לבוש מרדכי על זבחים ג
Levush Mordechai Zvachim 3 · לבוש מרדכי על זבחים · free full Hebrew text
Open in the reader →סוגיא דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן
דף ב. כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה, ואיתא בגמרא דדוקא שלא לשמן אבל בסתמא עלו לבעלים לשם חובה. אכן הרמב"ם כתב בפ"ד מהלכות מעשה הקרבנות הלכה יוד ז"ל ואם שחט ועבד שאר עבודות סתם ולא חשב כלל בעולה ובשלמים הרי הן כשרים ועלו לבעלים לשם חובה. וכבר תמה הכ"מ דמשמע מדבריו דוקא בעולה ושלמים כשר בסתם והא ליתא דבכולהו סתמן כלשמן דמי, ומה שתירץ הלח"מ דהרמב"ם רבותא נקט בעולה ושלמים משום דזבח תודה שלמיו איירי בשלמים, דחוק מאד דא"כ הי' להרמב"ם לומר רק בשלמים. ועוד הא עכ"פ להלכה חזינן דלענין מחשבות חמור חטאת ופסח מעולה ושלמים דשלא לשמה בהן פסול לגמרי ואיך יאמר הרמב"ם דעולה ושלמים הוי יותר רבותא שכשר בהן. עכ"פ בודאי דהרמב"ם מדייק דדוקא בעולה ושלמים. ויש להקשות עליו מדברי הגמ' דרצה להוכיח דזבחים בסתמא כשרין ממתניתן דכיצד לשמן ושלא לשמן לשם פסח ולשם שלמים. טעמא דאמר לשם פסח ולשם שלמים הא לשם פסח וסתמא כשר, ואם נימא דגבי פסח בסתמא לא עלו לבעלים לשם חובה א"כ ע"כ לשם פסח וסתמא כשר רק הקרבן אבל לא עלה לבעלים לשם חובה א"כ איך נוכל לילף דזבחים בסתמא עלו לבעלים דילמא לגבי זה דלא עלו לבעלים שוים פסח ושארי קרבנות, עוד קשה דהא האי דינא דבסתמא עלו לבעלים לשם חובה ילפינן לקמן מהא דאמר ר' יוסי אף מי שלא היה בלבו לשם אחת מכל אלו ואי סלקא דעתך סתמא פסול קיימו בי"ד ומתני מילתא דמפסל בי', ולקמן בגמ' דף מ"ו איתא אמר רב יהודה אמר רב חטאת ששחטה לשם עולה פסולה לשם חולין כשרה כו' מתיב רבה אמר ר' יוסי אף מי שלא הי' בלבו לשם אחד מכל אלו כשר שהוא תנאי בי"ד טעמא שלא הי' בלבו כלל הא הי' בלבו לשם חולין פסול אמר לו אביי דילמא לא הי' כלל כשר ומרצה הא הי' בלבו לשם חולין כשר ואינו מרצה, הרי דאם לא הי' בלבו כלל כשר ומרצה והא במתניתן איתא ג"כ החטאת והאשם לשם חטא ואעפי"כ אמר ר' יוסי דאף מי שלא הי' בלבו כלל כשר ומרצה, ואין לתרץ עפ"י דברי התוס' בדף ב' בד"ה קיימי בי"ד ומתני, שפירש דהפירוש שלא הי' בלבו כלל היינו דעכ"פ הי' בדעתו וחישב בלבו למה שדינו להיות. ובכה"ג אף בחטאת כשר ועלה לבעלים לשם חובה, דדברי התוס' הוא רק לס"ד אבל למסקנא דמוכיח דקיימי בי"ד ומתני וע"כ דסתמא כשר ומרצה, ואין לומר דקושית הגמ' רק אם יהי' פסול לגמרי אבל מה שלא ירצה לא קשה לו, דא"כ תקשה מאין מוכיח דבסתמא ענו דילמא בסתמא בין בחטאת בין בשארי קרבנות כשר ולא עלו, ובודאי דזה דוחק לומר מדבחטאת כשר בשארי קרבנות עלו, דמנלן זה דילמא לגבי זה דלא עלו בסתמא שוה חטאת ושארי קרבנות, אכן לכאורה מוכח כהרמב"ם, דהרי בדף ג'. סבר דמשו"ה חטאת ששחטה לשם חולין כשרה, משום דהוי כסתמא, וא"כ תקשה הא מוכח ממתניתן דדוקא אם לא הי' בלבו כלל כשר ומרצה, הא הי' בלבו לשם חולין היינו דהי' בלבו, שאין עושה לשם ששה הדברים, כשר ואינו מרצה וכיון שלשם חולין יש דין דסתמא א"כ ע"כ דסתמא נמי כשר ואינו מרצה, ואף דשם קאי בגמ' אליבא דמסקנא דהטעם דילפינן מקרא דחולין אין מחללין קדשים, אבל תקשה להס"ד אמאי לא מקשה מגמ' דלקמן ומגמ' זו מוכח דדוקא מר"א מקשה ולא מדרבנן
ולישב זה נראה לי, דהנה לכאורה משמע דעתה יש תנאי בי"ד דלא לימא לשמו דילמא אתי למימר שלא לשמו, א"כ עתה אין מצוה שיחשוב לשם הששה דברים שמא יטעה, דמה בדבור אפשר שיטעה, מכש"כ במחשבה, וא"כ תקשה דברי הרמב"ם בפ"ד מהלכות מעשה הקרבנות הלכה י"א ז"ל וצריך שתהי' מחשבתו בשעת שחיטת העולה לשם ששה דברים לשם הזבח כו' ואם שחט סתם כשר כמו שבארנו והשוחט חטאת ואשם צריך שתהי' מחשבתו לשם אותו החטא שבא עליו, ואפשר שסובר הרמב"ם דרבנן ור' יוסי פליגי בזה, אם צריך שתהי' מחשבתו לזה, דרבנן לא סבירא להו התנאי בי"ד דלא לימא, והלכה כחכמים, ואף דמוכיח מר' יוסי דבסתמא כשר משום דמדר' יוסי נשמע לרבנן דבזה אם מסתמא כשר לא נחלקו, אכן בפירוש המשניות איתא שהלכה כר' יוסי, אמנם בפירוש המשניות הרמב"ם מפרש שהת"ק ס"ל דצריך שיחשוב בעל הקרבן ג"כ באלו הששה דברים ור' יוסי פליג ואמר שתנאי בי"ד שאין הולכין אלא אחר מחשבת העובד בלבד, ולפיכך דברי האומר בעלים מפגלין נדחו. ולכאורה פירושו נסתר מגמ' דילן דמוכיח דבסתמא כשר והכי הא קאי בשוחט ואעפי"כ אמר דתקנו דלא לימא לשמו