לשון חכמים, חלק שני לה

תיקון לאשה שהיתה סיבת מיתת בנה

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֲרֵֽינִי לְפָנֶֽיךָ בְּתַעֲנִית יָחִיד לְמָחָר מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכוֹכָבִים לְכַפֵּר בַּעֲד אמתך האשה פב״פ:

וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁיִּהְיֶה חָשׁוּב וּמְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה לְפָנֶֽיךָ חֶלְבִּי וְדָמִי שמתמעט בְּתַעֲנִיתִי למחר כְּאִלּוּ הִקְרַבְתִּיו עַל־גַּבֵּי מִזְבַּחֲךָ הַקָּדוֹשׁ וְתִמְחֹל וְתִסְלַח וּתְכַפֵּר לאמתך פב״פ על אשר היתה סיבה וגרמא למיתת בנה פ׳ ועל כל מין חטא ועון ופשע שחטאה ועותה ופשעה לְפָנֶֽיךָ׳ אֵ֕ל נָ֛א רְפָ֥א נָ֖א לָֽהּ לגופה ולנפשה ורוחה ונשמתה. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

בלילה ילמדו משניות קריאי מועד וסבא דמשפטים ואדרא זוטא. וקודם הלימוד יאמר בקשה זו

לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, הריני בא ללמוד בַּלַּֽיְלָה הַזֹּאת, במשנה ובסתרי תורה למנוחת ועילוי נפש הילד פב״פ, וגם לְכַפֵּר בַּעֲד אמו פ׳ אם היתה סיבה וגרמא למיתתו כי אתה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן וּמַּרְבֶּה לִסְלֹחַ, וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ: ב״פ

ביום ילמדו תהלים ב״פ ותנ״ך של קריאי מועד. וקודם הלימוד יאמרו בקשה הנזכר ויתחילו ללמוד בתורה הקדושה. ואחר הלימוד יאמרו

יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁיִּהְיֶה חָשׁוּב וּמְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה לִמּוּדֵֽינוּ בְּתוֹרָֽתְךָֽ הַקְּדוֹשָׁה הַיּוֹם הַזֶּה וְיִהְיֶה חָשׁוּב וּמְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה לְפָנֶֽיךָ חֶלְבִּי וְדָמִי שֶׁנִּתְמָעֵט בְּתַעֲנִיתִי הַיּוֹם הַזֶּה כְּאִלּוּ הִקְרַבְתִּיו עַל־גַּבֵּי מִזְבַּחֲךָ הַקָּדוֹשׁ וְתִמְחֹל וְתִסְלַח וּתְכַפֵּר לאמתך פב״פ על כל חטא ועון ופשע וגם תמחול וְתִסְלַח וּתְכַפֵּר לה על אשר היתה סיבה וגרמא למיתת בנה הילד פ׳ וברוב רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ תעשה מנוחה ועילוי לנפש הילד פ׳ בנה אֵ֕ל נָ֛א רְפָ֥א נָ֖א לָֽהּ. ב״פ

ויתקעו בשופר תשר״ת תש״ת תר״ת: