ליקוטי חבר בן חיים ח ה

הגהות חתם סופר זצוקל"ה על שו"ע או"ח. במג"א ס' א' סק"ד הן בקין נ"ב פי' שוות ולתפלת חושבי' שעות זמניות וק"ל: סקי"א דחלילה לצדיקים נ"ב ועיי' ש"ך יו"ד סי' ר"ט סקכ"ח ומש"כ שם על הגליון: במג"א סי' ג' סקי"ב אבל לא בפני גוי נ"ב אפשר דצ"ל אפי' לא בפני גוי וא"ש הראי' דמייתי' מע"ז מ"ז עיי"ש ונראה אבל לא בפני ע"ז ממש משום פוער עצמו לפעור ואפי' אין עבודתה בכך אסור וצ"ע: במג"א סי' ד' סק"א חייב מיתה נ"ב כבר צווחו קדמאי על זה ועיין מהר"ם מלונזאני בספר שתי ידות ודרך חיים שהכחיש זה: במג"א סי' ח' סק"ד ועיין סי' י' סעי' ו' נ"ב סעי' י"א כצ"ל: שם סקי"א כמ"ש ביו"ד סי' א' נ"ב אע"ג דהתם בא להוציא מחזקת איסור אמ"ה כמש"כ מג"א לקמן סי' תל"ז עיי"ש מ"מ התם הוי רוב מצוין מומחים ורוב בני אדם בודקים בתיהם כדין ורוב עדיף מחזקת איסור ואפ"ה אמרי' דאותו עדיפות שיש להרוב על החזקה לא מועיל לכתחילה היכא דאיכא לברורי וה"ה נמי הכה בציצית דליכא רק חזקה ולא רוב צריך לברר משא"כ בטריפות דהוי רובא כשרין וק"ל: שם סקי"ד דאין לברך נ"ב דיש לברך כצ"ל: במג"א סי' ט' סק"ד בצמר גפן ופשתן נ"בוצמר כצ"ל: שם סק"ח עיי' סי' י' ס"ד נ"ב ויש לחלק דהכא אין עיקר הבגד ראוי לציצית אלא על ידי הכנפות והו"ל כנפות עיקר ולא בטלו לגבי בגד: סי' י"א מחבר סעי' ב' להרא"ש כשר נ"ב עיי' ד"מ: שם טו"ז סק"ב דתני' בספרי נ"ב נ"ל כוונת תשובת הרמב' שבב"י דה"ק הרמב' לפי הסיפרי בודאי שצריכים חוט כפול ששה דהרי אין גז"ש למחצה וכיון דסתם ש"ס פ' בתרא דעירובין לא קאמר כגון שכפל ששה דכולי האי ודאי לא טרח איניש ומדלא שני הכי ש"מ דקים להו דרבנן פליגי אר"ש דסיפרי ולא ילפי' גז"ש ורק שזורים נהגו עלמא משום נוי ולא מגז"ש כלל וצדקו דברי הרמב' לפענ"ד:: שם מג"א סקי"ב נ"ב וצ"ע מר"פ ראשית הגז ועיי"ש בתוס' יו"ט משנה ב' וכה"ג הקשה תוס' ע"ז מ"ו ד"ה כל ותירוצם לא שייך הכא וצ"ע: שם סקי"ג סוף כלאים נ"ב וי"ל דס"ל לבע"ה כהרמב' פ"א מהלכות ציצית ה"ז דכתב ויהי' אחד משמונה חוטין תכלת וז' חוטים לבן וכ"כ ב"י בשמו דחוט א' עושה חצי לבן וחצי תכלת נמצא שאינו מכנים התכלת כי אם לנקב א' ואין בו אלא תכיפה א' ואי לאו שקושר קשר עליון ליכא כלאים ואולי ס"ל להרמב' כהעיטור והי' קשה לי קושי' מג"א ומזה הוכיח שיטתו דליכא. אלא חצי תכלת ולא כהראב"ד שם עיי"ש וק"ל: סי' י"ב מחבר סעי' א' שמא נפסק נ"ב שמעתי מקשי' נימא כל דפריש מרובא פריש ונ"ל דהרי אין אנו דנין על הנתקין שאינן לפנינו אלא על החוטין התלוין והם קבועים וכמע"מ דמי: סי' י"ג מג"א סק"ח ומשמע בשבת פ"ב נ"ב פ"א ע"ב: סי' י"ד סק"י דבסי' תל"ז נ"ב עיין תשובותי באו"ח סי' ב': סי' ט"ז בראשו במג"א וכ' מ"מ בשם מהרי"ל נ"ב בשאל' יעב"ץ ח"א סי' כ' פליג ע"ז ממש"כ הרשב"א בעירובין י' ד"ה ואצבעים ומסתיע נמי ממש"כ חכ"צ סי' נ"ט עיי"ש: סי' י"ח מג"א סק"א למה מקרי נ"ב בסמ"ע סי' ה' סק"ז כתב דבלילה כעין יממא מיקרי יום לענין משפט א"כ מכ"ש לענין ציצית דלא כתיב יום רק בראי' תלי' מילתא וראיתם אותו וקשה א"כ לא הוי מעשה ז"ג: סי' י"ט מג"א סק"ב פטור אף למ"ד נ"ב אף כשלבשו אפי' למ"ד וק"ל כצ"ל: סי' כ' במג"א סק"א אמרי' בע"ז נ"ב ר"ל דרב הו"ל למנקט חוט ציצית לבן וגם תכלת לצבוע כי היכא דנקט תרי גוונא חתיכות אבל לשמואל שם בע"ז דנקט ג"כ תכלת לדידי' לק"מ אע"ג דהוא בעי לטוי' לשמה מ"מ איהו לא נקט תרי גוונא חתיכות ולא הו"ל למנקט נמי תרי גוונא ציצית ודי במה שנקט תכלת ודו"ק כנ"ל לפרש דברי מג"א סק"א: סי' כ"א מג"א סק"ב הי' לו מזוזה נ"ב עיין במרדכי סוף ה' מזוזה הובא בב"י יו"ד סי' רפ"ב בחדר דאם איש עם אשתו ישינים שם פוטר ממזוזה והביאו ורמ"א בהגה' ש"ע שם סעיף ב' עיי"ש וצדקו דברי האר"י זצ"ל וק"ל, ולפ"ז משמע קצת כמ"ש הר"י יעב"ץ בסידור שלו שיש לשמש מטתו מלובש בטלית קטן ויש לדחות דבל"ה נמי לא הי' ערום דעונה גופא