לב חיים פלג'י חלק ב רפח

הרדב"ז החדשות סי' תק"ז וישנות סי' ק"ז ובס' פאת ים ד"ה ע"ג ד"ה רב אשי וכו' ובס' בית אהרן חא"ח די"ב ע"ב: ולדרוש על המת ד"ת בבית הקברות ביו"א נר' דהתר גמור הוא וגם ליקח בידו ספר לדרוש בו או את הדרוש אשר הוא דורש ומשום הוצאה חוץ למקום שלא יש עירוב ליכא בי"ט דמותר להוציא את השופר ואת הס"ת וכל מה שהוא לצורך כמבואר בא"ח סי' תקי"ח והרב נח"ל נר"ו דרש בבית הקברות ביו"ט ראשון של שבועות והטמין הדרוש תוך ארונו של מת מפתח ביתו עד מקום קבורתו: וביום טוב ראשון דיתעסקו בו עממים אם אירע שלא היו התכריכים שלובשים בו המת מוכנים וצריכים לחתוך וגם לתפור דהוי מלאכות האסורות ביום טוב מד"ת בודאי דלא הותר ע"י ישר' וכמ"ש בתשו' הרדב"ז בחדשות סי' תק"ז לאסור סחיטה שהיא מלאכה ביום א' לצורך המת יע"ש ואם אי אפשר לעשותו ע"י גוי אין איסור להלינו עד ליל יו"ט שני ויתעסקו בו ישראל: סימן רבי יעצוני כליותי כדי לבא לפרק זה בור"ר על ענין אמירת יעלה ויבא דבשבת ח"ה שמתפלל תפילת שבת ובעבודה אומר יעלה ויבא אינו מזכיר כ"א את יום חג פ' לבד ואינו מזכיר של שבת כלל כי כבר הזכיר של שבת וסיים ובירך מקדש השבת וכן בברכת המזון שכבר הזכיר של שבת ברצה והחליצנו. וכמו כן בר"ח שחל להיות בשבת שאינו מזכיר ביעלה ויבא בתפילה ובברכת המזון של שבת כמ"ש הראשונים הגאונים ורש"י וא"ח וכלבו וס' תניא ואבודרהם והרא"ש והמרדכי בשבת פ' ב"מ והטור ומרן בש"ע א"ח סי' תכ"ה וכתב בב"י בדפוס ברלין שכן המנהג יע"ש ודין זה הוא מוסכם מכל הפוסקים ואין בזה מחלוקת כלל זולת ביו"ט שחל להיות בשבת כי מזכיר של שבת באתה בחרתנו עכ"ז כשאומר יעלה ויבא רוב הפוסקים הסכימו שלא להזכיר של שבת אלא שהרט"ז בא"ח סי' תרפ"ז ס"ק ב' יצא לישע לקיים ס' מ"ד שיאמר של שבת גם ביעלה ויבא כמבואר שם וכן כתב הרב פרי מגדים בא"ח סי' תכ"ה במ"ז סק"א וז"ל בט"ז כ' ביו"ט בשבת יש מחלוקת אם יזכיר ביעלה ויבא שבת משא"כ בר"ח בשבת ולכ"ע אין מזכיר שבת ביעלה ויבא יע"ש ושם בסי' תפ"ז סק"ב כתב וז"ל ומנהגנו שאין מזכירים של שבת ביעלה ויבא וה"ה בשבת של ח"ה אין מזכירין ביעלה ויבא של שבת דיש בו טעם הרא"ש וטעם המרדכי וביו"ט שבת שכבר הזכיר שבת בפתיחה יע"ש והמנהג בעירינו הוא שלא להזכיר ביעלה ויבא בשבת ח"ה ור"ח כפי דעת כל הפוסקים אין חולק בדבר וביו"ט שחל להיות בשבת שהוא מחלוקת אם מזכיר של שבת ביעלה ויבא והסכמת האחרונים שאינו מזכיר כמ"ש הרב באה"ט שם בסי' תפ"ז סק"ח אנחנו מנהגינו להזכיר של שבת גם ביעלה ויבא וכמו שהכריח הרט"ז וא"כ מ"ש בסידורים בח"ה של שבת ובר"ח שחל להיות בשבת ביעלה ויבא את יום השבת הזה הוא טעות גמור כמבואר שאין להזכיר של שבת לא בח"ה ולא בר"ח והוא ברור: סימן ריג מהבן יקיר כי ביצחק יקרא הי"ו אכי"ר. עמדתי בא'ר לבאר אם יש קדימה ללוי לפני ישראל אפי' בזמן הזה או לא. מראש מקדמ"י נקדמה משנה שלימה ששנינו בפ"ג דהוריות די"ג ע"א כהן קודם ללוי לוי לישראל וכו' וכ' הרב באר שבע ז"ל בירושלמי אמרו לוי קודם לישראל לוי לאו ישראל הוא א"ר אבין בשעת הדוכן שנינו ע"כ וכה"ג איתא בירושלמי דנזיר פכ"ג גבי לוי וישראל יטמא ישראל לוי לאו ישראל הוא א"ר אבין בשעת הדוכן שנינו משמע דהשתא דליכא דוכן אינו קודם לישראל וכן פירש"י בהדיא בחומש (פ' ראה) בפ' השמר לך פן תעזוב את הלוי כל ימיך על אדמתך וז"ל על אדמתך אבל בגולה אינך מוזהר עליו יותר מעניי ישראל ע"כ. וחפשתי לדעת מניין לו ומצאתי בספרי שדרשו כן על אדמתך ולא בגולה ע"כ אבל הפוסקים לא חילקו בין זמן לזמן אלא פסקו כסתם משנה שלנו כיון דבגמרא דידן לא חלק בין זמן לזמן ע"ש ותימה על גדול שכמותו ועוצם בקיאותו איך עשה עצמו אשר לא ידע את יוסף מרן הקדוש זל שכבר נתעורר בזה בב"י חי"ד סי' רנ"א דאחר שהביא משנתינו זאת שרטט וכתב ובירוש' אמרו לוי קידם לישראל לוי לאו ישראל הוא א"ר אבין בשעת הדוכן שנינו משמע דהשתא דליכא דוכן אינו קודם לישראל אבל בת"ד מדלא כתב כן משמע דס"ל דאין לחלק בין זמן לזמן וכן נראה דעת הפוסקים שלא חילקו א"ד ז"ל. וכונת אומרו וכן נראה דעת הפוסקים שלא חילקו ר"ל וכן נראה דעת הפוסקים שהבינו בכונת ת"ד דס"ל דאין לחלק בין זמן לזמן מדלא כתבו כלשון הירוש' ומשו"ה הפוס' לא חילקו בין זמן לזמן כיון דת"ד לא ס"ל כן דהיכא דפליג ת"ד עם הירוש' כגמ' דידן פסקינן שהוא בתרא כמ"ש מוה"ר כנה"ג בחא"ח בכללי דרכי הפוסקים אות ג' משם הרי"ף והרש"ך והרמ"ץ והרב"ז עי"ע ואם איתא דס"ל כהירוש' הוה מייתי לה ת"ד להך סברא דהירוש' ולא הוה שתיק מינה ועיין בס' יד מלאכי ח"ב בכללי שני תלמודים אות ב' ואות ד' יע"ש כי על כן לא ידעתי מה לו כי יצעק הרב מג"א זל בסי' ר"א סוף סק"ד על הפוסקים שפסקו בי"ד דלא כהירוש' דפרקין והניחו בצ"ע. כל כי האי מילתא דעת הדיוט כמוני איני יכול להולמו מה זו תמיהא אחר דמרן הרב"י והרב באר שבע ביארו היטב דהפוס' פסקו כת"ד שהוא עיקר דס"ל דאין חילוק בין זמן לזמן ואיהו גופיה הרב מג"א זל זכר עשה למ"ש מרן הב"י כיע"ש הגם שנאמר דמ"ש וכמ"ש הב"י שם ר"ל וכמו שפסק הרב"י בש"ע שם בסי' רנ"א ס"ט עי"ש מ"מ קשה מה שלא שלטו מאורות עיניו במ"ש בב"י עצמו שם. ומ"ש דהא רש"י פ' ראה כתב ג"כ כן וכ"ה בספרי שם ל"מ חדא דרש"י הוא מפרש ואינו פוסק לפום דינא ועוד דרש"י נמשך אחר דרשת הספרי דדרשי הכי כנ"ל אע"פ שאין ההלכה כן כנודע דלא שבקינן משמעות דמשמע מת"ד מפני הספרי וכמ"ש במ"א בס"ד. וח"ד מפרש בעל אדמתך פי' אחר וכמו