לבושי מרדכי על חושן משפט מהדורא תנינא שנד
Levushe Mordekhai Choshen Mishpat tanina 354 · לבושי מרדכי על חושן משפט מהדורא תנינא · free full Hebrew text
Open in the reader →כמ"ש בתשו' הר המור ובתשו' חת"ס יו"ד סי' קל"ד אלא שמדיני וחקי המלכות יר"ה חשבה כסף. ומעתה כמו בשטרות אינו דומין זל"ז זה טוב ובטח וזה גרוע ואין סמיכה דעת הבעלים עליהם כמו גאלדוואהרונ"ג ממש ע"כ אין בידי להבחין טענה זו בבאנק"צ, ובענין שאר טענות דהיינו אם הפסיקה הי' על דאפלא"ר או קראנע"ן וכהד"ג מבפנים ואפשר דיש בענין זה לברר ע"י שבועה או ת"כ או להפך כמ"ש בפ"ב מס' שבועות ובחו"מ סי' צ'. ועתה נבוא במ"ש הדר"ג להכריע בכל ענין צריך לתשלומין שלימים כמ"ש שהי' בעת המסיר' והפסיקה עפי"ד תוס' במס' ב"מ דף מ"ד במ"ש דאיסר א' מכ"ד בדינר מה נפ"מ למו"מ ופי' בתוס' דהיינו דהאיסרים הוזלו וישנו ל"ב בדינר צריך ליתן לו או ל"ב או דינר והביא הדר"ג דברי מהרשד"ם סי' ע"ה שנסתייע מדברי התוס' הנ"ל לעובדא דילי' והנה בשטמ"ק הביא פירושים שלכ"ד התוס' ולבסוף הביא דברי הראב"ד שאם קנה ממנו איסרים צריך ליתן לו כשער הזה, וכיו"ב במס' ביצה דף ז' ג"כ לענין מו"מ בפשיטות בביצי דצריבי אם כי יש חולקים ע"ד התוס' אפשר דמצי הקונה לומר קים לי, וגם בתשו' שמש צדקה הביא חולקים ע"ד תשו' מהרשד"ם וכמ"ש ג"כ בתשו' בית אפרים סי' ד' וסיים מה"ט דטוב לפשר. אך מ"ש ע"ד מהרשד"ם מ"ש דנקא בדנקא ונלענ"ד למ"ש בתשו' הר המור סי' ל"ז באות י' לק"מ דהוכרח מכמה ראיות דאיירי דהיוקר בא מחמת הדנקא כגון שנשתנה למעליותא בצריף כסף דאל"כ הא דנקא ודאי טבעי מקרי לגבי פרוטות וכוונתו לענ"ד דאז ודאי י"ל דפרוטה הוזלה א"וו איירי בגוונא הנ"ל, ועוד שם מוקמי לי' בשאר אופנים שלא יקשה במה דקיי"ל דבטבעי ל"ש כמו סאה בסאה ועכ"ח כנ"ל עי"ש כי דבריו עמוקים כדרכו בקודש והא בב"מ דף מ"ד בעובדא דרבי מוכח להדי' כנ"ל כמ"ש רשיז"ל דמעות כסף הוזלה. והנה לענין הלכה כבר פסקו בטור וש"ע סי' ע"ד דבהתנה אפי' בלא קריאת שם מטבע רק מעות נתן לו מטבע שיוצא באותו שעה וכ"ש בנ"ז שהזכיר מטבע ממש, ועוד יש לצרף דעת מהרש"ל דבהגיע זמן ותבע המלוה חובו ודחה בלך ושוב דנותן לו מטבע של שעת היוצא בזמנו אפי' בלא שהתנה וע' בחת"ס סי' נ"ח ובסי' ע"ד כתב דעיקר כדעת מהרש"ל אפי' בלא התנה רק לענין הלואה כ' להלכה ולא למעשה מפני חששא דריבית, ולענ"ד דהיינו בלוה ומלוה דהוי חששא דאורייתא אבל בדרך מו"מ כנ"ז גם למעשה הוי יורה כדברי מהרש"ל וגם בתשו' הר המור פ"פ הזכיר במוכר פרקמטיא כמ"ש רשיז"ל בב"ק דף צ"ז וזה דרך מו"מ הוי דרבנן והדר"ג אתי עלה דהוי תרתי דרבנן, ולענ"ד י"ל דהוי עוד דרבנן דהא בחת"ס חיו"ד סי' קל"ד דעת הג' השואל דבאנקצעטע"ל הוי כמו שטרות נתמעט ע"י כלל ופרט כמ"ש בתוס' בר"פ א"נ לענין קרקעות אלא מרן חת"ס תפס עלי' מדברי ט"ז סי' קס"א דריבית גמור הוי. ונראה מדעתו דכ"ע הכי ס"ל וע' בהרא"ש ופלפלא חריפתא דלא ס"ל כוותי' אלא כפשטי' דעת הרא"ש דשטרות האיך דהוי בדרך הלואה ולהוצאה אין בזה ריבית דאורייתא אך דעת החת"ס שם דאפי' בלא דברי ט"ז הוי משום ריבית בבאנק"צ דאינו כשאר שטרות דעלמא דאינו מוכרח לקבלן בפריעת חוב או מו"מ משא"כ באנק"צ דהוי מדד"מ דאם לא מקבלו גם ענש יענש והנם ככסף ממש בין לענין פדיון מע"ש וקידושין וכיו"ב רק לענין פדיון בכור דהוי כלפי שמים לא סמך לחשבה לכסף. וכ"ז בבאנק"צ דמדינה שיושב בה משא"כ באנק"צ ממדינה אחרת אפי' טובים ודאי אינו מטעם המלכות לקבלו ול"ש בי' דד"מ א"כ בנ"ז שוב י"ל דהוי כשאר שטרות ולדברי הרא"ש ולפימ"ש בפלפלא חריפתא אינו ריבית מה"ת. עוד ראיתי בתשו' הר המור סי' ל"ז באות ט' מה שהמציא היתר במכר פרקמטיא לשי' רשיז"ל דלא גרע ממ"ש במתני' לקח הימנו חיטים ועלה השער ועשה החשבון על היין וממנו על השמן כמ"ש בברייתא והכל ביוקר השער ומ"מ אם יש לו מותר אם כי נזקף במלוה הה"ד להיפך היכא דחששא דריבית גבי לוקח כנד"ז אמאי לא נאמר כיון דהוי דרך מו"מ מותר כמ"ש בחוו"ד דדרך מו"מ להרווחה. ועוד דעת הר המור דהאיך דאיכא פסידא בקרן למוכר ל"ש חששא דריבית דאם ע"י מטבע ופסידא מן הקרן. והנני בהסכמת אחת עם דעת הדר"ג כמשיבא למכשורא ואסיים בכל חתמי ברכות ותשועת ישראל כאו"נ הטהורה ונפש ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו. סימן ו' שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הרב הה"ג וכו' כש"ת מו"ה מנחם הלוי פאללאק לאק נ"י אבדק"ק סערענטש יצ"ו. הנני במודע כי יק"מ בא לידי וע"ד שאלה בעובדא ששני בע"ב מוכרי תבואות ואחד מהם מוכר עצים ועשו שטר שיתחייב שכנגד' שלא לסחור תבואות ואל"כ יעמוד לסחור ג"כ עצים בחצרו ויקפח פרנסתו ועד"ז נתן ת"כ ומקודם גלה דעתו שלא יתן ת"כ אם יכול להתפשר עם חבירו וכת"ה נו"נ אם זה מקרי שבועת אונס כמו גבי נודרי' למוכס' כמ"ש ביו"ד סי' תל"ב, והנה לענ"ד כיון דאינו מפסיד משלו ועומד בשלו רק שנעשה לו הפסד בריוח לא ידענא אם זה מקרי אונס וע' בח"מ סי' קנ"ו הלכ' בר מתא אבר מתא כיון דאיכא בכרגא לא מצא מעכב דזה עוסק בתוך שלו וזה עוסק בתוך שלו וע' בתשו' מרן חת"ס חח"מ סי' ע"א ע"ט וקי"ח הביא' מהך סי' קנ"ו הנ"ל וכן בתשו' בית אפרים סי' כ"ו דאפי' מעמיד חניות בגובה העיר וכיו"ב אין פוצה פה ומצפצף וכיון שיש היתר פשוט האיך נימא דהוי אנוס ודמות ראי' ג"כ מדברי תוס' מס' ע"ז דמה שעומד בשלו לא מקרי נהנה והה"ד להיפך ואין מעציר לד' להושיע וגו', ומה שהביא כת"ה מדברי פרח מטה אהרן לענין אסורו שאני דהוי כתיא מרמר מי יודע מה שיעשה לו יסורים והפסד ממון רב משלו כנלע"ד.