לבוש מרדכי על מנחות קמח

שאינה מקודשת שלא תפסל בלינה, והקשה בתוספ' הא כלי שרת אין מקדשין שלא בזמנן. אכן לדברינו הא מקדש שלא בזמנן' ורק היכא דאין זמנה לקרב אינה מקודשת קדושה לקרב. וא"כ במים לשאיבה דכתבו התוספ' בתענית דף ב' דיכולין לנסך בלילה. א"כ הוי זמנן דבקדשים הלילה הולך אחר היום ואין מחוסר זמן לבו ביום כדאיתא בזבחים דף, וא"כ קדשו המים בחבית המוקדשת אף בערב סוכות קדושה גמורה לקרב' וא"כ אם ישהו אותם עד תמיד של שחר דאז הי' דרך לנסך דאין מנסכין מים אלא בתמיד של שחר (אף דבדעיבד יכולין לנסך כל היום. ואף בלילה וכדאיתא שם בתוספ') יפסלו בלינה, וכן לא קשה קושית התוספ' במנחות דף נ"א ד"ה איפסלא לגבי חבית כה"ג דהתם הא מקריבין אותם בכל יום א"כ כל יומם זמנם וקדשו קדושה גמורה לקרב ונפסלות בלינה

והנה כלי שרת מה דמקדשין הוא דוקא דבר שמצותו אבל דבר שאין מצותו אין מקדש, ולפי זה לא קשה קושית הלח"מ, כיון דס"ל להרמב"ם דעשרון נתקדש איך פסק הרמב"ם דשתי הלחם לישתן ועריכתן בחוץ אכן כל המנחות מצותן המנחה ומנחה נקראת אף אם היא סולת, וא"כ העשרון מקדש, ואף במנחת מאפה, וכן במנחה על מחבת המצוה מנחה על מחבת וא"כ מצותה תיכף משעת נתינת הקמח. אבל בשתי הלחם ובלחם הפנים עיקר מצותה לחם ולחם כ"ז שלא קרמו פניו לא מקרי לחם, ורק כשקרמו פני' אז מצותה. ואז נקראת מנחה חדשה, משו"ה עשרון לא מקדש ורק תנור מקדש כשקרמו פני', וכמפורש במס' מעילה קרמו פני' הוכשרו לפסול בטבול יום וכו' ומדויק מאד לישנא דגמ' דקאמר ודילמא עשרון לא מקדש תנור מקדש, ולדברי הלח"מ דס"ל דמשני דעשרון לא נתקדש הו"ל למימר ודילמא עשרון לא נתקדש, אלא ע"כ דלמ"ד מדת יבש נתקדש אין חילוק בין תנור לעשרון. ורק דפריך ודילמא עשרון לא מקדש. פירוש כיון דמצותה לחם א"כ עשרון לא מקדש. אבל תנור מקדש דבתנור הוי לחם

והנה לפי דברינו דכלי שרת שלא בזמנן מקדשין רק קדושה אבל לא להקרבה כיון דלאו זמנן הוא א"כ לא נפסל בלינה כיון דלא נתקדשה קדושת הקרבה, אלא כיון דתנור מקדש, א"כ דין הוא שמאז הוי מצותה וצריך לקדשה, וממילא ע"כ בעי שתהי' בפנים: דהרי כלי שרת אין מקדש אלא בפנים. משו"ה בעי דוקא שתהי בפנים. שהרי עתה נעשית שתי הלחם ונתקדש קדושת הלחם משו"ה בעי דוקא בפנים (ולדעתי מאי דפריך אפיתה בפנים אלמא תנור מקדש והקשה בתוספ' כיון דעדנה לא נפסלת ביוצא מאי בעי שתהי' בפנים ולדעתי זהו גופא דבעי בפנים כדי שתוקדש שהרי בחוץ אין מקדש) אבל אין דוחה שבת שהרי אף אם אפוה מאתמול לא נפסלת בלינה כיון דלא הוי זמנן, קדושתה להקרבה עדנה עד שיגיע זמנה וזמנה דוקא ביום. שבועות וכשישחטו הכבשים וא"כ פסק הרמב"ם פשוט ומבורר, אלא כל זה לדברי רבה, אבל רב חסדא בשבועות דפריך אלא מעתה תפסל בלינה ס"ל דאין לחלק דאם קדשה קדושת הגוף נפסלת בלינה וא"כ רב ששת דפריך ס"ל ג"כ כרב חסדא דאין לחלק דאם אפיתה בפנים הרי דתנור מקדש א"כ תפסל בלינה: וכן הוא סוגית הגמ' במנחות ק"ב דרבי ס"ל דתנור מקדש אף מאתמול ואי אפי מאתמול אפסל בלינה, ומאי דקאמר רבי' אין הלחם קדוש אלא בשחיטת כבשים הוא נענין קביעות. וע"ז קאמר רבא הקשה אדם קשה כברזל דהוא ס"ל דאין לחלק

אבל הרמב"ם ס"ל כסברת רבה בעצמו בשבועות וכדמוכח מכל הני סוגיות. דרבה ס"ל דשלא בזמנן לא נתקדשו קדושת הקרבה ומאי דקאמר רבי' אין הכבשים מתקדשים אלא בשחיטת הזבח הוא לענין הקדושה ולא לענין הקביעות וכדמוכח מסוגית הגמ' במנחות מ"ז דקדוש ואינו גמור. או קדוש ואינו ניתר א"כ שפיר פסק הרמב"ם דאפיתן בפנים ואין דוחין השבת דנתקדשו שלא בזמנן אבל לא קדושת הקרבה משו"ה לא נפסלו בלינה, כנלענ"ד. שוב מצאתי שרש"י במעילה על מתניתן דקרמו פני' בתנור כתב רש"י דגרסינן רק קרמו פני' הוכשרו לפסול בטבול יום ובמחוסר כיפורים. אבל. לא בלינה, הרי דרש"י ג"כ ס"נ דאף דקדוש לפסל בטבול יום לא נפסל בלינה והיא כדברינו ולדעתי אף להנך דגרסי בלינה נוכל לומר דהכונה דכשקרמו פני' הוכשרו שיפסלו בלינה, היינו כשישחטו הכבשים לאפוקי כל זמן שלא קרמו לא יפסלו בלינה אף אם ישחטו. משום דלא לחם הוא: