ליקוטי חבר בן חיים י תכב

בביתא דלא שליט בי' אוירא ואם לאו תולין אוירא גרם ומ"ש הנידון דהכא

סי' שס"ה ד"ה מיהו גם זה מ"ע שהז"ג לכאורה בד' תוס' קידושין דלהר' יוסף איש ירושלים אף דהל"ת חל על האשה העשה במקומה עומדות ופטורה משא"כ לאידך תי' התוס' מ' דכיון דהל"ת חל עלי' גם העשה חל. סי' שע"ד ד"ה וממילא מיושב לסייג ולגדר ויש להביא ראי' לד' המחבר דהרי כוי אין שוחטין אותו ביו"ט משום התרת חלבו והרי כוי אין מברכין על כסוי דמו ולמה יתירו חלבו ש"מ דמברכה אין ראיה

סי' שע"ה ד"ה מיהו באמת דהרי לא מקרות אמנם אם נעשית פ"א זונה כגון שבא עלי' א' מחייבי כריתות הבא עלי' אח"כ ונתן אתננה מקרי אתנן זונה. שם ד"ה ובאמת וסתם ספרא ר"י כצ"ל. סי' שע"ו בסוף הסי' שבלא"ה אסור הנה לפי ר"ת בענין מקבלי קבולת אדרבא חו"המ חמור משבת עיי"ש ונהי דלא קיי"ל כר"ת להקל בשוי"ט למה לא נחמיר לכ"הפ לענין חו"המ

סי' שפ"ב ד"ה וגם מה העיד שסתם דם לד' הרמב' צ"ע למה אמרו כתמים להקל בבגדים צבועים וע"ג קרקע הרי הוה לי' ספק דאורייתא דלמא ארגשה ותלתה במ"ר וכיו"ב וודאי להרמב"ם עצמו דס"ל ספק דאורייתא מ"הת לקולא לא ק' כ"כ אבל אנן לדידן לית לן כד' הרמב"ם בזה

סי' ש"צ ד"ה ויותר נ"ל לכלם הוא נותן וצ"ע א"כ אמאי קאמרי הפקר לעניים לחוד לא הוה הפקר. סי' ת"ט סוף הסי' שהשביעו לכו"ג לכאורה התם היו משביעי' אותו אם לא יעשה כשבועתו שליחתו בטל ואיננו כו"ג וממילא עבודתו פסולה ולכך אמרו אנו שליח ב"ד ואתה שלוחינו ושליח ב"ד. סי' ת"י ריש הסי' שבירך ביום א' כצ"ל. שם ד"ה והנה הערוך בסוכה ליכא ב"ת כצ"ל. מוסף ליום א' ר"ה

ד"ה אומץ אדירי אשר נוקש בעשר ע' ביאור רוו"ה צ"ע י' נסיונות היו עד מרגלים דבמרגלים כ' זה עשר פעמים ומי מריבה אחר מרגלים הי' ואינו בכלל י' נסיונות. ד"ה האוחז ביד הוודאי שמו כן תהלתו ע' ביאור רוו"ה ולי נ' דוודאי קאי אשם הויה ב"ה שתרגומו רחמנא שהוא הרחמים והיינו כשמו כן תהלתו. ד"ה אנסיכה מלכי וחדשים יכפול ע' ביאור רוו"ה ול"נ הכוונה כי יהי' אור הלבנה כאור החמה וע"כ יהיו השמים החדשים כפולים מהישנים

באו"ד מלך הגוים ע' ביאור רוו"ה ראית הביאור תמוה דלא קאי מלך הגוים על הש"י כ"א על מלך הגוים ממש והש"י נקרא מלך ישראל ומושל בגוים וכוונת הפייטן נטלו סגוים ר"ל נטל מלכות מעליהם בעת מלך הגוים אתא למלוך

בפתיחת כל נדרי אנו מתירין להתפלל עם העבריינין מ' דבימים קדמונים לא הניחו כל השנה לעבריין לכנס לבי"הכנ ואולי הכוונה על המתפללים בנעילת הסנדל והם עבריינין ביו"הכ עצמו ומ"מ אין מגרשין אותן מבי"הכנ

מיום א' דסכות בסילוק לכפר שזרה מול לב נ' ד' הפייטן ליטול הלולב בשזרה מול לב כמו שנהגו. בהושענא ד"ה למען תמים מיחם מקלות בשקתות המים צ"ע וכי מה זכות יהי' לנו ע"י זאת ונ' דלכאור' אחרי שהמלאך הראה לו כי העתודים העולים הם נקודי' וברדים למה הוצרך למקלות וד' הרמב"ן בפ' ויצאכי אח"כ באמת לא שם המקלות ולי נ' דאדרבא ע"י שאסור ליהנות ממעשי נסים כדאמרינן במ' תענית כי המלאכים הביאו ספינה עם חטין ואסר רב יהודא ליקח ממנו וכן ביעקב ע"ה אחרי שהראהו המלאך כי עושים לו נס למען ילדו הצאן נקודי' עמד הוא ועשה ע"ד הטבע שלא ליהנות ממעשי נסים וטעם דאסר ליהנות שלא יאכל שכר מצותיו בעו"הז כ"א יניחם לבניו אחריו לאכול הפירות ממעשי האבות וזה כוונת אחרי כי יעקב לא הוצרך לתחבולה זאת כ"א למען ישאיר ברכה אחריו וא"כ למען זאת הושענא והושיעה נא. בהושענא לשבת מחול המועד בעונג מן המשמר ע' ביאור ה' וו"ה ולי נראה דצ"ל מן בקמץ וקראו המשמר משום דכ' עומר ממנו למשמרת לדורותיכם. במעריבים לליל שמיני עצרת לנענע שמיני בעשותו נוראות ע' ביאור רוו"ה ולי נ' ע"ש מ"ש. בילקוט תהלים פ' ויו כנור של ימות המשיח יהי' של שמונה נימין והייני לנענע שמיני בעשותו נוראות

בתפלת גשם לש"ע יזנקו בשן במנוח עגל ע' ביאור רוו"ה ולי נראה משום דבעיר דן הקימו העגל ועל ידו כמה פעמים נעצרו הגשמים והיינו יזנקו בשן במנוח עגל

שם סוקרים כברק אש ע' ביאור רוו"ה ולי נ' כי הברקים יפחידו הבריות כי יראו מהדלקתם כן השעירים דהייני בבא שטף מים יכחידו הבריות פן כמבול תתביש.