ליקוטי חבר בן חיים ד קצב

וז"נ כוונת הכ' ויקנאו למשה במחנה לאהרן קדש ה' הכוונה משה שהי' מלאך בעיני' אמרו עליו מה לזה במחנה בני אדם ואהרן שהי' אוהב שלום ואוהב הבריות אמרו עליו וכי זה קדוש ה' ההולך מבית לבית לעשות שלום בין איש לאשתו ואמנם במיתת משה ראו כי גם הוא ילוד אשה וראו עד היכן יגיע האדם ע"י פרישתו וקדושתו נמצא ע"י מיתתו נודע שנולד משה כשאר בכי אדם ולא הי' מלאך ורב טוב פעל במיתתו ע"י שהי' ילוד אשה כשאר בני אדם והיינו בז' אדר מת משה ובז' אדר כולד משה וזה שכפלו רז"ל גם מיתתו עוד הפעם: לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם כאשר קים עליהם מרדכי היהודי ואסתר המלכה וכאשר קימו על נפשם ועל זרעם דברי הצומות וזעקתם וד' רוב המפרשים דקאי על ד' תענותי' וצריך ביאור מה ענין זה לכאן ארז"ל אמר רבא חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי המוקשה ביותר בענין המגילה הוא מה הי' כוונת מרדכי במה שגזר להשמיד שונאי ישראל ולא הי' די לו במה שבטלה הגזירה ויותר מזה בעיר קרית מלך לא הי' די לו בהריגת שונאי ישראל יום אחד כ"א הוסיף עוד יום א' תנן באבות שמואל הקטן אומר פי' הר"ב כי פסוק זה הי' מרגלא בפומי' בכפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך וגו' הענין אמר הכ' לא תשנא את אחיך בלבבך ומי כעמך ישראל גוי אחד ואמנם כלפי שאמרה תורה כי תראה חמור שונאך פי' רז"ל אם רואה אדם דבר עבירה בחבירו והוכיחו ולא שמע בקולו מצוה לשנאתו וכן אמר דהע"ה הלא משנאיך ה' אשנא אבל השנאה הזאת צריכה להיות רק על המעשים כמ' הכ' יראת ה' שנאת רע אבל לא על הרשע עצמו ואמר הכ' בנפול אויבך אל תשמח ואמר באבוד רשעים רנה והיאיך יתקיימו שני כתובי' הללו הענין הרשע אשר הש"י היודע מחשבות אדם יקוה ממנו כי עוד ישוב לדרך טובה מדכאו ביסורין למען ישוב מדרכו הרעה אבל כאשר יראה הש"י כי אין תקוה עוד מרשע זה יאבדנו מן העולם ומעתה באבוד רשעים רכה כמ"ש רז"ל במ' סנהדרין כל זמן שהרשעים בעולם חרון אף בעולם נסתלקו מן העולם נסתלק חרון אף ומן העולם ואמנם בנפול אויבך אל תשמח כי אחרי שלא נאבד כ"א נפל עדן סופו לקום ואף אם בעת נפלו נכשל ולא יוכל לקום מיד אל יגל לבך כי עדן יש תקוה לאחריתו ואם אתה שעח יראה ה' כי לא ברעתו תשנאהו כי אם שנאת גופו וזה ירע בעיני ה' והשיב מעליו אפו ע"ד שפי' המפ' והנה אחר תליי המן וביטול גזירת המן עדן לא בטח לב מרדכי באחשורש זה אחרי אם גם המן איננו היו עוד כמה רבבות שונאי ישראל ומי יודע בין היום בין למחר להיכן יטו לב המלך וראה כי מן ההכרח לאבד כל שונאי ישראל ולקיים הגו רשע לפני מלך ויכון בחסד כסאו וכתבו מכתבם להשמיד כל שונאי ישראל ואמנם בשושן קרית מלך רב מקום המשפט שמה הרשע שמה נשתיירו עוד שונאי ישראל ביום ראשון ונפלו ההריגה גם ביום שני ולהורות כי עיקר הישועה הי' בהריגת שונאי ישראל קבעו למשתה ושמחה ימי הפורים ימים אשר נחו בהם מאויביהם ולא יום ביטול הגזירה וזה פי' מ' רז"ל חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי והנה ביטול הגזירה נקרא ברוך מרדכי והריגת הרשעים היינו ארור המן ואחרי כי לאו כל מוחא סבול דא וכי מה שמחה בארור המן הלא השמחה היא בברוך מרדכי ארז"ל דחייב לבסומי עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי מה בין שמחה זו לזו וכבר כ' היו"ל כי מ"ש וקבל היהודי' את אשר החלו היינו יום ביטול הגזירה כ"ג סיון עשו מעצמן יו"ט ומרדכי ואסתר גזרו לקיים אותן ימי פורים שקים מרדכי ואסתר כי המה הקרובים למלכות וידעו גודל הנס בהריגת הרשעי' האלו וסמכו לזה ענין הד' תעניתים כי הד' תעניתים המה מן חורבן ביהמ"ק כי יאמר אדם אבותינו חטאו ואנחנו מתענים נאמר לו כי בחרבן הי' העיקר החילול ה' כמ' אסף אלקי' באו גוים בנחלתיך וגו' ואמנם בעת יעשה ה' נקמה ברשעים נודע ה' משפט עשה יתקדש שמו כאלו הי' ביה"מ בנוי כו' הכ' ונקיתי דמם לא נקיתי וה' שוכן כאלו ה' שוכן בציון וז"ש הכ' כאשר קימו דברי הצומות בשביל חילול ה' יקיימו ימי הפורים על קידוש ה' ויה"ר שיתקיים ב"ב ונקיתי דמם לא נקיתי וה' שוכן בציון א"ס: דרוש לחינוך ביהכ"נ ביישוב טארדעשקעד שבת פ' ויצא תרל"ג: בילקוט בלק מה טבו אהליך וגו' ככחלי' נטיו מה נחלים ב"א יורדין לתוכן טמאי' ועולין טהורי' כך ביהכ"נ אדם נכנס לתוכה מלא עונות ויוצא מלא מצות: וברבה וילקוט פ' ויצא וירא והנה באר בשדה זה ביהכ"נ והנה שם שלשה עדרי צאן אלו ג' קרואים כי מן הבאר ישקו ששמעין את התורה והאבן גדולה זה יצ"ה ונאספו העדרים זה הציבור וגללו את האבן זה סה"ת שגוללין ושומעין דברי התורה והשיבו את האבן כיון שיוצאין יצ"ה חוזר למקומו: ארז"ל פ"ק דברכות תניא אבא בנימן אומר אין תפלתו של אדם נשמעת כ"א בביהכ"נ שנא' לשמוע אל הרנה ואל התפלה במקום רנה שם תהא תפלה פי' רש"י במקום רנה שאומרי' שם זמירות ותשבחות הכוונה לד' רש"י כשה כשהאדם עומד ומתפלל צריך בתחלה להכיר חסדי הבורא על דורות שעברו עלינו ויתן שבח והודאה על העבר ועי"ז שמכיר חסדי המקום הוא כדאי שתשמע תפלתו ודומה לזה ארז"ל תיכף לגאולה תפלה אחרי שהזכיר חסדי המקום על ישראל מעולם יעמוד ויתפלל וזה ענין ברכת השחר שתקנו לנו רז"ל שישמח האדם במה שהש"י פקח בבקר עיניו והתיר מאסרו והכין מצעדיו ומתוך הודאה זו יתפלל על העתיד כי מי שהוא כפוי טובה על העבר אינו כדאי שישמע הש"י תפלתו על העתיד זה תו"ד רש"י אבל עדן ק' מה ענין רנה זו לביהכ"נ הלא גם בביתו יכול לסדר זמירות ותשבחות קודם תפלה ונ' לפ' ע"ד אחר בנדקדק מ"ט קראו רז"ל לבית תפלתינו ביהכ"נ אמנם הענין עד"ז האדם המתפלל צריך לבטל ממחשבתו כל עניני מאויי העוה"ז וכל תפלתו לא תהי' רק שלא ייגע לריק ובבא יום פקודתו יהא תקוה לאחריתו והנה ההפרש בין המבקש חיים למען יעבוד ה' או העובד ה' שיתן לו חיים