ליקוטי חבר בן חיים ד קצד

דרוש לפ' בלק תרל"ט (יישוב פיעש): בילקוט ע"פ וירא בלק זש"ה והרשעים כים נגרש אתה מוצא ישראל נמשלו לחול כדכ' והי' מספר בני ישראל כחול ונמשלו או"ה לים שנ' הוי המון לאמים כהמת ימים יהמיון והם מתימצים על ישראל והקב"ה מתיש גבורתם לפניהם אמר ישעי' והרשעי' כים נגרש הגל הראשון אומר עכשו אני מציף את העולם כיון שבא לחול כורע לפניו לא הי' לו לשני ללמוד מן הראשון כך עמד פרעה על ישראל והפילו הקב"ה לא הי' לו לעמלק ללמוד מן פרעה וכן בלק לא הי' לו ללמוד מן סיחון ועוג אלא בא להתגרות על ישראל וישלח אחר בלעם: אמר הכ' כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה הענין הש"י מגדל לרשעי' בעוה"ז למען יהי' להם יד להוציא רשעתם מכח אל הפועל ואז יד ה' נוססה בהם ובפועל כפיו נוקש רשע נמצא הרשע הזה אשר כל מזמותיו כי אין אלקים שופטים בארץ הוא יהי' לאות ולמופת למען ידעון שדון והיינו כל פעל ה' אפי' גדולת הרשע למענהו וגם רשע ליום רעה כי לולי עשה הרשע הזה גדול לא היה לאל ידו ורוחו להוציא רשעתו אל הפועל ואמנם בעת ישמרו עם ב"י תורת ה' ובית ה' עומד על כנו ועשרה נסים נעשו בו גם זולת הרשעים יוודע שם ה' בעולם וז"ש הכ' מקולות מים רבים המה הרשעים כד המ' אשר כהמון ימים יהמיון ואם אח"כ הש"י עושה בהם דין אדיר במרום ה' אבל בעת אשר עדותיך נאמנו מאוד ולביתך נאוה קדש אזי ה' לאורך ימים וא"צ לא לרעש ומורא הרשעים ולא לעשות בהם דין והנה ביאר ישעי' כי אחרי כי הרשע הזה לכך נוצר למען יתראה עז וגבורת ה' על ידו הרי הוא פני ה' כיום הזה כו' הבורא ית' להראות גבורתו כמ' ירמי' אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים ומים לא יעברו פיו וע"י הסער אשר יסתער בים יוודע עז ה' כן הוא הרשע הזה והנה באמת בעת הצלחת הרשעים טרם יבא שמשו מי שאין לבו שלם עליו יכשל ברעה לאמור אם יש אלקים שופטים בארץ וז"ש ישעי' והרשעי' כים נגרש לתכלית זה אשר ברא ה' את הים להראות גבורותיו כו' יורדי הים באניות המה ראו מעשי ה' כן הרשע הזה פעל ה' למענהו השקט לא יוכל אם גם ירצה הרשע להיות שקט לא יוכל כי לא נברא לזה כ"א להודיע לבני האדם גבורותיו ואמנם ויגרשו מימיו ע"י הסערה רפש וטיט וכן הרשע ישחית בשחותי בני אדם הפחותים המכונים ברפש וטיט אבל באמת אין שלם אמר אלקי לרשעים ה' צוה עלי' שלא ינוחו למען על ידם נודע ה' משפט עשה והנה אמר הכ' ולא אבה ה' אלקיך לשמוע אל בלעם ויהפוך ה' לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלקיך הענין נ' דארז"ל וישם ה' דבר בפי בלעם חד אמר רסן וחד אמר חכה הכוונה דבלעם זה התחיל תחלה בשבחן של ישראל ובנסים שנעשו להם ורצה לסיים בגנותן לאמור אחרי כל הטובות הגדולות האלו עד שהמלך במסבו כרדי נתן כיחו וה' סגר פיו והטוב קיבל ממנו והרע לא יצא וזה ולא אבה לשמוע אל בלעם הגנות שרצה לספר ועי"ז ויהפך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלקיך דמה שסגרו פיו מלדבר קשות היינו הרסן ואח"ז גם טוב לא רצה לדבר ובא חכה לתוך פיו והוצרך לספר בשבחן והיינו החכה ולא די שלא הפסיד בלעם לישראל כ"א אדרבא הודיע גדולתן של ישראל בעולם וזה שוב והרשעים כים נגרש כי בלק הי' וללמוד מסיחון ועוג ולא למד: מילי דאגדתא שאמרתי בקהל ערלוי יום ד' ח' אלול תרל"ט אחרי כלות שנה תמימה מעת עבר עליהם שטף מים רבים ושתו אבן פנה לביה"כנ מקהל שומרי דת שמה: תנן התם מקום שנהגו לכפול יכפול ופי' בגמ' רבי כופל מאודך ולמטה ונ' טעם הכפילה לעורר כי יש בפסוקים אלו ב' פירושים ונבאר בע"ה אמר אודך כי עניתני ותהי לי לישועה הכוונה הפשוטה כי השם ית' מייסר האדם מחמת אהבתו אותו וכמ"ש כאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מיסרך הרמז ע"ז כי רגע באפו בערב ילין בכי ולבקר רנה וז"ש אודך כי עניתני ותהי לי לישועה ע"י שהיית לי לישועה אמכם א"כ הי' לו לכתוב והיית לי לישועה אבל יש עוד דברים בגו כי תכלית היסורים שישוב האדם מדרכו הרעה ואם ככה יעשה נתקיים בו טוב כעס משחוק טוב כעס שכועס הש"י על הצדיקי' בעוה"ז כי ברוע פכים ייטב לב וז"ש אודך כי עניתני ותהי לי הייסורין והעניות ה' לי לישועה אמנם באמת עיקר הכ' קאי על עמדינו בגלות זה כאלפים שנה בקירוב ואמנם מה הי' כח עמידתינו באמונה זו אמרו במ' איכה משל למלך שנשא מטרונה ולאחר הנישואין עזבה והלך לימים רבים למה"י והיו שכינותי' מכעיסות אותה כי המלך מאס בה ולא ישוב עוד אלי' והיא נכנסה לביתה וקראה שטר כתובתה כמה נכסים ומדינות כ' לה המלך ועי"ז התנחמה ובטחה בבעלה ובשוב בעלה המלך השתומם על אמונתה והשיבה לו ע"י כתובתך התנחמתי וכן אנחנו עם ב"י בקראינו הנחמות שהתנבאו כל הנביאים עלינו ובראשם הד' נחמתות והיו מלכים אומניך וגו' נקוה לה' ולא נסוג אחור ממנו וז"ש אודך כי עניתני ותהי לי לישועה ומה הי' לי לישועה כי הבטחתני אבן מאסו הבונים אבן ישראל אשר אמרו בגוים לא יוסיפו לגור היתה לראש פנה אבל לכאורה מה בטחונינו הלא כבר היינו עליון על גויי הארץ ונתקיים בנו וישמן ישרון ויבעט שמא ח"ו יעלה שוב כזאת עלינו ואמנם כל מה שמעדו רגלינו ה' יען האומות אשר סביבותינו הלכו איש אחרי הבלו ונתפתינו אחריהם אבל לע"ל ילכו עמים ויאמרו כי מציון תצא תורה וכל העמים יהפך להם שפה ברורה לעבדו שכם אחד ולא יהי' עוד מכשול עון וז"ש ותהי לי לישועה לע"ל ע"י כי אבן תוה"ק אשר עד עתה מאסו הבונים כוון בזה לחכמי א"ה הבונים בשכלם וסבורים גם בעניני אלקות להבין ולהשכיל ועי"ז מאסו תוה"ק אבל לע"ל היתה לראש פנה ואמר עוד טעם אחר למה לע"ל לא יארע לנו עוד מכשול עון כי עד עתה כל הטוב שהשגנו עכ"פ פעולתינו השתתפה בזאת ואמרנו כוחינו ועוצם ידינו עשה לנו חיל אבל לע"ל אשר אנחנו כהני ה' נקרא ועמדו זרים ורעו צאנינו לא תהי' זאת לנו לפוקה ואמר עי"כ אבן מאסו הבונים היתה לראש ולא פחתה ועלתה