ליקוטי חבר בן חיים ו קפט

פי' רש"י שמתחלק לכמה נצוצות כך מקרא א' יוצא לכמה טעמים אבל מה ענין כאש שאמר הנביא אבל כבר ביאר הרמב"ן בפ' בראשית כי האש האמיתי הוא חשך וכה"א במ"ת חשך ענן וערפל כי ירד עליו ה' באש ותוכן הענין להורות בא כי התורה הנתינה מסיני צריכה ביאור מפה לפה וזולת התורה שבע"פ היא חשך וז"ש הלא כה דברי כאש נאום ה' שהוא חשך והביאור על דברי הוא כפטיש יפוצץ סלע מקרא אחד יוצא לכמה טעמים פשטו רמז דרוש סוד

ומעתה פי' הפסוקים עפ"י דרכינו כך היא משעה שבא הקב"ה מסיני והניח שם אמרותיו וזרח לעשו משעיר שתרגמו להם התורה וכן לבני ישמעאל מהר פארן אבל לא שזה ההעתקה שיש בידם אתה הש"י כ"א ואתה הש"י בא מרבבות קדש הם שכ' בהם רבבות אלפי ישראל יען מימינו אש דת למו להם הדת חשך כאש ולזה בא משה ואמר לנו פירוש כל אלו הפסוקים וכרת עמנו ברית עליהם כמ"ש כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל וד' רז"ל לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא על התורה שבע"פ כי מורה שבכתב היא נחלה לכל העמים וז"ש אף חובב עמים כי תורה שבכתב הראה חבתו גם לעמים ובכל זאת כל קדשיו בידיך ישראל קדושו לבד הוא בידיך והם תכו לרגליך יען ישא מדברותיך כמו מדבריך דברים שצוית להם בע"פ וזה שסיים התורה שבכתב היא נחלה לכל האומות אבל תורה שבע"פ שצוה לנו משה הוא רק מורשה קהלת יעקב לא זולת ואמר ראה אמתיית תורה שבע"פ בתורה שבכתב כ' וילך ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו והנה ח"ו חרפתו לא תמחה ובאה תורה שבע"פ ואמרה כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה והראי' על זה כי אחר שנכתב החטא באותו פסוק עצמו כ' ויהיו בני יעקב שנים עשר בכור יעקב ראובן וז"ש ע"י תורה שבע"פ שצוה לנו משה יחי ראובן ואל ימות והראי' על אמיתות זה ויהי מתיו מספר והנה הכותב ס"ת יראה עין בעין כי רוב מן המצות הכתובים בה לא נתבארו לא ה' שבת שהם כהררים התלוים בשערה ולא ה' שחיטה ולא ה' טריפות ולא ה' יו"ט ולא ה' נדרים כמ"ש היתר נדרי' פורחין באויר שאין כ' בתורה כ"א לא יחל דברו ודרשי' הוא אינו מיחל אבל אחרים מוחלין לו ומכ"ש דיני ממונות ויראה בעת החשך אשר על תורה שבכתב פרוש דומה לחשך שניתנה בו תוה"ק והיינו כאילו קבלה מסיני נמצא כי תוה"ק שבכתב הוא רק מזכרת שלא תשכח תורה שבע"פ ולז' קרא הכ' כל התורה שירה ואמר עליה ועתה כתבו לכם את השירה הזאת אבל ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת רק לעד בבני ישראל להזכירם את אשר יעשון

והנה המנוח הנ"ל הניח אחריו ברכה וצוה לכתוב אחרי מותו ס"ת מעזבונו ונבא להתבונן אחרי שלא זכה לקיים מצוה זאת בחייו מה חפצו בביתו אחריו אבל בלי ספק רוח ה' דבר בו ומלתו על לשונו הא' אמר קהלת אוהב כסף לא ישבע כסף ומי אוהב בהמון לא תבואה גם זה הבל ופי' רש"י שם אוהב מצות הנכספים ונקראים כסף לא ישבע מצות ואפי' עשה אדם כמה מצות ולא עשה מצוה הקבוע לדורות כגון לכתוב לו ס"ת מה הנאה יש לו הכוונה כי כ"ז שאדם בחיים אין צדיק בארץ אשר לא יחטא ואמנם אם יזכה אדם להניח אחריו ברכה אשר מממונו יקיימו שנים הרבה מצות מרובים אז יעלה ע"י מצות אלו בעת ששוב לא יחטא למדרגת השלימות האמתי וזולת זה מאחר שגם המצות שקיים חטא ג"כ מה הנאה יש לו הלא טוב הי' לו שלא נברא נמצא כי זכה המנוח ע"י צוואתו זאת להניח מצוה הקבועה לדורות אשר בגינה תעלה נשמתו מדי יום ביום מעלה בקדש ואמנם יש עוד דברי' בגיו אמר הש"י על אאע"ה כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט ראה והביטה אחר שעמד אברהם בכמה נסיונות ולאחר שמל עצמו בן צ"ט שנים לא נחשבו לו כל זכיותיו נגד זכות זה אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' והנה האב הזוכה לגדל בניו ומקיים המצוה ושננתם לבניך ולמדתם אותם את בניכם הנה הלך בעקבות אבינו אברהם אבל המנוח הזה שלא זכה לגדל בניו ובא שמשו בעוד יומם התחכם לעשות וצוה לכתוב מעזבונו ס"ת בה יאמר לבניו ראו מה הניח לכם אביכם זה הדרך אשר צוה אתכם ללכת בו אבל לא הי' כוונתו רק על תורה שבכתב כי לזה הי' יכול ליקח ס"ת מן השוק כ"א כמו שבארנו הכותב ס"ת כאלו קבלה מסיני שיחקרו בתוה"ק הזאת ויהגו בה יומם ולילה ועליו נאמר מי זה האיש ירא ה' יורנו הש"י בדרך יבחר למען נפשו כטוב תלין וגם זרעו שהניח אחריו יורש ארץ ומה הוא הדרך הזה סוד ה' ליריאיו ובריתו התורה