לבושי מרדכי על חושן משפט ח

סי' ט"ל באשה שמסתכנה בלידתה להיות בטרוף דעת ר"ל אם מותר לאבד העובר ע"י סמים א) פירוש דברי הרמב"ם פ"א מה' רוצח שנתקשה בזה הנוב"י ות' אחרונים א) הביא ראיות כי חולי' הנ"ל יש לחוש משום פקו"נ כמ"ש בת' סימן מ"א ב"ה אול"י ה' פ' ואתחנן תער"ג לפ"ק מאד יצ"ו שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הרב הגדול חריף ובקי עצום אוצר בלום ירא ושלם כש"ת מו"ה עקיב' בלוי ני' א"י בק"ק קראסנא בנו של אות' צדיק המפורסם במדות תרומות התנהג בחסידות מו"ה ברוך בלוי זצ"ל מק"ק פאקש ופקע אהלו על תו"ע בישוב באלדווא יצ"ו. אחדשה"ט יק"מ בא לידי בפלפלא חריפתא ובקיאות רבה בסוגי' דחצר באורך ורוחב לתרץ דברי שיטת הרי"ף והרמב"ם בסוגי' ואין אתי פנאי לעת כזאת לטייל אתו בכל פרט ופרט, ורק בסכסן א' מ"ש לתרץ שיטת הרמב"ם דס"ל דבמתנה צריך ג"כ שיהי' עומד בצדו ואי"ח בין מציאה למתנה דדעת אחרת מקנה אותה דלא כר"פ והקש' עלי' מנ"ל הא דנראה דר"א נמי הכי ס"ל, ולענ"ד להביא ראיי' לדבריו דהא לעיל ד' י"א בפלוגת' ר"י ור"ל אי חצר מטעם יד או שליחות ופריך בגמ' מהמצא תמצא וגומ' ומברייתא דנתן בידה א"כ משמע להדי' דלר"י ור"ל יש עוד לבד מזה איז' למוד על קנין חצר דהא קמפלגי בטעמ' ואיז' זו הלמוד, וראיתי שהרגיש בזה השיטה מקובצת, ונלע"ד בפשיטות דמוכח מברייתא ד' י"ב דמייתא קרא דשכחת העומר וגומר דמתרץ בגמ' הברייתא בפי' הקרא דזכור ולבסוף שכח אינו שכחה משום דעומד בצד שדהו וקני' לי' מטעם חצר א"כ מזה נילף שפיר קנין חצר ומעתה בחלוק בין מציאה למתנה משום ד"א מקני' ובטעמי' או כמ"ש הראש דבשמירת הנותן פרי הארץ מביאה בבכ"י. סי' מ' ע"ד הש"ך סי' ע"ה ס"ק כ"ז בח"מ ומ"ש עליו באו"ת. סי' מא פלפולים בסוגיא דחצר ובענין חצר השליח אי הוה כחצרה. ניח' לי' למקבל כמו עומד בצד שדהו או כמ"ש הר"ן דכל שליחות צריכ' ג"כ משלח מבעל הממון הזו במתנה ולא במציאה ואיכא נמי סברת שומיק דשאני מציאה דיש לכל אדם רשות לטלו שלא מדעת הנותן והוה שפיר שמיר' מעלי' והא בשכחת העומר איתנהו כל הני טעמי' דהא תבואת העומר הי' מעיקרא בקנינו שלו ושפיר דומה למתנה שלא תיפוק מרשות' עכ"פ וגם לא הי' רשות לשום אדם אפי' לטלו קודם שנעשה שכחה וא"כ למה זכור בעיר הוה שכחה מפני שאינו עומד בצד שדהו ש"מ דאין חלוק בין מציאה למתנה ודעת אחרת לא מהני וה"נ כ"ז לריא"ש דמחלק בין חצר המשתמרת לחצר שאי"מ וקאמר מנא תימרא ומתרץ דיליף לה משכחת העומר וא"כ דסגי' בפלוגת' ר"י ור"ל וגם ראי"ש יליף משכחת העומר קנין חצר ומשם מוכח דאין חלוק בטעמי' דדעת אחרת מקנה להכי פסק הרמב"ם כוותי' דמסתמא דגמ' משמע הכי כנלע"ד דבגמ' לא פריך אלא לעולא ורבב"ח דמשמע דלא נפקו להו מהאי קרא רק מסברת עצמ' דלא כללן יחדיו עם ראי"ש ולדדהו מחלק ר"פ בין מציאה למתנה אבל לריא"ש עכ"ח צ"ל כתירוץ ההוא מרבנן דעובדי דר"ג מטעם אגב הוה כמ"ש במ' קדושין כמובן וראיתי מ"ש מעכ"ת לענין חצירו של שליח אי מהני בגט חדוש שיא העיר מדברי הירושלמי מ' גטין פ' האומר דהוה אבעי' דר"א אם חצר שליח מהני לקבל גטה וכבר הביא' המל"מ פ"ו מה' גרושין והביא פירש' של שדה יהושע מה' ספיקא של הירושלמי ותמה על הטור וב"י סי' ק"מ שנעלם ממנו דברי הירושלמי הנ"ל ע"ש והנני לסיים בכל חותמי ברכות ידידוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד: