ליקוטי חבר בן חיים ו קל

במ"י כ' דבעי' איסורא בב' דהתירא לא בטיל דבעי' רובא דמנכר ונלע"ד באיסור דרבנן יש לסמוך אהש"ך ופר"ח דבלא"ה ס"ל לא"ז דבטל חד בחד עיי' לקמן בש"ך סק"ט עיי' במ"י כלל ל"ט סק"א וכן משמע לקמן בטור סי' קי"א שכ' אם ההיתר שבקדירת ההיתר רבה קצת על החתיכה הנבילה עכ"ל משמע דלא בעי' אלא רביי' קצת

ש"ך סק"ט בסוף הדיבור וכו' עיי' במ"י כלל וסי' ל"ט סק"י כתב בשם מנחת כהן שאין חילוק בין איסור דאורייתא לאיסור דרבנן כמ"ש הרמ"א וכן כ' המנחת יעקב שם חוץ מן האיסור דרבנן כמו פת עכו"ם שאין לו שורש דאורייתא וכדומה ע"ש סי' ק"י ש"ך סקי"ד ד"ה אבל הר"ן כתב בהג"ה וכו' ופר"ח הסכים לשיטת הר"ן ופי' כן דעת הרשב"א ז"ל

ש"ך סקי"ח ד"ה דלקחו קטן וכו' שאינו חריף פר"ח

ש"ך ס"ק ל"ה תחילת דיבר וכו' עיי' פסחים ט' ע"ב תוס' ד"ה היינו עד סוף הדיבור וכו' סוף הדיבור משמע דהכא שרי אפי' פירש לפנינו משום דלא הוה קבוע גמור ע"ש מיהו בחולין צ"ה ע"א בתוס' ד"ה הכא משמע דלא מחלק בהכא

ש"ך ס"ק ל"ז ד"ה והראי' שהביאו מטא"ח צ"ע וכו' סי' שכ"ט וע"ש במג"א סק"ב בשם מ"מ וצ"ע עוד בא"ד וכו' וצ"ע בנזיר י"ב ע"א דכל דהדרא לניחות' הו"ל קבוע ועיי' בתוס' בכתובות ט"ו ע"א ד"ה דלמא וקיי"ל מיהו בר"פ התערובות משמע כיון שהותר' הותר' דקאמר אתי מגיסא ליתסרא ע"ש ע"ב וצ"ע ליישב עם סוגי' דנזיר הנ"ל

סי' קט"ו בסוף הסימן עיי' לקמן סימן קכ"ז סק"ז דלא כתשו' רמ"א והש"ך בנ"ה מסכים עם תשובת רמ"א

סי' קי"ו ש"ך סק"א ד"ה עכ"ל וכו' כ' עוד שם בסי' כ"ו דאפי' לכתחילה רגילין לנקות כלי' ב"י במים ועפר ולבשל בו דגים ע"ש בט"ז סק"ב ד"ה ועל כן נ"ל פשוט וכו' אבל הפר"ח ונ"ה פסקו דכל שהוא משום סכנה דינו כאיסור ובטל בס' ולא חמירא סכנתא מאיסורא כן הוא להדי' באו"ה כלל ל"ט סי' ל' שאין לחוש ללחמים שנאפה עם בשר ומותר לאכל' עם דגים: סי' ק"כ ש"ך סקי"ט ד"ה מדברי תוס' וכו' סוף ע"ז ד"ה אי וכו' לפמ"ש רש"א שם וק"ל

ש"ך ס"ק כ"ב צריך טבילה וברכה וכו' וטעמא נ"ל לפמ"ש סמ"ע סי' קע"ו סקי"ד וק"ל וכמ"ש ש"ך לקמן ס"ק כ"ז

סי' קכ"א ש"ך סקי"ו תחילת הדיבור וכו' עיי' במג"א סי' תנ"א סקכ"ד . ש"ך סק"כ סה"ד ד"ה נאסרי' וכו' ודוקא כששנ"ז הכלי' ובעי' מאיסור כמ"ש לעיל סי' צ"ט סק"כ

סי' קכ"ב מחבר סק"ב ד"ה ובין בשר שבלעה מחלב וכו' דין זה אינו להתוס' סוף מס' ע"ז ד"ה מכאן וכ' משמע דווקא איסור גמור מיהו הרא"ש כ' שם עוד תי' אחר ועיי' מ"ש חי' הריטב"א בשם הר"א בחולין צ"ז ע"א אהא דקדירה שבשל בה בשר לא יבשל בה חלב ע"ש גם הראי' שמביא הרב"י בשם הרשב"א מקדירות בפסח וכו' צ"ע להמחמירין בא"ח סי' תמ"ז בהג"ה וזהו דעת הרשב"א הובא בב"י שם וע"ש בב"י ריש הסימן דמביא ראי' משמואל דאמר דרישנא לכו כר"ש להתיר אחר הפסח ולא התיר אפי' בפסח שלא במינו דאית ליה אפי' בזמנו בנותן טעם וממילא שרי נט"ל אע"כ דלכתחילה אסור מיהו ועיי' במג"א סי' הנ"ל ס"ק כ"ד מ"ש בשם הרשב"א צ"ע לחלק בכאן ודוק בכל זה

מחבר סק"ג בהג"ה ד"ה דאין חריפת וכו' עיין מג"א סי' תמ"ז סקכ"ה מדינא אסור בודאי הכלי' ב"י מחלב של גוי וגם ליכא לספוקא בדבר הפגום בעין וכ"כ בנודע ביהודא סי' ל"ו ועיי' לעיל סי' קט"ו סקי"ד ט"ו ע"ש מיהו לאכסנאי שאין מצוי' לו מישראל מחשב דיעבד ע"ש בנודע ביהודא מיהו במקום שנתנו מאכל לתוכו אין כאן אלא חזקת איסור של קדירה ואוסר בפר"ח אפי' בדיעבד התבשיל שנתנו בו אח"כ ומה שהקשה הט"ז עוד ספק שמא משקר העכו"ם לק"מ דכולי חדא ספיקא הוא שמא משקר שמבשל היום דבר שאינו פוגם ולא הוה ס"ס

מחבר סק"ט בהג"ה ד"ה ושמש בו העכו"ם וכו' צ"ע דה"ל ס"ס אולי נשתמש בפגום בעין מיהו ע"כ ס"ל דרגיל להשתמש בו וליכא אלא חדא ספיקא דפוגם בעין

ש"ך סק"ח ד"ה וכל זה לדעת הרב וכו' וכן מורין עיין פר"ח ומ"י שאין להחמיר וצל"ע בכל זה לחוש להשתמש בו דבר חריף מ"ש לאחר מעל"ע ביומו

מחבר סוף הסימן עיי' בחו"י סי' רכ"ח דין המוציא סכין אוכלין ברחוב היהודים וע"ש דכשיש בו חריצים חלב פשיטא לו להתיר מיהא: