לבוש מרדכי על יבמות ל

בקדושין אם יאמר ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה הוי מתנה על מה שכתוב בתורה. ולכאורה הא חיובים אלו דוקא בנשואה ולא בארוסה, ועכצ"ל דזהו דין הקדושין, שמחויב בהגעת הזמן לישא אותה ולתת לה שאר כסות ועונה, נמצא דכשמגיע הזמן אז היא כבר מסורה לו לחופה, ורבנן כשאמרו דאין ארוסה אוכלת משום שמא תשקה. אמרו שלא תאכל מדין קנין כספו, אלא מדין טהור בביתך, וסוברת משנה ראשונה דבהגיע הזמן דהויא כמסירה לחופה מקריא בביתך, אלא דפריך שם בדף נ"ז כיון דגם בהגיע הזמן יש לחוש שמא תשקה א"כ מאי הועיל בתקנתן למשנה ראשונה, ומשני דוכתא מיחד לה ואין לחוש שמא תשקה, אבל מה שאוכלת הוא משום טהור בביתך, דאילו לא היתה אוכלת רק מדין קנין כספו, לא היתה אוכלת אף בהגיע הזמן, דלא פלוג רבנן בארוסה באיזה מקום היא יושבת, ותקנו דאשה לא תאכל מטעם קנין כספו ורק מדין ביתך (ועיין ירושלמי כתובות פ"ה סוף הלכה ד')

והנה בדין דהפרת נדרים ג"כ תלוי בדין ביתך, כדכתיב ואם בית אישה נדרה, וכן כתבו בתוס' שם כתובות דף מ"ח, דהא דאמר שמואל מסירה לחופה מהני לירושתה, לא בעי לאפוקי הפרת נדרי', דגם לענין הפרת נדרים מהני המסירה לחופה

לפי זה מיושב מה שאמר רבה דמשנה ראשונה ור"א אמרו דבר אחד, דכמו דמשנה ראשונה סברה דע"י הגעת הזמן הוי כמסירה לחופה ומקריא ביתו ואוכלת מטעם טהור בביתך, ה"נ סבר ר"א דמיפר נדרי', דמקרי' בית אישה נדרה, ואביי דחי, דילמא משנה ראשונה סברה דהגיע הזמן לא מקריא ביתך, אלא לענין לאכול בתרומה בזמן הזה דרבנן, אבל לתרומה דאורייתא ולהפרת נדרים גם משנה ראשונה מודה דעדנה לאו ביתו מקרי, וע"כ לא אמר ר"א אלא משום דכל הנודרת ע"ד בעלה נודרת, וכן האי סוגיא דאמרה דממשנה דאמרה לעולם היא ברשות האב עד שתכנס לרשות הבעל לנשואין מוכח דהגיע הזמן עדנה אינה אוכלת בתרומה, היינו ג"כ משום דסברה דלמשנה ראשונה בהגיע הזמן אוכלת מטעם כל טהור בביתך, דחשיב כמסירה לחופה, ומשנה זו אמרה דכל זמן שלא נכנסה היא ברשות האב, הרי מוכח דאין אוכלת עד שתכנס לחופה, דהרי משנה זו סברה דבהגיע הזמן לאו ביתו מקריא, ורבנן הרי תקנו שלא תאכל מטעם קנין כספו אלא מטעם ביתך, והנך סוגיות יסברו כהאי לישנא דהטעם משום סמפון על משנה אחרונה אמר רב שמואל בר יהודה ולא עולא, דהרי איתא שם בדף נ"ח אמר עולא ואיתימא רב שמואל בר יהודה משום סמפון, והנך סוגיות יסברו כהאי ואיתימא דר' שמואל בר יהודה אמר זה

ג) ולפי דברינו יתיישבו קושיות תוס' לקמן בדף ס"ז ד"ה קנין כספו אמר רחמנא והאי קנין דאחיו, והקשה ר"ת הא למשנה ראשונה דאעפ"י היכא דאכלה בחיי הבעל אכלה נמי בחיי היבם, דהרי איתא שם, ואפילו כולן בפני הבעל חסר יום אחד בפני היבם. משמע כולן בפני הבעל כיון דאכלה בפני הבעל אוכלת בפני היבם, ועוד דתניא בתוספתא, זו משנה ראשונה אבל רבותינו אמרו אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה ולא היבמה עד שתבעל משמע דלמשנה ראשונה אוכלת, ובירושלמי דפרק אעפ"י, הגיע זמן ולא נישאו או שמתו בעליהן אוכלת משלו ואוכלת בתרומה, וע"כ בלא ביאה, דאי אחר ביאה פשיטא, וע"כ מדייק ר"ת דהאי דרשא דקנין כספו אמר רחמנא ולא קנין דאחיו אסמכתא בעלמא היא ומדאורייתא אף יבמה אוכלת בתרומה, אכן הקשה ר"ת א"כ אמאי טעמא דמשנה אחרונה דאין היבמה אוכלת בתרומה עד שתיבעל, הא כיון שכבר היתה נשואה א"כ ליכא למיחש לסמפון, עוד הקשה בתוס' כתובות דף נ"ח, א"כ הא דקאמר ביבמות בפרק אלמנה, גבי הא דתנן היבם פוסל ואינו מאכיל, אי בת כהן לישראל פסיל לה מושבה אל בית אבי' פרט לשומרת יבם, הו"ל למימר דהא קנייה כדאמר התם גבי אירוסין

ולישב כל הקושיות האלו נראה לי, דהנה למ"ד יש זיקה הא ביארנו דשומרת יבם ג"כ מין נשואין הוא, וכמו שיש כמה גווני בעניני נשואין, אירוסין, וכניסה לחופה, ונשואין, ה"נ יש עוד מין אישות שומרת יבם והתורה אמרה בית אחיו, א"כ אמרה התורה שהוא עדנה בית אחיו, דעדנה לא נסתלק מהאי בית, ושייכא להאי בית, לפי זה למ"ד יש זיקה דאמרה התורה יבמה יבא עלי' בע"כ, הוא משום דלהא שיוכל לבוא בעל כרחה מסרה התורה אותה להאחין, והוי כמו מסירה לחופה, דכמו שמסר האב מקריא ביתו של בעל מפני שמסורה לו לבוא עלי', ה"נ כשמסרה התורה לו לבוא עלי' בע"כ הויא ביתו וכדחזינן דקראה התורה בית אחיו, שהיא עתה של בית אחיו הזה, אכן אם נימא אין זיקה לא נעשית כלל של הבית, והא דקריא רחמנא בית אחיו, הפירוש שהיתה בחייו ביתו, ומה דאמרה התורה יבמה יבא עלי' בע"כ, הוא דינים שאמרה התורה שאף אם בא בע"כ קנאה, אבל לא מטעם שהיא שלו לזה

והנה משנה ראשונה סברה דהיכא דלא אכלה בחיי הבעל היינו שלא הגיע הזמן אז לא מקריא בית אחיו, והא דארוסה זקוקה ליבום ילפינן מקרא דהחוצה לרבות ארוסה, וכדאיתא לקמן בדף י"ג וכדאיתא ביומא, ועיין בתוס' ד"ה לרבות, ובודאי בארוסה לא עדיף זיקת היבם מהבעל, דלאלומי מבעל לא אמרה התורה, ואם לא מקריא בית אחיו, בודאי דמה שהדין שאם בא בע"כ קנאה הוא רק דינים. לא שתהא מקריא ביתו, וא"כ יבמה כזו דלא הויא בית אחיו, ורק מדין כספו היתה אוכלת, אם נעשית יבמה אינה אוכלת מן התורה, שהרי קנין כספו אמר רחמנא ולא קנין דאחיו, אכן כל זה אם לא היתה אוכלת בחיי הבעל, אבל אם הגיע הזמן בחיי הבעל, דאז למשנה ראשונה היתה כבר אוכלת מטעם ביתו, וגם בנפלה לפני היבם אוכלת אחרי דגם עתה היא בית אחיו, ומה שבידו לבוא עלי' בעל כרחה הוא, דהיא שלו לזה, ומקריא ביתו, והא דהביא קרא דקנין כספו אמר רחמנא אף דלמשנה ראשונה אף ארוסה אינה אוכלת, לאשמעינן דהיכא דאינה אוכלת בחיי הבעל