ"ש על הדרשא דלו ולא לאורו דמשמע דבת אורו הוא ושמעינן מניה דמותר' בהנאה והקש' דאימ' לו ולא לאורו וכמש"ל דאין שם תרומה חל עליו ולעולם דאסור בהנאה וכמו דדרשי' לו ולא לשקו גבי ראשית הגז דפטור לגמרי, וה"נ אימא לו ולא לאורו ותי' בשם ר"ת דהתם מענינו דקרא והכא מענינ' דקרא דהא דרשינין ביבמות מדר"א דתורם מן הרע על היפה תרומתו תרומה, מקרא דלא יש וגו' וע"ז הקשה כה"ג קשה כברזל דזה לפי האמת דשם תרומה חל אבל בלא"ה האיך נכניס תרומה טמאה לתורם מן הרעה על היפה לפי קושי' של הרשב"א כלומר דאסור' בהנאה, ואפשר לומר לפי חומר הקושי' דקצת חסרון ישנו בלה"ק דמה שייך כאן הלשון ענינא דקרא לפי תירוצו דא"א למדרש הכי דפטור לגמרי. אלא דנלענ"ד דודאי אין קושי' הרשב"א דלא יהא עליו שם טבל כיון שנטמא דמהיכי תיתי שיפקע איסורו הלא לכ"ע דרשינין מקרא את משמרת תרומתי ב"ב תרומות מה טהורה אי"ל אלא משעת הרמה גם ת"ט אין לך וגו' ומהכא למדי' דטבל טמא אסור בהנאה א"כ מוכח להדי' דשם טבל חל עליו עיין במל"מ ה' תרומות פ"ב דמסיק לשיטת תוספ' אסור מה"ת וכן בפסחים דף ל"ג דדרשינן מהך דלו ולא לאורו לריה"ג דהחמיץ מעיקרא אינו קדוש היינו שאין שם תרומה עליו אבל הוא טבל באסור' כמ"ש התו"ס שם ודעת הר"ש במ' תרומות דה"ה נטמא מעיקר' אין שם תרומה אבל מ"מ איסור טבל עליו וכן מוכח בירושלמי פסחים לענין מנשתחו' לכרי קידם שנתחייבה בתרומה ואח"כ נתמרח דחייב משום איסור ע"ז ולא משום טבל משום דקל על החמור אינו חל, אלמא דמשום חלות איסור אתינן עלה, וא"כ כל קושי' הרשב"א אינו רק שלא יהי' עליו שם תרומה כמו החמיץ מעיקר' לריה"ג בפסחים הנ"ל ולדעת הר"ש בנטמא מעיקר' והנה הא בזה מחולק תרומה מראשית הגז, דבראשית הגז אין בו רק מצות נתינה אבל אינו טבל כמ"ד במס' חולין דף קל"ו וא"כ כיון דדרשינן תתן לו ולא לשקו אין כאן מצות נתינה וממילא אינו מן החיוב אבל הכא אי דרשינן תתן לו ולא לאורו היינו על נתינת תרומה שאינ' עלי' שם תרומה אבל לענין איסור טבל נשאר כשאר טבל, וע"ז קאמר מענינו דקרא וכיון שכן תירץ ע"ז כיון דדרשינין מדר"א דתורם מן הרע על היפה הוה תרומה ומלא תשא עליו וגו' עכ"ח ה"נ שם תרומה עליו דאל"כ ל"ל קרא דלא תשא הא מדאיצטרך לו ולא לאורו דאין עליו שם תרומה בת"ט שאסור בהנאה לפי ס"ד כקושי' רשב"א ש"מ בתורם מן הרע על היפה דיש שום הנאה דתרומתו תרומה דאל"כ לשתוק קרא מתרווייהו וידעינן ממילא מק"ו דאם מן הרעה על היפה דמיירי בהיתר הנאה אין ת"ת כש"כ בתרומה טמאה וכבוד הד"ג נשמר בזה דאיצטרך עכ"פ דלא נימא דלא מהני בתורם מן הרעה על היפה ולהנ"ל אתי שפיר דילפינין לי' מדאצטרך לו ולא לאורו דקמל"ן דאין ת"ת א"כ שם דתורם מה"ר על היפה ת"ת דאל"כ לשתוק מתרווייהו ויעיין שם בתמורה בתוס' ד"ה דקרא ל"ת עלי' לרבא מיותר לדרוש הכ' ועוד אמר מר דאצטריך משום דלא נימא דהוה כב' מינים ולענ"ד הא דרשינין מקרא בהרימ' מחלבו דהיינו יפה ואי משום ב' מינים אפי' מן היפה עה"ר הוה אין ת"ת ובאמת בתרומות פ"ב מ"ו כללא כייל במתני' דדוקא מ"ש כלאים זה בזה הוא דהוה ב' מינים כמו