ליקוטי חבר בן חיים ח נח

למיעבד שליח על זה דכל מה דאיהו לא מצי עביד שליח לא מצי משוי נמצא שהוא אינו מצווה על מ"ע של ואתם כתבו לכם וממילא דא"א לו לעשות שליח לאחר לכתוב לו להיות הוא יוצא במ"ע של ואתם כתבו לכם וכו' וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה ניקרי דמי דעביד מעשה כצ"ל נכון: סי' רצ"ט ק"ך סק"א ד"ה והילכך כשבטל הטעם וכו' דדרך בישול אסרו תורה עיי' חולין ק"ח ע"א וזה כוונת רש"י וע"ש בתוס' וק"ל ועיי' מ"ש תוי"ט ריש מס' שקלים: סי' ש"ה עיי' בס' נחלת שבעה סי' י"ב מס' לא ואילך וכלל כי שיעור הסלעים הם ה' לויט ושליש כסף צרוף שהוא ש"כ עשרים צוואנציגער שהם ששה זהובים וצ"ל ווינר קוראנד בזה"ז שכל מארק פיין שוה עשרים זהב ומארק היינו ט"ז לויט כסף צרוף ככתוב על המטבעות גולדין שטיק כ' איינע מארק פיין ושיעור קדושין משקל חצי שעורה כסף צרוף עולה שוויה חצי הוינר פפעניג אשכנז שהוא פחות מחצי ווינר קיסרית וכן קבלתי ג"כ מאדמ"ו ני' ועיי' פ' הזהב משנה ה' ופ"ד דמעשר שני מ"ג ברע"ב וק"ל: סי' שכ"ג ש"ך סק"ה ד"ה ולא יהי' נאסר העיסה וכו' עיי' בפני' במהרי"ו שטעמו דהא דאוכל והולך ואח"כ מפריש הוא מטעם בריר' דהוברר הדבר למפרע שזה הוא חלתי מעיקרו כמו ליקח יין בין הכותים וא"כ הי' אסור טעמו בטבל למפרע ע"כ ופריש פחות מק"א ע"ש אבל צ"ע דגם זה הוברר למפרע שהטעם הנמשך מהחל' אם העיסה הוא חולין והנמשך מהעיסה אל תוך החלה והיא חלה דהרי יכול להפריש מעט מצד זה ומעט מצד זה ולצרפם לשיעור חלה ועיי' הדברי' בביאור לקמן סי' שכ"ד בט"ז סקט"ו: בט"ז סק"ו עיי' נה"כ ועיי' חו"י סי' ק"ל שדוחה כל דברי הט"ז: סי' שכ"ד ט"ז סק"ה עיי' נה"כ שגם הוא הסכים להט"ז: סי' של"ה מחבר סק"א בהג"ה שני' וכו' וכן הסכים בחו"י סי' קמ"א דלא כט"ז וצ"ע למעשה ועיי' בנה"כ: סי' ש"מ ט"ז סק"ז ונ' אחר שבעה כן הוא בב"ח וכן בדין דאלו בתוך שבעה פשיטא דצריך לקרוע האמת שלשון זה צריך ישוב קצת מ"מ נראה כמ"ש ורבים שגו בזה: סי' שס"ד ש"ך סק"א וכו' עיי' תשו' נ"ש סי' כ"ט: סיימתי בעה"י מהדורא קמא של הגהית אמ"ו על היו"ד: הגהות על שו"ע אה"ע ממר"ן הגאון חתם סופר זי"ע. בענין אם תמצא לומר הלכתא עיין לח"מ פ"ד דאישות הל' ב' ופלוגתת הפוסקים עם הרמב"ם בכלל זה עי' בי"ש סי' קל"ז ס"ק ו' וע' כ"מ פ"ב דמתנות עניים הל' י"ג: סי' א' חלקת מחוקק ס"ק ה' שכ' להיפך נ"ב ולפע"ד י"ל בימים קדמונים שהיו כופים לישא אשה כמ"ש בשם הרא"ש ס"ק ד' א"כ י"ל ק"ו מה מי ששהה י' שנים כופים להוציא ק"ו שנכוף שלא ישא עקרה לכתחילה אלא דכופים לישא אשה הראוי להבנות ממנה אבל עכשיו שאין כופין רווק לישא אשה כלל א"כ פשוט שלא נכופו שלא ישא לשם ממון דמה בצע בהמניעה והלא ישב בטל לגמרי ויותר מזה דאפי' מי ששהה י' שנים שאם נכיף אותו להוציא קרוב לודאי שישא אחרת שהרי לא טוב לו להיות לבדו ומ"מ אין כופין להוציא כנלע"ד: שם בי"ש סק"ו עיי' במרדכי נ"ב פרק הבא על יבמתו סי' ג' ואגודה שם וראב"ן דף קכ"א עמוד ג': שם בי"ש ס"ק י"א כ' בח"מ יש להסתפק נ"ב עיי' בבני אהובה פט"ו מהלכות אישות: שם בהג"ה סעי' ו' אם אינו נ"ב ע' תשובתיי וע' עבודת הגרשוני סוף סו' ס"ח מייתי פלוגתא בכל ספק חרם: בי"ש באו"ד איני אלא דיבור כצ"ל: שם בי"ש ס"ק כ"א דררא דאיסורא נ"ב עיי"ש ועיי' תשובתי שם בהג"ה מזכה לה גט נ"ב ברור כל דיני חרגמ"ה ע' היטב תשובותי: שם ב"ש ס"ק כ"ג מיהא ב"ח כ' נ"ב עיי' יש"ש פ"ו דיבמות סי' ע"ב תשובה ארוכה וס"ל דגם בזה"ז החרם ממש כבימי רגמ"ה עיי"ש וע' תשובותי: (מבן מרן הגאון כתב סיפר סי' ב' ריש הסי' ע' ספר חסידים מסי' שע"ג עד סי' שצ"ד מ"ש בענין הזיווגים ועיי' בס' חכמת אדם כלל קכ"ג סעי' י"ג דמ"ש בצוואת ר"י החסיד שלא ישא אשה ששמה כשם אמו או שמו כשם חמיו היינו דווקא במשולשים עיי"ש) [ד' המעתיק וע' שו"ת חתם סופר חלק אה"ע סי' קט"ז כ' ג"כ דבעי' משולשים] שם ביש ס"ק י"ד מיהא י"ל דתצא נ"ב ע' לקמן סי' ל"ה סקכ"ח: סי' ד' בהג"ה בתשובות ר"י מינץ נ"ב וכ' שם ואל תתמה דאמרי' שיפורא גרים קיוה הולדים יותר מזה איתא בירושלמי לאל גומר עלי וכי עיי"ש והן הנה ד' רשב"א